סרן (במיל') מעין מלכה בת ה-32, בת להדס ודניאל מלכה, שלישית בין שלושה אחים בנים דביר אלון ואמיר, מתגוררת בימים כתיקונם בקיבוץ הגושרים שבאצבע הגליל יחד עם בן זוגה רואי. משם היא גם ניהלה את הסטודיו לעיצוב השמלות שלה עד שנאלצה לעבור בגלל המלחמה למשכנה הזמני ב- BIG FASHION DANILOF בטבריה שמארח אותה.
היא נולדה וגדלה בקריית שמונה. "נולדתי בחורף הכי סוער שהיה כאן, שלג לבן כיסה את העיר והמים בנחלים בנהרות ובמעיינות התמלאו וזו הסיבה שזכיתי בשמי, מעין".
לאחר סיום הלימודים התגייסה למסלול ייעודי לקצונה של חיל השלישות: "יצאתי 3 פעמים להכנה לקצונה, בפעמיים הראשונות לא הצלחתי בגלל סיבות רפואיות. יכולתי לוותר, אבל התעקשתי לנצל את ההזדמנות ובפעם השלישית סיימתי בהצלחה את מסלול הקצונה". לבסוף הוצבה כקצינת קישור באג"ד ארטילרי של אוגדה 91 וניהלה כוח אדם של שני גדודי מילואים.
"לאחר שהשתחררתי שאלתי את עצמי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. מה המקצוע שאהבתי אליו תתגבר על כל מכשול, שלא משנה אילו קשיים יוצבו בדרכי אני אצלח אותם באהבה. התשובה הייתה עיצוב אופנה, וזו חד משמעית הייתה הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי". היא נרשמה למכינה לעיצוב בסטודיו 6B כדי להתכונן למבחני הכניסה לתואר בעיצוב אופנה ואז החליטה שהיא ניגשת להתקבל רק לשנקר: "ניסו לשכנע אותי ללכת למוסדות אקדמיה אחרים וטובים אבל אני עקשנית, רציתי רק שנקר".
לאחר ראיון קבלה לא הכי מוצלח, היא החליטה לא לחכות לתשובה: "חישבתי מסלול מחדש התקשרתי לחברה טובה ושאלתי אותה אם היא ספונטנית לעבור איתי למילאנו. מהר מאד מצאנו את עצמנו על המטוס, כרטיס בכיוון אחד. "למדתי הלכה למעשה את בתי האופנה הגדולים, מה משפיע עליהם ואיך נולדים טרנדים".
היא חזרה לארץ, סיימה לימודים ב-6B ופתחה את מותג לשמלות כלה וערב הנושא את שמה. היא שרדה את משבר הקורונה ואז יצאה עם קולקציית כלות ראשונה: "אתגרתי את עצמי מאוד, עבדתי לילות כימים והקפדתי על סטנדרטים מאד גבוהים, ניסיתי להגיע לשילוב הנכון עבורי של יצור בארץ לצד יצור בחו"ל. לייבא ולייצר טקסטיל ייחודי מסביב לעולם בעיקר מאיטליה, הודו וקייב על מנת לשמור על ייחודיות בכל דגם ודגם ויחד עם זה לא ויתרתי על המשך ייצור ישראלי ונגיעה שלי ב'פינישים' של כל דגם בסינרגיה מושלמת".
בשנים האחרונות מלכה הלבישה לא מעט כוכבות מקומיות מאלין כהן, שפיטה, מאיה דדון, שער של ירדן אדרי לידיעות אחרונות וגם לקחה חלק בשבוע האופנה בדובאי שם נבחרה ע"י מגזין האופנה הבינלאומי 'The chic icon' לאחת מחמשת המעצבים הטובים בישראל לצד שמות גדולים וותיקים כמו אלון ליבנה וגליה להב.
בחודש אוגוסט האחרון היא קיבלה טלפון מקצינת משאבי האנוש החטיבתית שהודיעה לה שאחרי 10 שנים בשירות מילואים משמעותי, היא עתידה להשתחרר בסוף השנה. בפועל, בזמן הריאיון הזה היא כבר מתקרבת ל-100 ימים בהם היא מגויסת בצו 8: "לא רק שזה לא קרה, מצאתי את עצמי אחרי כחודש וחצי עולה שוב על מדים ומתייצבת בגדוד תותחנים של חטיבת האש על גבול לבנון כבר בבוקר שבת השחורה בשבעה באוקטובר, כשאני מבינה כבר ברגעים הראשונים שקרה פה אסון גדול".
