אלה היו בסך הכל שלושה ימים אבל הם לגמרי שינו את ההיסטוריה. 50 שנה עברו מאז פסטיבל וודסטוק והחותם שהוא השאיר עדיין מורגש. חוץ מהמשמעויות החברתיות, תרבותיות ומוזיקליות של אירוע הרוק הענק אליו הגיעו כחצי מיליון משתתפים באוגוסט 1969, לבאי הפסטיבל הייתה השפעה עצומה גם על הבגדים שסימלו את התקופה, ועל לידתם של טרנדים רבים שמלווים אותנו עד היום.
פסטיבל וודסטוק התקיים על התפר שבין שנות ה-60 לשנות ה-70, ולכן צורת הלבוש בו מושפעת מטרנדים שמאוד מזוהים עם הסיקסטיז והסבנטיז. אבל מהן בדיוק האופנות של אותם שני עשורים? שנות ה-60 נקראות גם "שנות המרד". באותו עשור, דור ה"בייבי בום", הילדים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה, מתחילים להתבגר ולפתח מודעות. הם מלאי שנאה וכעס כלפי הממשלות, שמתקשות להתאושש מהמשבר שהביאה המלחמה הקשה, וכלפי הצלקות שהוריהם נושאים. הצעירים האלו פותחים במרד חברתי שבא לידי ביטוי בכל התחומים, ובהם גם באופנה. הנשים קיצרו את אורך החצאיות, לבוש דנים הפך ללגיטימי לא רק כבגד עבודה והטי-שירט שהייתה ראויה רק כפריט הלבשה תחתונה קיבלה מקום של כבוד.
הסבנטיז לעומת זאת נחשבת כתקופה שמחה יותר כי הכעס הגדול של הצעירים נגד הממסד נרגע או יותר נכון - משנה פנים למקום רך ומפויס יותר. בשנות ה-70 אפשר לראות חזרה ללבוש קצת יותר שמרני שבמסגרתו אורך החצאית מתארך, אך לצד תהליך זה אפשר גם לראות את צמיחתן של תרבויות אנטי ממסדיות כמו היפים, צוענים ופאנק, שהשפיעו המון על צורת הלבוש. לצד תנועות המרד הרכות של הסבנטיז, מתפתחת גם תרבות סקסית, נוצצת וכיפית - תרבות הדיסקוטקים. הלבוש השמח שמביא איתו הבילוי במועדון מסמל בצורה הטובה ביותר את סוף עידן הכעס.
אז כאמור, פסטיבל וודסטוק הוא שילוב של האופנות בשני העשורים - ולא בכדי הוא הפך למייצג של הדור. הבגדים שראינו בפסטיבל רובם שייכים לסטייל ההיפי, סגנון לבוש שנולד בסוף שנות ה-60 והתפתח ממש בתחילת ה-70. זהו סגנון אקלקטי, ססגוני ואנטי ממסדי כרוח התקופה. טאי דאי, בדים טבעיים, גזרות רחוקות מהגוף שלא מציגות צללית אחידה וצבעוניות מוגזמת. יחד עם אלו מגיעה גם העמסה של אקססוריז - טבעות גדולות, שרשראות בלי סוף וצמידים לאורך כל היד, כולל הזרוע וכן וסטים, פרנזים, קרופ-טופים, מגפי בוקרים, סרטי ראש וכמובן - סימן ה"פיס" המוכר.
אי אפשר להגיד "היפים" בלי להשתמש במושג "ילדי הפרחים", אותה תנועה שמייצגת יותר מכל את התקופה וסגנון הלבוש. שיא פעילות "ילדי הפרחים" הייתה בפסטיבל וודסטוק ולכן הבגדים שמזוהים עמם בלטו במיוחד בין אורחי הפסטיבל. מדובר בתנועת צעירים בארצות הברית שחיה את המרד בממסד כדרך חיים וקידמה אידיאולוגיה של שלום, שוויון ואהבה. הסרט "שיער" הוא אולי המייצג הטוב ביותר של תפיסת ילדי הפרחים והנראות שלהם. הלבוש ההיפי שמזוהה עמם מאופיין בשימוש חוזר בבגדים, מוביל את תרבות ה-DIY, מפריז בהדפסים ומעדיף בדים משוחררים שמתכתבים עם האידיאולוגיה. זו צורת לבוש לא שיפוטית שנותנת לכל אחד לבטא את עצמו ואישיותו באמצעות הבגדים שהוא לובש מבלי להתחשב בתכתיבים חברתיים נוקשים.
