פסיפס רומי עתיק חושף: נשים לבשו ביקיני כבר לפני אלפי שנים

רבים סבורים שהביקיני הוא המצאה מהמאה ה-20, ב-1946 הוא הומצא על-ידי שני מעצבים צרפתיים שפעלו בנפרד. ז'ק היים, בעליה של חנות בגדים בקאן, היה הראשון שהמציא בגד ים מסוג זה, אותו כינה "אטום". הוא בחר בשם הזה כדי להדגיש את זעירותו של בגד הים, כגודל האטום, החלקיק הקטן ביותר של יסוד כימי.

באותו הזמן יצר מהנדס המכוניות לואי ריאר, שעבד בחברת ההלבשה התחתונה של אמו בפריז, בגד ים דומה, אך קטן וחושפני יותר. את ההשראה לעיצוב המינימליסטי הוא קיבל לאחר שהבחין בנשים בחופי סן-טרופז המגלגלות את קצוות בגד-הים שלהן כדי להשתזף יותר. ריאר העניק לבגד הים את השם "ביקיני", בעקבות ניסויי הנשק הגרעיני שנערכו באותה תקופה באי הזעיר ביקיני שבאוקיינוס השקט. הוא טען כי ההמצאה שלו תעורר התלהבות בעוצמה "אטומית", וכך כינה אותה "ביקיני" על שמו של האי.

אבל פסיפס עתיק חושף שנשים ברומא העתיקה לבשו ביקיני בזמן פעילויות ותחרויות ספורט. הפסיפס נמצא בווילה הרומאית בקזאלה, הממוקמת בסיציליה, מתוארכת לתחילת המאה הרביעית לספירה. בין ההריסות גילו ארכיאולוגים את אחד האוספים הגדולים ביותר של פסיפסים רומיים עתיקים. כולם השתמרו בצורה מפתיעה.

ביצירת האמנות "הכתרת המנצח" שנעשתה בפסיפס רצפה בחדר "עשר העלמות", אחד מחדרי הווילה, מופיעות מספר נשים בבגדים חשופים. שמונה מהן לובשות מה שבעולם המודרני מכונה ביקיני בשני חלקים, אישה אחת לבושה בשמלה צהובה שקופה, בעוד שרק דמות אחת לא שרדה עד היום.

החלק התחתון של ערכת בגדים זו נראית כמו רצועה בצבע טרקוטה העשויה מבד או עור, בדומה לבגדי חלציים של גברים. לגבי החלק העליון, הוא מזכיר סטרפלס מודרני. לרתמות חזה כאלה יש גם היסטוריה משלהן והן ידועות עוד מימי יוון העתיקה. מאמינים כי לרוב החומר מהן היו עשויות היה פשתן. פריט לבוש זה נועד לנשים שניהלו אורח חיים פעיל והשתתפו בפעילות גופנית.

לפיכך, ניתן להניח כי בימי קדם לא שימש הביקיני לשחייה, אלא לספורט. זה בדיוק מה שעושות כל הנשים המתוארות בפסיפס. חלקן רצות ואחרות זורקות דיסקוס או מחזיקות משקולות בידיהן. בנוסף, שתי נשים נראות משחקות יחד בכדור - כשחוקרים משערים שזה יכול להיות סוג של צורה מוקדמת של כדורעף. באופן כללי, משחקי כדור נחשבים לאחד מהמשחקים העתיקים ביותר. ניתן למצוא את האזכורים שלהם כבר באודיסאה של הומרוס.

אחת הנשים, העומדת במרכז, אוחזת בענף דקל ביד אחת ועומדת להניח כתר ניצחון על ראשה - כנראה פרס על הביצוע הטוב ביותר. כל הנשים נראות אתלטיות ויש להן קווי מתאר של שרירים בולטים בידיים והרגליים.

כשזה מגיע לספורט, נשים ברומא העתיקה הורשו לתרגל פעילות גופנית, אך הן עמדו בפני מגבלות מסוימות בחברה פטריארכלית. הן לא הורשו להשתתף בתחרויות עם גברים - ועירום נשי פומבי זכה לזעף. לכן, סוג של אב טיפוס של הביקיני המודרני איפשר לשחק ספורט בנוחות.

פסיפס זה אינו העדות היחידה לשורשים העתיקים של הבגד הזה. תחתון ביקיני נוסף, או ליתר דיוק משהו שדומה לחוטיני עור - נמצא ב-1998 על ידי ארכיאולוגים בריטים. מאמינים כי הוא מתאים יותר לשימוש המודרני של בגדי שחייה - כששהוא מהודק בחוטים זעירים. תערוכה עתיקה ומעניינת זו מוצגת כעת במוזיאון לונדון.

עוד על ביקיני:
טריק הביקיני שייתן אקסטרה תמיכה לשדיים הגדולים שלך

ביקיני ג'ינס הוא הטרנד הלוהט של הקיץ - אבל איך מסתדרים איתו במים?

לאחר שקבענו שהעולם המודרני לא המציא את הביקיני, אנחנו עדיין צריכים לשקול איך הוא הפך כל כך פופולרי בעולם המודרני. הוא מתוארך בדרך כלל ל-5 ביולי 1946, כאשר, בין היתר, עקב קיצוב חומרי לאחר מלחמת העולם השנייה, הציג המהנדס הצרפתי לואי רארד את הביקיני המודרני, בדגם של מישלין ברנרדיני.

גם הודות לתקופה ולמלחמה, רארד קרא לעיצוב שלו אטול הביקיני, שבו התקיימו הניסויים הראשונים שלאחר המלחמה בפצצת האטום - מכיוון שהמילה הופיעה הרבה בחדשות באותה תקופה ולמען האמת, הוא לבטח פשוט אהב את איך שזה נשמע.

שחקניות מפורסמות כמו בריז'יט בארדו ואווה גרדנר לבשו את הביקיני בשנות ה-50, אבל רק כשהשחקנית השווייצרית, אורסולה אנדרס, עשתה את היציאה המרהיבה שלה מהים הקריבי בקלאסיקה של ג'יימס בונד, "ד"ר נו", הביקיני באמת המריא לשחקים והפך לבגד חוף מהמיינסטרים.