"צפיתי בחדשות ושמעתי אישה לוחשת שהיא מסתתרת כי מחוץ לביתה יש מחבלים, הרגשתי שאני עדה לשואה נוספת. מיד ארזתי את הציוד הצבאי, הכנסתי שמלות שהיו אמורות להיות לאירועים של אותו שבוע לתוך קייסים עם שם ותאריך ותדרכתי את אימא שלי שתמסור אותן ללקוחות, אפילו שכבר אז הבנתי שכנראה האירועים האלה כבר לא יתקיימו. הגעתי לשטח הגיוס, גייסנו חיילי מילואים בגיוס מלא, מעבר לכל תרחיש שדמיינתי קודם בעשרות תרגילים שעשיתי, היו שם חיילי מילואים שהגיעו מכל רחבי הארץ. יהודים ודרוזים, חילונים ודתיים עם ציציות שעזבו את הבית ואת התפילות בבתי הכנסת, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים. כולם מזועזעים ונחושים להגן על המדינה".
כשבוע וחצי לאחר תחילת הלחימה כשגם גבול לבנון התחיל להתחמם, הממשלה החליטה לפנות את ישובי הצפון וביניהם גם את קיבוץ הגושרים בו היא מתגוררת ועובדת שנמצא כ-2.5 קילומטר מהגבול. "הדבר שהכי קשה לי בתקופה הזאת הוא הניתוק מהבית. כל אחד מפונה למקום אחר, חוסר הוודאות לגבי העתיד ותקופת הזמן בה אנחנו נאלצים לחיות כפליטים בארצנו. אבל למרות הקושי הזה אני אומרת תודה על הקיים, על הזכות והשליחות לקחת חלק בהגנה על הבית".
אחת מנקודות האור הכי משמעותיות בתקופה זו היא הפתיחה המחודשת של הסטודיו. "בחודש הראשון למלחמה מעבר לעובדה שבקושי יצאתי מהמילואים העסק לא היה פעיל, הוא פשוט קפא באחת. ראיתי מודעה שפרסמו באינסטגרם של BIG FASHION DANILOF בטבריה שהם מאפשרים לעסקים של תושבים מפונים לבוא ולהקים דוכן בקניון. אני לא אשקר, זה דרש ממני לצאת לחלוטין מאיזור הנוחות שלי. מצד אחד זיהיתי כאן הזדמנות, מצד שני היו לי את כל הסיבות למה לא. שאלתי את עצמי 'מי תבחר שמלות יוקרה באמצע הקניון', " 'איפה הלקוחות ימדדו?' ושלא נדבר על לוגיסטיקה לשנע את השמלות מהסטודיו לקניון".
למרות הכול היא החליטה בכל זאת לנסות: "מיד קבלתי תשובה חיובית משיר המקסימה מהנהלת הקניון שקבלה אותי בזרועות פתוחות והייתה נכונה לסייע בכל דבר הדרוש כדי שארגיש בנוח.
הצוות נרתם לעזור לי בהקמה ובהדפסת פלאיירים ומיתוג. העובדות ב"קסטרו" לידי נרתמו לאפשר לי להשתמש בתאי ההלבשה וגם יתר העובדים והעובדות בקניון גילו התעניינות ונתנו לי תחושה של בית.
יש בכלל ביקוש לשמלות כלה בימים כאלו?
"שמלות כלה לא יכולתי להכניס לקונספט, אבל מצאתי הזדמנות למכירה של סמפלים מעונות קודמות לצד סטנד שמלות ערב להשכרה מהקולקציה החדשה ופתאום נפתחתי לקהל חדש. לחשיפה ללקוחות מכל רחבי הארץ שמטיילות בקניון ביום שישי בבוקר ופתאום נמשכות לשמלות, שואלות על המותג. זה עזר לי להחזיק את הראש מעל המים ולהמשיך כל הזמן ביצירה ובעשייה".
מתוך החיבור עם ביג נוצר גם פרויקט שמלה בהשראת המצב ודגל ישראל שהיא עובדת עליו ממש בימים אלו כשהנושא הוא: שנת 2024 דווקא עכשיו אופנה ישראלית: "ההשראות שלי לדגם היו חזרה לשורשיות, לטבעי, לגוף - לכן בחרתי לייצר באמצעות בד מראה 'רטוב' ואשליה כאילו השמלה עצמה וגוף האישה הופכים לגוף אחד, השילוב של תכשיט גוף בצורת מגן הדוד שמתלבש בדיוק על קימורי הגוף וממשיך את הקו של השמלה. היה לי חשוב להעביר מסר חיובי ושמח, להראות שאנחנו כאן כדי לנצח, לחגוג ולרקוד, אף אויב לא ישבור את רוחנו. שילבתי גם עבודת יד ישראלית ונוצר חיבור עם אפרת קסוטו, מעצבת תכשיטים בחסד עליון, שיצרה עבורי את תכשיט המגן דוד שעיצבתי והייתה הידיים המקצועיות לפרי דמיוני".
ומה לגבי האופנה הצה"לית? אהבת את הזית?
"לא בטוח שאפשר לקרוא לזה אופנה, אישית אני חושבת שמתאים לי צבע זית? הפלטה המועדפת עליי ביום יום היא שחור, לבן, בז', ג'ינס וכסף. עכשיו נוסף גם צבע זית, כי אין ישראלי מזה, ומה שטוב לדובר צה"ל - בטוח טוב גם לי".