לצד הנוכחות העצומה של הלבוש ההיפי, בפסטיבל אפשר היה לראות גם השפעות מהמזרח, בעיקר פרינטים עם אסתטיקה הודית. הסיבה לכך היא להקת הביטלס, שאולי לא השתתפה בפסטיבל אבל הייתה תופעה משפיעה תרבותית הן מוזיקלית והן אופנתית. בסוף שנות ה-60 נוסעים חברי הלהקה להודו ונשאבים לתרבות במזרח. הם חוזרים למערב עם לבוש אקזוטי אליו נחשפו בהודו - והמעריצים אחריהם. כך לדוגמה, "משקפי ג'ון לנון", כמו שאנחנו קוראים להם היום, נכחו בפסטיבל בכמויות אדירות, וזאת בניסיון לחקות את הלבוש שמאפיין את חברי הלהקה.
ואחרי שדיברנו על הבגדים, כמובן שאי אפשר להתעלם מהעירום. יש לא מעט תמונות מאותם שלושה ימים של מעריצים נטולי בגדים. אולי זה הסמים הרבים במקום שגרמו להם לאבד את הבושה, אבל ייתכן שזהו צעד מחושב מתוך מקום אנטי ממסדי, חלק מתרבות המרד של העשור שבאה לקדם מסר של אהבה. לא סתם פסטיבל ענק כל כך הסתיים ללא תקרית אלימה אחת. ומסתבר שבמקום בו אין ביקורתיות ושיפוטיות - קל להתפשט.
עד היום מנסים בתעשיית המוזיקה והפסטיבלים לשחזר את האווירה המשוחררת שהייתה בוודסטוק. 'וייב' שמאפשר לכל אחד להתלבש כראות עיניו בצורה שמבטאת את האישיות בשלו באופן המיטבי. דוגמאות לכך אפשר לראות בפסטיבל הברנינג מן בנבאדה או בגרסתו הישראלית המידברן, וכן בפסטיבל קואצ'לה, שהפך למקום החביב על האינסטגרמיות. רק תארו לכם מה היה קורה אם היה אינסטגרם בוודסטוק.
ובכן, טרנדים שבלטו בוודסטוק ממשיכים ללוות אותנו עד היום. חלקם לא נעלמו מעולם, וחלקם נכחדו עם התקדמות שנות ה-70 וה-80 וחזרו לאחרונה כמגמת רטרו צבעונית שקורצת לסיקסטיז. כך למשל, הטאי דאי חזר באביב האחרון לארונות של כולנו. באמת שלא חשבנו שעוד יש לו מקום בתרבות העכשווית, אבל אז ג'יג'י חדיד, בנות הקרדשיאן ושות' החליטו שזה הדבר וכולם יישרו קו.
גם פרנזים, גדילים, על צורותיהם השונות, נמצאים בשלל פריטי לבוש שלנו כבר שנים רבות. החל מנגיעות קלות באקססוריז כמו תיקים ונעליים ועד בגדים שלמים כמו חולצות, חצאיות וסטים ושמלות. מכנסי הפדלפון שהפכו למזוהים עם הסבנטיז נולדו גם הם בסוף שנות ה-60, אז המכנסיים התחילו להתרחב במסגרת רעיון הבדים המשוחררים שקידמו ההיפים. עד היום אפשר לראות נוכחות שלהם במחלקת הג'ינסים, אולי לא במוגזמות של פעם אבל הם בהחלט שם.
שמלות רחוקות מהגוף, בדים קלילים ועומס של אקססוריז - כל אלה חזקים מתמיד בז'רגון האופנתי של 2019, עם דגש חזק על העמסת שרשראות, אחד הטרנדים החמים של הקיץ הנוכחי. גם סרטי הראש ומשקפי השמש העגולים קיבלו בעשור האחרון מקום לגיטימי באופנה הנוכחית - ולא רק בפורים.
את כל הטרנדים האלו אפשר להכניס תחת מטריית הבוהו שיק. סגנון הלבוש שהתחיל אצל ההיפים וזכה ל"תור הזהב" בניינטיז ובתחילת שנות ה-2000. מאז ועד היום הוא נוכח בחיינו. הדפסים מוגזמים, מגפי בוקרים, וסטים, פרנזים שמלות רחבות ובדים קלילים - כל מה שראינו אצל ההיפים בוודסטוק ואצל כל הפאשניסטות הבינלאומיות.
פסטיבל וודסטוק כאמור נמשך רק שלושה ימים אבל ההשפעה שלו על הלבוש שלנו מורגשת עד היום. הוא סימל תקופה אופנתית של מרד, הפך להשראה מדהימה בעבור בתי אופנה בכל העולם והשאיר חותם עד עצם היום הזה. עד כדי כך, שאם מכונת זמן הייתה לוקחת אותנו לאוגוסט 1969, כנראה שאף אחד לא היה מבחין שאנחנו מהעתיד.
