בשנת 2016 ניתצה הדוגמנית אשלי גרהאם תקרת זכוכית עבה במיוחד - וכיכבה על שערי המגזין הנחשק 'ספורטס אילוסטרייטד'. מאז, דוגמניות כמו ברבי פריירה גנבו את הפוקוס בקמפיין ההלבשה התחתונה של AERIE, ריי שגב הקימה את סוכנות ג'וסי ושי זנקו מביאה לנו לא מעט כבוד מקומי בדפדופים חטופים באסוס.
אותה שנה הביאה את השיח על שינוי אידיאל היופי לנקודת רתיחה. יותר ויותר חברות ומותגי אופנה ליהקו דוגמניות במידות גדולות לקמפיינים ושלטי חוצות, סימני המתיחה התחילו לקבל מקום של כבוד ושומן בטני כבר לא תמיד נדחס אל תוך מחטב או מתיישר בתוכנות ריטוש. נכון, יש עוד דרך ארוכה והמציאות רחוקה מלהיות אוטופית, אבל דוגמניות פלאס-סייז כבר לגמרי צועדות בה ובשבועות האופנה ברחבי העולם. במקרה של דוגמנים מלאים? מסתבר שהדרך אפילו לא נסללה.
נחזור רגע ל-2016 שוב, השנה שבה סוכנות IMG הניו יורקית החתימה בקול תרועה ויח"צ את דוגמן הפלאס סייז הראשון - זאק מיקו. קומיקאי, מוזיקאי ובלוגר שהפך לדוגמן מן המניין. למרבה הצער, חיפוש מהיר בגוגל עם צירוף המילים: male plus size model מציע בעיקר תמונות מאוד אטרקטיביות של מיקו. אולי גם הפקה חתרנית ובודדה שפורסמה במגזין THE CUT. ו...זהו. בקיצור, בזמן שאנחנו הולכות ורואות נשים מלאות תופסות מקום בעולם האופנה (וכן, משחק המילים פה מכוון), גברים עובדים מאחורי הקלעים במקרה הטוב או מתפשרים על חולצת בייסיק רחבה במקרה הרע.
כלומר, כל זה היה נכון עד יום רביעי האחרון, עם ההכרזה הדי ספונטנית על פתיחת שבוע האופנה הישראלי בהפקת תהילה שמיר וטל בזנוס. לקומניקט הנרגש צורפה רשימת שמות הדוגמנים שכללה בין היתר את איתי תורג'מן, שי גבסו, ג'ורדי, דין מירושניקוב, אסי בוזגלו, עומר מילר ואפילו שלומי שבן. מה משותף לכולם? ובכן, הם נראים מעולה, מתחזקים עמודי סושיאל פופולריים, אבל גם חולקים מידת מכנסיים כמעט זהה. אותם שמות שנבחרו בקפידה מתבססים גם על היכולת שלהם לייצר המון לייקים ובאזז. והם בהחלט הצליחו - אמנם מהכיוון הכי לא צפוי שיש. או שאולי בעצם הכי כן?
זה התחיל עם פוסט חלוצי של השחקן, דוגמן הפלאס-סייז והסטייליסט אוראל אלוש בן-שלום, שהצליח לעורר שיח שעד היום גברים רבים חששו ממנו. באותו פוסט הוא הביע ביקורת על הדרה של גברים במידות גדולות מהבמה והוסיף לבקר את תעשיית האופנה בתור גבר במידה XXXL לצד תיוגים של גברים מלאים כמו: נווה צור, דודו כהן, רני רהב, בן יוסיפוביץ' ועוד וההאשטאג #לא_מתלבש_לי. "בזמן שחברות אופנה נסגרות כל שני וחמישי פה בישראל, הם ממשיכים לסרב לתת במה לגברים במידות גדולות. תייגו ושתפו גברים במידות גדולות ועזרו לנו להביא את השינוי", כתב בפוסט.
נווה צור, שחקן מוערך ומוזיקאי שמחזיק חשבון אינסטגרם עם 72K, היה אחד מהאושיות ששיתפו בהמשך את הפוסט של אוראל שנחשף לקהל גדול ומגוון יותר. "ראיתם אותי בשבוע האופנה הישראלי??? לא? אה...זה כי לא הייתי שם. לא היו גברים שמנים שם, לא הכינו לנו מה ללבוש", הוסיף צור בסטורי שהצית רשמית את הדיון בעניין. בסטורי נוסף שיתף צור כי הוא קיבל פניות מעוקבים רבים ששיתפו בחוויות קנייה קשות כגברים מלאים, שלא ממש רואים ייצוג שלהם על המסלולים, בחזית הקמפיינים או במגוון שמציעות רשתות האופנה.
