את תעשיית האופנה המקומית אנחנו פוגשים על בסיס קבוע כל השנה. אם זה על רקע סיקורי הקולקציות של המעצבים המוכשרים שפועלים פה בגאווה, בשבוע האופנה התל אביבי או בנקודות ציון משמעותיות אחרות. כמעט תמיד נשמעים בין השורות האתגרים הגדולים לייצר, למכור ולסגור את החודש בתנאים השוררים כאן.
יום העצמאות ה-71 למדינה הוביל אותנו לנסות ולחפש קצת עומק ולהבין מה באמת עובר על המעצבים פה בארץ. אז החלטנו להושיב לשיחה שניים מהמעצבים הבולטים פה בארץ הקודש שמייצגים את שני הקצוות בשדה האופנה המקומית: לילך אלגרבלי (45) - מעצבת המייצרת פריטים היושבים על נישת "מדף הסוכר בסופר", לדבריה, כאלו שאנחנו קונים ולובשים כל השנה, וויוי בלאיש (50) שמתרכז בעיצוב ותפירה לפי הזמנה, הכי קרוב לקוטור שיש לנו פה. אלגרבלי פועלת מסטודיו בדרום תל אביב, מייצרת בשטחים ומפיצה בכל הארץ דגמים חדשים על בסיס שבועי. בלאיש מעצב, תופר ופוגש לקוחות בשואו-רום קסום בלב שכונת נגה היפואית. השניים חברים ותיקים ולילך אף הייתה בין הבודדים שזכו להזמנה לחתונה של ויוי עם בן זוגו גדי אלימלך לפני כשמונה שנים.
יש תחושה פה בקרב המעצבים שבשביל להצליח בארץ באמת צריך לכבוש קודם משהו מעבר לים.
לילך: "אני בדיוק עובדת על אתר מכירות מקוון לחו"ל אבל יש עוד הרבה דברים לכבוש בישראל".
ויוי: "טוב לי פה בישראל, מיציתי את החלום של לכבוש את העולם. מה שכן, בקרוב אני פותח בוטיק של רדי טו וור עם פריטים במראה מינימליסטי על טהרת המשי".
לילך: "המוצר שלי זה כמו אוכל, אנשים צורכים אותו על בסיס יומי או שבועי. כשמדברים על משבר האופנה מדברים על הצד שלי, לא על בגדים לארוע חד פעמי בתקציב שונה לגמרי כמו של ויוי".
ויוי: "אבל זה לא קשה לעמוד מול כל הרשתות הגדולות? אני משתגע, לא מבין איך עושים את זה".
לילך: "נכון, נגיד בשבוע הבא זארה עולים בחנות אונליין פה בארץ, אז אני לוקחת את זה בחשבון, אבל יש לי גם קצת בטחון עצמי, אני מעצבת, לא שם מותג שלא יודעים מי המעצב שלו".
ויוי: "אני הולך לזארה ואני מתפחלץ לפעמים. העיצובים והאיכות לעומת המחיר שהם מצליחים לתת, זה לא ייאמן. איך אפשר לעמוד מולם? איך מעצבים עדיין מצליחים לתת פייט?"
לילך: "נכון, בדיוק הייתה עכשיו כתבה מאוד גדולה על הקשיים של קסטרו, מי שממן את כל המעצבים הם ספקי הבדים, הם נותנים לנו אשראים, וזה עוזר. בצניעות, לכל אחד יש את היד שלו, אז יש לי צורת הגשה והכמות שלי יותר ייחודית מזארה. שתי נשים ברחוב יכולות להיתקל כשהן לובשות את אותה השמלה של זארה, אצלי הסיכוי שזה יקרה נמוך".
ויוי: "ומה עם מחירים, המחירים שלך הם שווי ערך לזארה?"
לילך: "לצערי אני מייצרת בשטחים ולא יכולה ממש להשתוות למחירים שהם מצליחים להביא. זארה יכולה להביא ללקוחה שמלה ב-199 שקלים, אצלי זה לרוב יהיה ב-40 אחוז יותר, אז אני משקיעה במוצר עוד ועוד כדי שזה יהיה יותר גבוה יותר וישתלם ללקוחה. אני נלחמת עם הספק על העלויות כדי להביא את המקסימום בתוך המסגרת המוגדרת. אצלי זה כמו בבורסה - כל בוקר אני באה למלחמה חדשה, זה לא פשוט אבל אני אוהבת את זה. ואם לחנות מסוימת נגמר המלאי שלי זה כמו שנגמר הסוכר במדף בסופר. אני חייבת למלא את המדף מהר ומחדש כדי לשמור על המקום שלי".
