המוזיקאי והשחקן אלישע בנאי (33) לא כל כך ידע מה לעשות עם עצמו בזמן הצילומים להפקת האופנה הזאת. אף על פי שהוא כוכב מלידה, ליטרלי, שירש את כישרונו המוזיקלי מאבא יובל ואת כישרון המשחק מאמא אורלי, אור הזרקורים הספציפי הזה, המדגיש את חיצוניותו, הרגיש לו קצת זר ומוזר. "אני יודע שיש לי המון כריזמה, אבל מבחינת לוק... שמע, אם זו הפקה בכיוון של זולנדר אז אין בעיה", הוא מסביר. "המעצבת מישה גת, שהיא ידידה שלי אמרה לי 'תהיה יפה ותשתוק'. אמרתי לה 'אבל אני לא יפה ואני לא יודע לשתוק'. אני חושב שזו הייתה הפעם היחידה בחיי שניסיתי להיות יפה והצלחתי לשתוק".
קשה לך לשתוק?
"כן. מאוד. בגלל זה אני בקושי מתראיין. אני טרף קל. תמיד איכשהו בסוף אני מוצא את עצמי אני נפגע ונעלב. אני טיפוס מאוד-מאוד רגיש. אני נפגע מאוד בקלות. אני יודע שיש לי את הלוק של הסטלן שלא אכפת לו מכלום, אבל בסך הכול אני די על זה. איים און ת'ינגס, איך שאומרים".
בקיצור, יש לך ביטחון עצמי.
"יש לי פאסון".
כלומר, אגו.
"ברור, לכולם יש, אבל אני לא תופס מעצמי. על מה כבר יש לי לתפוס מעצמי? על זה שעשיתי בשבוע שעבר קניות בשוק הכרמל? על זה שאני משתתף באיזה סרט או מופיע בבארבי? אני לא חושב שאלה סיבות מספיק טובות. רוב האנשים, אני מקווה, חושבים שאני בחור די חמוד".
עם נטייה להתבלטות.
"כן, יש מצב. כשהייתי קטן, בן שלוש-ארבע, לא הסכמתי ללבוש שום דבר חוץ מטייטס. הסתובבתי בבית ובחוץ כמו איזו פאנקיסטית בלונדון, עם טייטס משובץ כזה, טארטאן, והרגשתי עם זה הכי נוח בעולם. עד היום לא כל כך אכפת לי מה אמורים ללבוש ומה לא. אני לובש מה שבא לי. אין לי בעיה גם עם בגדי נשים. אני לוקח מלא בגדים מחברה שלי. אם זה יפה, אני לובש את זה. זה הפאסון שלי, אני לא רואה אף אחד ממטר".
די נו, אתה לא פרדי מרקורי או משהו כזה.
"ברור שלא, 99 אחוז מהזמן אני עם ג'ינס ליוויס וטי-שירט של להקה. אפשר להגיד שהסטייל שלי, במשפט אחד, הוא ג'ינס שאימא שלי קנתה לי בכיתה ט' וחולצות שקניתי בהופעות, אבל כן, אני אוהב לפעמים להיראות טוב. אתה יודע, ללבוש חולצה מגניבה להופעה ולהרגיש שאני מינימום ברולינג סטונז, באנגליה של שנות ה-70 המאוחרות. מבחינה של סטייל, אני מאוד אוהב את הלוק של ג'ו סטארמר מהקלאש, למשל. הוא התלבש מאוד Wise, מה שנקרא".
פחות או יותר מאז תחילת מרץ 2020, בנאי לא מתלבש Wise. הוא גם המון זמן כבר לא זרק על עצמו ג'ינס וטי-שירט. "תשעה חודשים לא הורדתי את הטרנינג שעלי עכשיו", הוא מתוודה. "בוא נגיד את האמת: אני במדים. מדי טרינג של נייק, שגדול עלי בארבע מידות. אני נראה כמו… טרנינג". הוא גם די מרגיש ככה. למעט צילומים לקומדיה הרומנטית של טליה לביא "אחד בלב" - שם הוא משחק לצד רן דנקר, אביכיל הררי, מאיר סוויסה ואימו אורלי זילברשץ-בנאי - בנאי בעיקר ישב בבית, כמו כולם.
שבע השנים האחרונות היו חלום: הילד שיובל איחר בגללו ב"רני בפריז" הפך במהלכן לכוכב רוק ולשחקן מוערך בו-זמנית, עם ארבעה אלבומים, להיטי רדיו כמו "סן דייגו", "גיבורה" (עם גידי גוב), "איינשטיין" ו"ברצלונה", ותפקידים בסדרות טלוויזיה כמו "תאג"ד" (yes), "פולמון" (hot בידור ישראלי) ו"נבסו", ובסרטי הקולנוע "המחשמלים" ו"תפוחים מן המדבר" - תפקיד שעליו היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה. בנוסף לכל זה הוא גם הכיר את אהבת חייו, זוגתו השחקנית סיוון מסט.
הקורונה, ימח שמה וזיכרה, תקעה הכול. שניה לפני מופע השקה חגיגי לאי-פי חדש בשם "מרקו פולו". "האמת היא שהתכנית שלי לתחילת 2020 הייתה לקחת חופש עם בת הזוג שלי כי 2019 הייתה שנה מאוד עמוסה", הוא מספר, "בסופו של דבר יצאנו לחופש הזה בסוף 2019 ואז היא קיבלה תפקיד בסדרת טלוויזיה מאוד וואו בברזיל, והחופש נקטע. לפני שהתחילה המגפה עוד הספקתי לבקר אותה שם, אבל אז, באמצע הצילומים, הכול השתגע והחזירו אותנו לארץ בטיסת חירום. זה היה מאוד-מאוד מלחיץ. חזרתי לארץ בפאניקה. גם נפשית וגם כלכלית".
