לפני קצת יותר מחודשיים התקיים בליסבון שבוע האופנה ModaLisboa במסגרתו הוצג פרויקט בשם The United Fashion presentation הנותן במה למעצבים חדשים המתמחים באופנה המתחשבת בסביבה. בהלת הקורונה והטיימינג בו רוב מדינות העולם הבינו שאין ברירה אלא להתחיל במדיניות סגר, הצליחו בקלות למחוק כל עניין ציבורי באירוע האופנתי המקסים הזה.
מי שהצליחה לא לחמוק תחת הרדאר התקשורתי היא המעצבת הפורטוגזית המתהווה ג'ואנה דוטרטה. דוטרטה משתמשת בטקסטיל עתיק וחוקרת את הקשר ההיסטורי בין פורטוגל לאסיה תוך התמקדות בזכויות אדם ותנאי עבודה הוגנים עבור אותן נשים מקומיות שתופרות עבורה. אבל כל הסיפור הזה לא היה מעניין אותנו לולא התוצאה המרהיבה עם קולקציה ובה פיסים חד פעמיים שנוצרו מליקוט בדים וחומרי גלם בשווקי פשפשים מכל העולם: כיסויי מיטה, מפות, וילונות וחליפות סארי הודיות.
שם המותג- BÉHEN - בהשראת המונח ההינדי לאחות. באתר הבית שלה ג'ואנה מגדירה את 'בהן' כ"מספר את סיפורי הנשים ששרות בהינדית ורוקדות תחת השמש של רג'סטאן. נשים המסתובבות על המדרכה הפורטוגזית עם 'סאודדה' על החזה. נשים שראו את הזריחה בסוריה אך לא עוצמות את עיניהן לחושך. נשים שרוצות לשנות את העולם. בגדים שנוצרו באופן אתי על ידי קהילות נשים התומכות בחינוך הנערים והנערות הסוריות".
גולת הכותרת של התצוגה הייתה אג'נדת האבזור שעוצבה על ידי מעצב מקומי בעל הלייבל Lax Bouquet מירקות ופירות, בחלקם טריים, ביניהם עגילי חסה טרייה, פלפל אדום חריף וברוקולי. לדבריו, אוסף התכשיטים "רגשות כפי שאני רואה אותם", בוחן את מערכת היחסים שלנו בין מוחנו, הגוף והמזון שלנו, נושא שהוקסם ממנו לאחר שאימץ תזונה על בסיס צמחים.
אז נכון, בעיני רבים המונח "אופנה בת-קיימא" נחשב לסוג של התחסדות. כי אם מתייחסים בכובד ראש למשברי האקלים והאקולוגיה הגלובליים, קשה לתהות מדוע לא עוצרים בדחיפות כל ייצור חדש בתעשיית האופנה, שאחראית להשפעה שלילית משמעותית (גם אם קשה לכמת אותה) על הסביבה. מצד שני, גישה דיכוטומית שכזו לא משאירה מקום לדור חדש של מעצבים כה מרעננים כמו דוטרטה ולקס.