ויוי: "בדיוק בגלל זה לא בחרתי בדרך הזו. אצלי זה הפוך. אני עף עם העיצוב ואז מחשב עלויות. ויותר מזה, כשחיפשתי מתפרות חיצוניות הגעתי למתפרות קוטור בסין והציעו לי פריט מסוים ב-100 דולר אמרתי קחו 200 ותעשו אותו מושלם. אני לא מאמין שבמאה אפשר להגיע לאיכות שאני מחפש. ככל שעיצוב הבגד נקי יותר ככה חשובה יותר איכות התפירה. בחנות החדשה המחירים יהיו נגישים יותר כמו טופ משי בפחות מ-1,000 שקל או שמלת משי ב-2,500".
לילך: "זה לא נקרא נגיש".
ויוי: "עבור בגד משי לארוע זה יחסית כן. לעומת השכרה ב-5,000 ש"ח. פה זה נשאר בארון ואפשר להשתמש בזה שוב".
לשניכם היה משבר שסגרתם עסק ופתחתם מחדש. לויוי היה בית אופנה על שמו במילנו ולילך השאירה את לילמיסט לשותף צביקה אסור ואחרי שנתיים התחילה מחדש.
ויוי: "אני סגרתי כמה פעמים. גם בארץ היה לי שותף ונפרדנו. אין לי בעיה לקום וללכת כשלא זורם לי בכיף. בדרך שעשיתי הבנתי דברים, בהתחלה היה לי דרייב להצליח בעולם ולהופיע במגזינים. הגעתי לזה די מהר, אחרי קוואלי הדרך שלי הייתה סלולה. ואז הבנתי שהעולם הזה ממש לא מתאים לי, זה עולם דורסני והבנתי שאני לא רוצה את החלום הזה אז חזרתי לארץ. הייתי בטוח שסיימתי עם אופנה, אבל אז מלאני פרס התחתנה וביקשה שמלה ומאז זה התגלגל. אין לי שום בעיה לעצור הכל ולהתחיל מחדש".
לילך: "אצלי היה קשה מאוד, זה נחטף לי מבין הידיים. הפצע הגליד מאז, אבל הייתי גמורה. זה היה היהלום שלי. ופתאום כשהיחידה הזו תפקדה בלעדיי עם השם שלי הייתי במשבר רציני".
איך הייתם מגדירים את הלקוחה הישראלית?
לילך: "היום האינסטגרם מנגיש הכל והלקוחה הישראלית יודעת מצוין מה היא רוצה ומה נכון לה. אני אוהבת את זה, אנשים פה למדו לאכול טוב, יש בתים מעוצבים. בעיקר בפריפרייה שיש לי המון לקוחות שם".
ויוי: "אני מרגיש מהצד שלי אחרי החוויה של הלקוחות האירופאיות שהן קלאסיות ומקובעות שהישראליות זו חוויה מתקנת. הנשים בארץ לא מחפשות פורמלי, הן קוליות וקלילות יותר. למשל הטברייניות, הן יודעות לקנות טוב, בייחוד נעליים. רוב הישראליות נופלות בסוף בנעליים. לדעתי נעל טובה חשובה יותר מבגד טוב. כוכבות לוקחות ממני שמלות לשטיח אדום ובסוף הורגות את הלוק עם נעל פושטית".
לילך: "זה נכון, יש לטברייניות סטייל".
מה עם הביקורת שמעצבים מתלוננים שאין תמיכה מהמדינה למעצבים צעירים?
לילך: "אף פעם לא הייתה, כשאני התחלתי לפני שנים פניתי למט"י לעזרה ונתנו לי מימון והחזרתי אותו. מה המדינה יכולה לעשות? לשים מיסוי על אונליין מחו"ל? דווקא היום מעצבים צעירים יכולים לפתוח חנות באינטרנט ולעוף. לי יש פלטפורמת אונליין ואני יכולה לעשות עוד כסף ולהכניס מותגים נוספים. הייתי שמחה שהמדינה תקל בעלויות מיסים, אבל מי שכן יכול לעזור זה עיריית תל אביב ולהוריד בארנונה. העסקים משלמים מלא ארנונה לעירייה ואפשר להתאמץ להחזיר להם בהקלות".
ויוי: "ממש לא מסכים. באיטליה למשל יש ארגון אופנה לאומי וזה גוף שעובד ומרכז פעילויות, מפתח את התעשייה והממשלה תומכת בדבר הזה. זה מניע את כל התחום. בארץ יש הרבה רוח וכישרונות וחסר חומר".
לילך: "בארץ משקיעים משאבים בייצור נשק, אי אפשר להשוות. באיטליה האופנה והעיצוב זה הביזנס המרכזי כבר מאות שנים".
ויוי: "אבל אפשר לכוון לשם, אנחנו כבר לא פרובינציה. פה מדהים ואנחנו לא רחוקים מאף אחד. אייל שני למשל כובש את העולם עם הישראליות המזוקקת שלו. הממשלה צריכה לתת תמריצים ותנאים כדי שלאנשים יהיה כדאי לייצר בארץ".
