לפני החגים סימסתי לטל עבודי בעקבות הצילומים החדשים של קורל סימנוביץ'. צילומי פורטרט משגעים בשחור-לבן ושאלתי מה דעתו על ריאיון. הוא כתב לי - "בשמחה, אבל אני ממש מעדיף אחרי החגים".
אז הגיעו אחרי החגים. רוצה לספר לי למה אמרת שאתה 'ממש מעדיף אחרי החגים'?
"בחגים זה הזמן שלי להתנקות כמה שאפשר, להכין את עצמי לתפילות של ראש השנה, יום כיפור. אלו ימים של סליחה, סליחה מהקדוש ברוך הוא. צריך לתת את החודש הזה, אז אני מעדיף כמה שפחות פוקוס עליי. גם האינסטגרם שלי היה בשקט חודש וחצי".
עבודי בן ה-27, דתי שומר מצוות, אב לשלוש בנות, נשוי לעדן, מורה במקצועה וגר בפתח תקווה. טלוויזיה אין בבית, אבל אייפון איכותי לגמרי יש לצרכי עבודה. "כשהתחלתי לצלם אופנה, ניסיתי ללכת לעבוד עם אבא שלי בנדל"ן, הרגשתי שזה לא מתאים לבן אדם דתי להיות צלם אופנה. בצבא הייתי הארד קור בדת, שירתתי ברבנות הצבאית, שם החזרה בתשובה האמיתית שלי, אז צילמתי כתחביב בלבד. כשהשתחררתי אמרתי לעצמי 'צריך להחליט - או צילום כמקצוע או לעזוב את זה'. אני לא אטוס לחו"ל אחרי הצבא כמו כולם, אני אתן את הפוש חודשיים ואנסה לשלב את הצניעות ביחד עם הדת ונראה אם יעבוד לי. החודשיים האלה נמשכו עד היום".
עד לפני הקורונה, עבודי היה על קו אל-איי-ניו יורק-פתח תקווה. פרויקטים גדולים היו על הפרק והניתוק המקצועי שנכפה עליו הביא אותו לתהומות שלא הכיר לפני. "פעם אחרונה שהייתי בארה"ב הייתה במרץ. היו כמה עבודות ממש חשובות, אבל הקדמתי את הטיסה כי הבנתי שהקורונה מתפרצת, פחדתי לאבד את העבודות האלו ובסוף דחו אותן. חזרתי לבידוד של שבועיים מה שהפך לדיכאון של חודשיים. לא קמתי מהמיטה. לא הבנתי מה השם מנסה להראות לי".
איך המשפחה שלך הגיבה לדיכאון?
"היה להם מאוד קשה לראות אותי ככה. לא אכלתי, לא רציתי להיות עם הבנות שלי, לא היה לי רצון ליצור. הקורונה הגיעה לאנשים בשיא של החיים שלהם ואני הייתי רגע לפני השיא".
אז מה הרים אותך בסופו של דבר?
"ההבנה שכל מה שקורה סביב הקורונה יותר גדול ממני. שהקדוש ברוך הוא מראה שיש משהו עוצמתי כאן. אז חיפשתי בארץ לאט לאט דברים שיחזירו לי את המוטיבציה לצלם, בלי קשר לכסף. דברים בשביל הפאן, לנפש, לא בשביל שישלמו לי".
כך נולדו הצילומים לנועה קירל והסט האחרון עם קורל סימנוביץ'. עבודי הצליח להחזיר לעצמו את התשוקה ליצירה ולהמשיך לשאת בגאון את דגל הצניעות. מי שעובד בתעשייה הזו יודע שלצלם האופנה הזה יש דרישות ספציפיות במיוחד. הוא מעביר את מסר הצניעות בנועם ושלווה, אבל הקריטריונים ברורים מאוד - בלי מחשופים, מכנסיים עד גובה הברך (לא מעל), שרוולים עד המרפק וחצאיות או שמלות מידי בלבד.
בארץ בתור יהודים יש לנו הבנה בסיסית לגבי מה זו צניעות במגזר הדתי. איך זה עובד בחו"ל?
"תראי, דבר ראשון אני שולח תמונה של דמות שממחישה את האורכים של הבגדים. לא תמיד מבינים אותי מיד, אבל ברגע שאני מסביר זה קורה. יכול להיות שבחו"ל גם רואים את זה כגימיק מסקרן, אבל מבחינתי זו הנפש שלי. הכול התחיל מתמימות איך אני יכול לשלב אמנות ואהבה לאופנה עם אמונה וקדושה. חשוב לי להעביר שצנוע יכול להיות 'היי פאשן', אני לא אומר לכולם להיות רק כמוני, אבל להראות שאפשר גם אחרת".
בתחילת הדרך היה מישהו שניסה להסיט אותך מעניין הצניעות?
"אמרו לי הרבה פעמים לעזוב את הצילומים הצנועים, אבל אני סמכתי על הקדוש ברוך הוא שיכוון אותי. חשוב לי להבהיר שלא צריך להירתע מאופנה צנועה. יש פה פחד בישראל מהמילה 'צניעות' כי זה מתחבר לדת".
