הפריטים האייקונים שהכתיבו את העשור

הניסיון לברור את המגמות הבולטות ביותר שהכתיבו את סדר היום האופנתי בעשור האחרון הינו מאתגר מלכתחילה. המסקנה החשובה מתבהרת כשלוקחים צעד אחורה, אז מגלים שהמגמה העיקרית שמספרת את הסיפור המרכזי של העשור היא המעבר של תעשיית האופנה ממודל של ארבע עונות למודל של כאוס בו טרנדים נולדים ונקברים ברמה היומיומית. בתי האופנה הגדולים הם כבר לא המכתיבים הבלעדיים של מה נכון ומה לא, כשהשליטה חמקה מידיהם באופן עיקש לטובת השפעת אינדיבידואלים בחסות רשת האינסטגרם.

אי לכך אין מנוס מלהכריז על שינוי חוקי המשחק כמגמת העל שמגדירה העשור הנוכחי: מהחלונות הגבוהים לטובת הפרולטריון, ממעצבי על וסופר מודלס למשפיענים ומשפיעניות עם אמירה ייחודית. יחד עם זאת, ברמה הפרקטית ניתן לאתר את אותם פריטים איקונים שהצליחו לחדור לשיח האופנתי ולהשפיע באופן משמעותי על מה רצינו ללבוש למשך תקופה, כשרובם עדיין נמצאים בתמונה בפתחה של שנת 2020.

האובססיה של תחילת העשור קשורה למותו הטראגי בטרם עת של מעצב העל אלכסנדר מקווין בפברואר 2010. הידיעה על מותו הביאה לגידול של 1,400 אחוזים במכירות של צעיף הגולגלות האייקוני בעיצובו, פריט שנמכר כבר משנת 2003.

הרוקנרול אטיטיוד ממשיך מהגולגולת של מקווין לעבר הניטים של ולנטינו עם סדרת נעלי הרוקסטאד. מסתבר שפיזור מדוקדק של ניטים ריבועיים בשייפ פירמידה תלת ממדית על נעלי לק בעיצובים שונים היה בדיוק הדבר שעולם האופנה חיכה לו. וכך מגיג עונתי הרוקסטאד הפכו לקטגוריה קבועה שמציעה כל עונה את הדגמים הקלאסיים לצד תוספות ושילובים חדשים.

שנת 2012 סימנה שני מוקדים חזקים על המפה. הראשון וזה שעדיין בועט ונכלל בקולקציה כל שנה: הוודג' סניקרס של איזבל מארה, נעליים שהביאו פרשנות חדשה לסינרגיה שבין אופנת רחוב לאופנה גבוהה וזכו לשלל חיקויים ואינטרפרטציות מטעם מעצבים ורשתות מכל קצוות הסקאלה. השני הוא סווטשירט ברקמת נמר צבעוני שהזניק את בית האופנה קנזו תחת שרביטם של הומברטו לאון וקרול לים חזרה לעניינים. מאז מוטיב הנמר עבר שלל גלגולים ושמר על נוכחות קבועה בתמונה האופנתית ואילו הסווטשירט קיבל מעמד-על של פריט מאסט הב בכל מלתחה.

פתיחת הדלת של קנזו לעולם הסווטשירטים כמו גם התהוות מגמת ה-Athleisure הביאו את ריקרדו טישי להציג על מסלול ז'יבנשי סתיו-חורף 2013 את סווטשירט הבמבי שהפך לאבן דרך המציינת את כניסת אופנת הרחוב לקולקציות של בתי האופנה הגבוהים. פריט נוסף שנחקק באותה שנה היה תיק שבבסיסו פריסת ניטים מדגם 'רוקו' בעיצוב אלכסנדר וונג.

בשנה החמישית לעשור הגיע הזמן להתפקס על האקססורי שכולם רצו לאמץ. פה נכנס לתמונה בית האופנה דיור עם עגילי ה-Tribales pearls בדמות עיגול פנינה קטן צמוד לתנוך שנסגר בפנינה גדולה יותר בחלקו האחורי. מיותר לציין שחיקויים במחירים נגישים לא אחרו להגיע.

המינוי של אלסנדרו מיקלה הביא לגוצ'י ערמות של היסטריה ויזכר לנצח בהיסטוריה כמי שלקח את המוקסינים הקלאסיים לעבר אבולוציה של מיולס בשם prince town. החזון החדש בז'אנר הכניס טונות של סטייל והייפ לדגם האייקוני כשהגרסה המבוקשת ביותר הייתה זו בשחור שהגיעה עם סוליה פנימית מפרווה המשתרכת מחוץ לנעל סביב אזור העקב.

זו השנה בה תיק הפירסינג של JW Anderson כבש את הסצינה וניסח מחדש את מה שה'רוקו' של אלכסנדר וונג התחיל: תיק יוקרתי ויקר מעדות אופנת-העל עם אלמנט רוקנרולי, מינוס נוכחות חיצונית ללוגו המותג. פריט איקוני נוסף שנולד באותה השנה - חגורת הלוגו של גוצ'י שנטחנה בכל מקום אפשרי.
ואי אפשר שלא להזכיר את חולצת ה-DHL של דמנה גווסיליה לוטמה, אותה טי-שירט איקונית שהפכה לסיפור הגדול של השנה וצימצמה עוד יותר את הפער שבין בגדי מעצבים יקרים לבין אופנת רחוב 'פושטית' וכעורה לכאורה.

תנועת ה-Metoo וההתעוררות המחודשת של הפמיניזם הביאו לגל חולצות עם סלוגנים רלוונטיים. זו של דיור עם הכיתוב We should all be feminists בלטה במיוחד והביאה לשיא את החיפושים בגוגל לחולצות טי עם מסרים מעצימי נשים. במקביל, הנהירה אחר סניקרס מעוצבים הביאה לאימוץ מאסיבי של דגם ה-speed של בלנסיאגה, נעלי גרב ספורטיביות בעלות סוליה במראה אווירודינמי.

אחרי הספיד בלנסיאגה ראו כי טוב וזרקו פצצה חדשה בדמות סניקרס שקיבלו את הכינויים 'dad sneaker' ו-'ugly sneaker'. עיצוב מגושם ושנוי במחלוקת שיצר שיח חזק ואג'נדה חדשה ברשת.

האובססיות של 2019 קשורות ללא ספק למינויו של דניאל לי בראש בית האופנה האיטלקי בוטגה ונטה שהביא את כל משפיעניות הרשת לחרוש באופן בלתי מתפשר על שני דגמים: קלאץ' ה'פוש' שנראה כמו כרית מפנקת וסנדלי רצועות הסטרץ' בחרטום מרובע.