זה המקום לציין שאלישע בנאי הוא גם סוג של שף ומסעדן חובב. בשנת 2015 הוא פתח עם כמה שותפים בר-מסעדה בשם "הוסטל 51", שם היה אחראי בין השאר על בניית התפריט. לאחרונה הוא גם השתתף יחד עם אימו אורלי בכמה פרקי ספיישל בריאליטי הבישולים של קשת "המטבח המנצח MKR". בתקופת הקורונה, הוא נעזר בכישרון השלישי הזה (אחרי מוזיקה ומשחק) להשלמת הכנסה. "נלחצתי מאוד מכל העניין, אז התחלתי לבשל לחברים ומכרתי אוכל", הוא מגלה. "כל הזמן חיפשתי - ואני עדיין מחפש - מה לעשות. אני פסיכופט של ניקיון אז פשוט התחלתי לסדר את כל מה שאפשר בבית. לאט לאט הדברים נכנסו לאיזה מסלול וגם התחלתי לעבוד על אלבום חדש, אבל אני לא יכול להתעלם מזה שכל הענף קרס - וזה מלחיץ מאוד".
הרבה אמנים מופיעים היום באופן פיראטי בחצרות של בתים.
"כן, אני רואה מאות מחבריי מוצאים אלטרנטיבות ומנסים לחיות, אבל ללכת להופיע בגינות זה משהו שפחות עובד לי באופן אישי. אני מאוד אוהב את האינטימי. להופיע מול קהל של 20-30 איש בפול דיסטורשן זה מרגש נורא, אבל משהו בקונסטלציה הזאת של הופעה בגינה - עדיין לא פענחתי בדיוק מה - לא יושב לי טוב. מפריע לי. עשיתי שניים-שלושה כאלה וזה הרגיש לי - איך לומר - שזה לא בדיוק מה שחלמתי עליו. עכשיו, ברור שבנאדם צריך להתפשר ולהבין איפה הוא נמצא, אבל אני עדיין לא מוצא את עצמי בסיטואציה הזאת, בלשון המעטה. הכול מרגיש לי נורא עגום, כאילו אין ערך לשום דבר שעשינו במשך כל כך הרבה שנים".
אומרים שיהיה בסדר מתישהו.
"לא יודע, אחי. זה נורא עצוב. 17 שנה אני מופיע על במות, מאז שאני בן 15, ופתאום ביום אחד אין את זה יותר. אני מאוד מבולבל. הידיים שלי לפעמים רועדות מהגעגוע לבמה. בסופו של יום, עם כל הכבוד לכיף באולפן, אני לא איש צללים. אני צריך את הבמה ואת הקהל. זה לא קל, הדבר הזה".
איך שורדים בכל זאת?
"בזכות זה שאני נמצא עם בנאדם מקסים. סיוון. היא בנאדם הרבה יותר טוב ממני. הנפש שלה יותר בריאה, היא יותר חכמה, יותר יפה, יותר הרבה דברים. למזלי, היא מצליחה להכיל את כל מה שאני מביא - וזה לא מעט. אנחנו באמת תקועים אחד בתחת של השני, אבל היא החברה הכי טובה שלי. היא מצילה אותי פעם אחר פעם. אני לא יכול לראות את עצמי שורד בלעדיה. היא מצילה אותי ואני מציל אותה. אבל אני לא יכול לדמיין את החיים המוזרים האלה, במיוחד עכשיו, בלעדיה. אני רק מקווה שכמו שלי יש אותה, גם לה יש אותי".
מה שבנאי כן יודע - ובוודאות גמורה - זה שסיוון לא אוהבת את הפריט שאותו הוא מגדיר כחשוב ביותר בארון שלו - טי-שירט של רד הוט צ'ילי פפרז מהופעה בפריז ב-1999. "לא לבשתי אותה אף פעם כי היא ענקית עלי, אבל היא הולכת איתי כבר 23 שנה", הוא אומר, "זו חולצה עבה כזאת עם הדפס וסיוון כל הזמן אומרת לי שהיא מכוערת, אבל אין סיכוי שאני אביא אותה לאף אחד".
מה בנוגע לעשרות הקעקועים שלך? אתה מבסוט על כולם?
"האמת היא שאולי הייתי מוריד כמה קעקועים. כאלה שקרו ברגע מסוים ואולי לא מתאימים יותר. אבל אז, כמובן, הייתי עושה קעקועים אחרים במקומם. שמע, סך הכול אני שלם עם הלוק שלי ובכלל, עם עצמי. אני אוהב להיות אני ואני חושב שאם מבחינה נפשית אתה נמצא במקום טוב, סביר להניח שתיראה טוב גם מבחינה חיצונית".
יש מצב. ומה אתה מאחל לעצמך ב-2021?
"להתפתח, אבל לאו דווקא בקריירה. אני מעדיף להתפתח בחיים עצמם. להיות בן אדם יותר טוב, בן זוג יותר טוב, חבר יותר טוב. להיות אדם יותר חכם, משכיל וקשוב למה שקורה סביבו. בגלל שאני מעדיף להיות כל הדברים האלה, אני פחות עסוק בלהיות זב חוטם ולחפש כל מיני נקודות של הצלחה. אני לא יודע אם אני כישרון במוזיקה, במשחק או בבישול. אני עושה את מה שאני יכול".
צלם: מאירקו
ארט וסטיילינג: מישה גת
לאתר החדש של אלישע בנאי