"התעשייה פוחדת לגעת בזה. זה די טאבו עדיין בעולם המשחק והאופנה הישראלי", מספר לנו אלוש בן-שלום. "הסטיגמה היא שגברים פחות קניינים. גם בעולם התרבות הכי קל ללהק גברים מלאים לתפקידים קומיים, הסיידקיק או המניאק. אף אחד לא יתייחס אלינו ברצינות. אף אחד לא ילהק אותנו לדמות ראשית שאפשר להתאהב בה, או להזדהות איתה ואף אחד לא חושב שיש טעם למכור לנו בגדים".
מה גרם לך לצלם את הסרטון הזה דווקא עכשיו?
"אני עובד בתעשייה מספיק זמן ומודע למאחורי הקלעים של עולם האופנה. אז הכריזו על שבוע האופנה, צילמו אותו למחרת ואני רואה שזה שוב קורה. שוב אין ייצוג גברי למידות שלי. האמת שגם לא הייתה דוגמנית מלאה. רק אנשים שיכולים להביא לייקים. וכל זה מאחורי כותרת מפוצצת של שינוי אידיאל היופי. זה מטריף אותי. כי את התעשייה הזו מובילים בדרך כלל להט"בים. בדרך כלל גם שמנים. אני לא מבין איך הם מסכימים לתת לזה יד. לעבוד בתעשייה שלא מייצגת אותם? לעבוד עם חברה שלא רואה בהם בכלל לקוחות פוטנציאליים ומדירה אותם מחוויית קנייה בסיסית?".
בדרך כלל גברים בחזית ונשים הן אלו צריכות להיאבק על מקום. איך זה שבעולם האופנה התפקידים התהפכו?
"זה הקטע. מדהים בעיניי ששחקן עם 70 ומשהו אלף עוקבים ופרס אופיר לא הוביל היום שום קמפיין. ועד שהוא לא אמר משהו, אף אחד לא דיבר על זה. אצל נשים יש מודעות, השוק הבין אותן והבין את הביקוש. בכל הפקות האופנה שעשיתי, השאלתי בגדים מנעמי פלאס, קווין סייז ורתמה. יש פה נשים שמובילות את התחום".
הסרטון של אוראל אלוש בן-שלום
למה לדעתך המצב אצל נשים אחרת?
"נשים הן תמיד פורצות דרך. זה לא סקסי או גברי כביכול להתעסק במראה חיצוני, אחוזי שומן או טרנדים באופנה. גם לא לכולם יש את הרצון והאפשרות לרכוש באינטרנט או לפשפש בחנויות מאוד ספציפיות. אין לנו את הרשות בכלל לפזול לכיוון של זארה, קסטרו ורנואר - או אפילו פוקס שעשו קמפיין על קבלת השונה בלי שבכלל יש להם את המידות או הבדים המתאימים".
"נשים באיזשהו מקום היו יותר פעילות בתחום והרבה יותר דחפו את זה. היום גברים עדיין לא מדברים על זה בקול מספיק רם, למעט כמה משפיענים בודדים. ואני שמח שהם עושים את זה", מוסיף אחד מדוגמני הפלאס סייז העסוקים בארץ, אביהו גורזאד. "לא מצפים מגברים להראות חולשה ופגיעות. יש המון גברים שמתביישים, שמושכים את החולצה כלפי מטה. בשביל להיחשף צריך המון אומץ ובשביל הרבה מאיתנו זה הפחד הכי גדול".
אז מה זה אומר - אין צורך בדוגמני פלאס סייז?
"אני לא מצליח להבין את זה. חצי מהגברים בארץ שוקלים מעל 100 קילו וכמוהם אני מתקשה למצוא בגדים. בטח לא בחנויות ישראליות. אני רואה רק דוגמנים עם קוביות ומבין שזה לא הולך להיראות טוב עליי. חשוב לחשוף דוגמנים כמונו במציאות שבה כל כך הרבה גברים לא מוצאים את עצמם בקניון. התרגלנו למצוא פתרונות מחו"ל או להתפשר על פריטי בייסיק שאפשר להסתדר איתם. וזה כואב. כי זה משאיר את הרעיון של 'צריך להיכנס לדיאטה' או שהגוף שלי לא בסדר".
אביהו גורזארד
אוראל, אתה תמיד משתמש במילה שמן?
"אני משתמש בה כי שמן זה לא קללה. אני שמן, אני גדול ואני חוגג את זה. כולנו צריכים לעשות את זה. לאהוב את עצמנו וגם לתקן זה בסדר. אבל העיקר שנרגיש טוב, שהנשמה תהיה שמחה ושלא ילמדו אותנו שיש רק מידות מסוימות שאפשר להיכנס אליהן או שהמצב הבריאותי שלי פחות תקין. תביני, בחו"ל ריהאנה שברה מוסכמות עם מותג ההלבשה התחתונה שלה, בזמן שאצלנו מדברים על נורמליזציה. אבל רק מדברים. חוגגים על חשבון הדוגמניות המלאות ובאווירה של 'תגידו בכלל תודה שאתן מדגמנות'. שמנים זה טוב לכותרות, לשיווק וכדי לסתום פיות. אבל בפועל חברות מסחריות לא רואים בגברים כמוני עניין או ערך שיווקי. זה ברמה שאפילו תאי המדידה בכלל לא מותאמים למימדים שלי".