את עבודי טיפח צלם האופנה שי ארבל, כבר בגיל 21 הוא נתן לו לצלם את ניבר מדר, שירלי בוגנים ושירז טל לסוכנות יולי. הייחוד שלו היה מובהק, קשה להתעלם מאימג'ים כאלה שמציפים את הרשתות החברתיות, אך עד היום עובד עבודי סולו. לא מיוצג באף סוכנות, נשען על פניות באינסטגרם משמות מובילים בתעשיית האופנה הבינלאומית ומשתדל להישאר נאמן לעצמו לאורך כל הדרך.
מה אתה מרגיש לגבי תרבות ה'אינסטנט', בועת האינסטגרם?
"די קשה לי עם העולם הזה אני חייב לומר, אבל צריך להבין איך להשתלב איתו. אני בתור אבא אלמד את הבנות שלי לשמור על הצניעות הפנימית והחיצונית. אתן להן את הבסיס ואני מקווה שהן יילכו בדרך שלי באהבה".
איך אתה דואג אז להישאר מעודכן במה שקורה בעולם? יש הרבה תמונות שהן מחוץ לתחום, לא?
"אני נכנס לאתרים או לדברים מסוימים, אבל אני אדע לעצור את עצמי כשיש משהו שהוא לא צנוע. אני חייב להתעדכן במה שקורה, אבל הכול מדוד. אני בתעשייה שאני צריך להיות בעניינים. אז אני חצי בזה אבל לא מאה אחוז".
בגדים כיסינו, אבל איך מתמודדים עם מבטים סקסיים על הסט למשל?
"כשאני מגיע ליום צילום זו עין אמנותית, אני לא גבר שרוצה לראות נשים יפות. מעניין אותי תאורה, איך הבגד יושב, איך השיער נופל הכי יפה. היום יש דרכים אחרות לראות נשים יפות. מעבר לזה תמיד רציתי להקים בית בגיל צעיר, זה הבסיס שלי שאני שמור בו".
אם תשאלו את הכוכבות המקומיות (וגם את כריסי טיגן, נינה אגדל ושות') עבודי פשוט מוציא אותן הכי יפה שאפשר. הוא מצליח לתפוס איזה מבט שברירי, למגנט את הצופה לתמונה. "יש רבנית שאמרה לי שהשם נתן לי מתנה לראות את הטוב בבני אדם, שאני רואה את הזוויות הכי יפות שלהם. בגלל שאני רואה את הטוב אני מצליח להוציא את התמונות הכי מחמיאות לכל אחד ואחת".
על המפגש עם כריסי טיגן הוא מספר כי הכול בכלל התחיל דרך הדוגמנית נינה אגדל. "נינה וכריסי הצטלמו בעבר לוויקטוריה'ס סיקרט והן חברות טובות. התמונות של נינה עשו רעש מאוד טוב בכל הסוכנויות וזה תפס את העיניים של כריסי. המייל מהעוזרת שלה היה ש'היא רוצה תמונות בדיוק כמו של נינה'".
אתה ביחסים אישיים עם כריסי, סימסת לה אחרי הלידה השקטה שעברה?
"הכול דרך העוזרת. כששמעתי על ההפלה שלחתי לעוזרת שלה מייל שאני ממש מצטער לשמוע על המקרה".
עבודי בא מבית חילוני ואביו החליט לחזור בתשובה כשהיה בן 8. "גדלתי בפתח תקווה, הייתי בכיתה ג' כשאבא שלי החליט לחזור בתשובה. היינו חילוניים ממש, טיולי ג'יפים, שבת בכלל לא היה יום של בית. אני הייתי אנטי בתור ילד. הוא הכריח אותי ללכת לבית כנסת. ברגע ששמעתי אותו מדבר על השבת בשולחן שישי התחלתי להבין שיש בזה משהו. אני חושב שבבר מצווה עם הרב שלימד אותי, שם הייתה הנקודה שהתחלתי להתחבר. בגיל 13 כבר שמרתי שבת".
איך זה להיות דתי בתעשייה כזו?
"היום אני כבר פחות מרגיש עוף מוזר, אני לא מעט שנים בזה. לפעמים כשיש ריכולים על הסט אני ישר מתרחק. זה נראה כאילו אני סנוב אבל אני פשוט לא רוצה להיכנס לזה".
כמה הלו"ז מלא בימים אלו?
"זה די טריקי. אני לפני טיסה כנראה, אבל בעצמי לא יודע מה קורה אז לא סוגר הרבה זמן מראש ימי צילום. באופן כללי אני אף פעם לא נועל את הלו"ז הרבה זמן קדימה כי נכנסים לי לא מעט פרויקטים מהעולם וחשוב לי להיות זמין לזה".
אם יציעו לך לעבור לגור בחו"ל כדי להניע את הקריירה עוד צעד קדימה?
"הייתה לי הצעה כזו בעבר וזה היה לי בשלב מוקדם מידי בחיים. אשתי הייתה בהיריון ולא הייתי בשל ונאלצתי לסרב. היום אני יותר פתוח. אני בשאיפה תמיד להתחזק ולהתקרב בעוד מעלה לשם. תמיד לקחת עוד מצוות ועוד מעשים טובים. העלייה הזו ממשיכה את הקדושה. אני הולך לשלוש תפילות ביום, טובל במקווה, גם במהלך הצילומים עם כריסי סידרתי שיהיה לי בית כנסת קרוב לסטודיו, רצתי לצלם וחזרתי. אני לא מוותר על אף תפילה ועל אף עבודה. אבל הסדר הוא ברור - הכי חשוב בחיים האמונה והדת ואחר כך העבודה".