לילך: "עם זה אני מסכימה, גם המדינה יכולה לעודד רכישה כחול-לבן".
ויוי: "ולמה את לא לוקחת אף פעם חלק בשבוע האופנה הישראלי?"
לילך: "אני מעדיפה למכור בשבוע הזה. כשאתם בתצוגות אני ממלאת את מדפי הסוכר".
בואו נדבר פוליטיקה. לילך, את העזת להתבטא ערב הבחירות וחשפת את דעותיך הפוליטיות עם תמיכה בליכוד ובביבי. זה משהו די נדיר עבור בעל עסק בתל אביב.
לילך: "קשה לי להימנע מזה. כימנית למדתי בבית להסתיר את העובדה שאני ימנית. אבל זו האמת שלי. אני מחשיבה את עצמי כאדם ציוני. אני חושבת שצריך לכבס את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית. אז איבדתי כמה עוקבים אולי אבל מצד שני הגיעו חדשים. כתבתי פוסט שהוא בעד ביבי ולא נגד הצד השני. כשאומרים לאנשים בדרום - הצבעתם ביבי אל תתלוננו על הטילים זה לא יפה בעיניי".
ויוי: "אבל זו האמת. ההורים שלי מאשקלון ויש לי מכרים בשדרות - רוב הדרום בחר בביבי, זו המציאות".
לילך: "ממש לא, מי אמר שאם מישהו אחר היה ראש הממשלה אז לא היו טילים? להגיד לך שאין לי ביקורת על הממשלה? יש לי".
ויוי: "אז מה את אומרת על כתב האישום שעומד נגד ביבי"?
לילך: "זה בגדר חשדות. אין עדיין כתב אישום".
ויוי: "את רצינית עכשיו? נראה לך שלא עומד כלום מאחורי זה? זה לא אדם אחד שהמציא עלילה, זה דברים שהגיעו ממלא כיוונים שונים, את לא יכולה להתעלם מזה ולהגיד רק חשדות".
לילך: "אסור לגזול ממנו את האפשרות להגן על עצמו. אם הוא יצא אשם אני חושבת שהוא צריך לפרוש".
ויוי: "וכל הדברים על שרה וההקלטות? פסי-כו-לו-גית?"
לילך: "סבבה, אז נגיד אישה משוגעת, אז מה?"
ויוי: "ואיך בארוע ה-70 שנה לאופנה ישראלית היא עלתה ונאמה כאורחת הכבוד? מה הקשר בינה לבין אופנה ישראלית? היא אומרת שהיא לובשת כחול-לבן ובפועל לובשת ייבוא מניקול ראידמן ובעיקר בנסיעות לחו"ל ששם הכי חשוב ללבוש מעצבים מקומיים".
לילך: "היא גם לובשת אליאן סטולרו".
ויוי: "תראי, זה לגיטימי שיש שתי דעות אבל בעשור האחרון יש קרע מפחיד במדינה. מה עשו לרותם סלע? למה ביבי פתח ישיבת ממשלה עם הסיפור הזה? אלו דברים שמחריפים את הקרע".
לילך: "כימנית אני אומרת לך שזה התחיל עוד בתקופת רבין. אני לא מפחדת מכלום. אנשי הימין הם האנשים הכי ליברלים ופתוחים שיש".
ויוי: "אני הומו, הימין לא מקבל אותי. ואני לא מאמין בקפיטליזם, מאמין באהבה ובאומנות".
לילך: "והערבים מקבלים אותך? לגבי הדתיים אין ברירה יש להם מנדטים וצריך להתחשב בהם. אבל בכל זאת אני מעדיפה אותם על עוכרי ישראל".
ויוי: "ומי אלו עוכרי ישראל?"
לילך: "אלו שקמים החוצה כששרים התקווה בכנסת".
ויוי: "זה מיעוט קטן מאוד".
לילך: "קצוות זה תמיד בעייתי. מה שהייתי רוצה זה שעמותות הפועלות נגד ישראל, שתהיה רגולציה חוקתית שלא יכניסו אותם לישראל".
ויוי: "עם זה אני מסכים".
אחרי שהגעתם לעמק השווה, את מי הייתם חולמים להלביש? גל גדות?
ויוי: "גל מדהימה ברמות. אבל מבחינת חלום גם לקוחה לא מפורסמת יכולה לרגש אותי באותה המידה. מה שבטוח, לא הייתה ולא תהיה מישהי כמו רונית אלקבץ".
לילך: "נכון, היא הייתה אחת ויחידה. מבחינתי כל הלקוחות חשובות ומרגשות והחלום האמיתי הוא להלביש כמה שיותר".