אוראל אלוש-בן שלום
גם גורזאד, שהוחתם לאחרונה בסוכנות הדוגמנות של ריי שגב, פרץ כמו רבים מהדוגמנים, בדרך המסורתית של 2020. כלומר, באינסטגרם. מילי דן, מעצבת בגדי הים הפועלת תחת המותג "שוגרמאמא", הציעה לו את עבודת הדוגמנות הראשונה שלו ופתחה לו את הדלת. בהמשך הגיע קמפיין בבלייזר והזמנות להופעות קצרות בתוכניות ופרוייקטים קטנים.
"ריי תותחית. ואני מאמין שנלך איתה קדימה כי יש כאן גברים מלאים שנראים מעולה. אבל, חשוב לי להגיד את זה. גברים במידה שלי אף פעם לא מקבלים את הפרוייקטים הגדולים. אני עדיין מקבל הערות שאם רק אשנה את עצמי קצת, אני אצליח", הוא מספר ומוסיף, כמעט כדרך אגב את תקופת הבריונות הממושכת שחווה על רקע המשקל שלו. תקופה שקשורה קשר הדוק לתפיסה של גברים מלאים בחברה. "בגלל זה אני עף על אוראל ועל מה שהוא עושה. נפגשנו על סט והוא אחד שמרים ודוחף קדימה. היום אני שואף להיות אחד מהחלוצים בתחום שיצליחו להביא את זה לכאן".
"זו סוגייה שאין בגדים למידות האלו", מחדדת לנו ריי שגב, "אופנת גברים ממותגת על רזים עם גוף שרירי. צריך לעשות גיוון בגילאים, במידות, בגובה ושיהיה ייצוג לכולם, אופנה זה הדרך שלנו לבטא את עצמנו. בסוכנויות בחו"ל שאני עובדת מולם אני מרגישה שדווקא יש צמא לדוגמני פלאס סייז. הם בעניין, אבל לצערי, גם שם יש קריטריונים".
אביהו, אתה מרגיש שדימוי גוף נחשב עיסוק נשי יותר?
"יכול להיות. אני רק יכול להגיד שפעם שקלתי 50 קילו פחות, אימונים וקוביות ולא הייתי מאושר ובטח לא הסכמתי להוריד חולצה. אבל כן, יש לגברים נטייה להעלים עין ולא להתעסק בזה. כי אפשר להזמין מאסוס ומאיביי ויש מותגים כמו אדידס ונייק עם טווח מידות גדול. אבל בקסטרו, אני נכנס לתא הלבשה ויוצא בידיים ריקות. ועצוב שאין מקום. אני חווה את זה כל יום. להיכנס לתא מדידה ולצאת בידיים ריקות ומובך בטירוף. אפילו בתא מדידה אין לך מקום. אני חייב להבין. חברות אופנה, לא בא לכן להרוויח כסף?".
האמת, קשה למצוא תשובה חד משמעית לפער המגדרי בעולם האופנה. יכול להיות שפשוט נשים רגילות להיאבק על מקומן בחברה, כך שעולמות הפלאס סייז היו רק עוד זירה לאוסף. אולי זו גם הנוכחות הגדולה יותר של מעצבות אופנה ומשפיעניות רשת עצמאיות שהצליחו להפוך את הקימורים לאימג' לגיטימי. יכול להיות שזה גם פשוט עניין כלכלי.
כך או כך, הטענה המרכזית מופנית כלפי גברים שעדיין חוששים להכניס את אידיאל היופי והדימוי העצמי לשיח הגברי, אפילו בינם לבין עצמם. אולי זה החשש מפגיעה באחוזי הגבריות, לכאורה. למעט אוראל ומשפיענים בודדים נוספים, נדמה שעד סוף השבוע האחרון לא נשמע קול ברור וחזק במיוחד. "אני מקווה שכולנו נתחיל להתעורר על זה", הוסיף גורזארד, "כאב של גברים זה דבר אמיתי ואוראל שיתף וחשף פצע של הרבה מאוד אנשים".
מתהילה שמיר, ממייסדי שבוע האופנה הישראלי נמסר:
"כ-100 טאלנטים השתתפו בשבוע האופנה הישראלי למען מעצבי האופנה כחול-לבן. אלו נבחרו על סמך היותם אושיות מוכרות שיכולות לקדם ולהרים את המודעות לאופנה ישראלית ולמעצבים שלבשו על גופן. איש מבין המשתתפים, בכל אחת מהתצוגות, בכל אחד מימי האירוע, לא נבחר על פי מבנה גופו, משקלו, מגדרו, מוצאו או דתו. מבחינה זו שבוע האופנה הישראלי היה משולל גימיקים לחלוטין".