בין האוצרות שנגנזו עם השלמת המהפכה האיסלמית באיראן, אפשר למנות את הסטייל האייקוני של פארה דיבה, אשתו השלישית של השאה האחרון של איראן המלוכנית, הקיסרית הראשונה והאחרונה במדינה מודרנית כלשהי.
בשנות השישים והשבעים, כשאיראן צעדה על הגבול הדק שבין מסורת לקידמה, עמדה לצדו של השאה דמות נשית שנראתה כאילו יצאה ממגזין ווג - איראנית גאה שהתחנכה בפריז והביאה לממלכה חזון של מודרניות וסטייל קוסמופוליטי. אך מאחורי התסרוקות הנפוחות והשמלות של איב סן לורן, הסתתר סיפור פוליטי, פמיניסטי ואישי מורכב בהרבה.
במהלך כהונתו של השאה, ניתנה לה ההכרה הרשמית כקיסרית - תואר חסר תקדים במזרח התיכון המוסלמי. נשות מנהיגים הפכו פעמים רבות לסמל, מיעוטן הופכות לאיקונות אופנה של ממש. פארה דיבה הייתה שניהם, ועוד: היא הייתה הדמות הנשית הדומיננטית ביותר באיראן שלפני המהפכה האסלאמית. קשה להפריז בחשיבותה הסמלית וכוחה ההיסטורי בימי כהונתו של השאה, או בהבנתה העמוקה את כוחה של אסתטיקה, של אופנה. כוח זה התגלה כחרב פיפיות, שהופנתה בסופו של דבר לצווארה שלה, של בני משפחתה, ויש שיאמרו לצוואריהן של בנות עמה, אבל עוד נגיע לשם.
בשנים ההן, רעייה מפורסמת אחרת שהתחנכה בפריז הפכה לאייקון אופנה. ג'קי קנדי סייעה לתדמית המושכת של בעלה הנאה, נשיא ארה"ב, בזכות הסגנון והתחכום האלגנטי שלה. עם שני הילדים הקטנים והלבושים כהלכה לצדה, עם חליפות השאנל והכובעים הקטנים, הקארה הנפוח ושפת הגוף החיננית, היא הייתה תמונה יפה שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. אבל פארה דיבה הייתה יותר מתמונה יפה, היא השתמשה ביופי ובאופנה ככוח של ממש. בתוך ארצה היא הפכה לסמל של מודרנה, של נשיות חדשה, וכלפי העולם - הציגה אסתטיקה עמוקה עם מורשת מפוארת של אימפריה בת אלפי שנים. היא לבשה שאנל ואיב סן לורן, אבל שילבה בהם סמלים מזרחיים ששיקפו את זהותה הפרסית. היא הפכה את הדימוי שלה לכלי מדיני - גשר בין איראן למערב.
פארה ידעה לרתום את העושר התרבותי-ויזואלי של איראן - עם שורשיו בעיטורים הספירליים של פרס העתיקה, הצבעים של אספהאן, הארכיטקטורה של שיראז והזהב של השירה הפרסית - ולתרגם אותו לאסתטיקה נשית עכשווית, מרהיבה ומעוררת השראה. כלפי חוץ, דיבה הפכה את האופנה שלה לשפת דיפלומטיה, עם חזות רכה למדינה שחלמה להפוך למעצמה אזורית ולשחקן עולמי מרכזי.
וזה עבד: בשנות השישים והשבעים נהנתה איראן מיוקרה בינלאומית, יחסי מסחר ענפים, ייצוא תרבותי מרשים ושיתופי פעולה בכל תחום אפשרי. חגיגות 2500 השנים לאימפריה הפרסית, שהתקיימו באוקטובר 1971 ביוזמת השאה ורעייתו, היו אקט תעמולתי-תדמיתי מרהיב ויוצא דופן, ששום מנהיג עולמי לא החמיץ. תקציב החגיגות הוערך בעשרות מיליוני דולרים, שהושקעו בין היתר בבניית עיר אוהלים מפוארת וממוזגת לאורחים שגם שתו אלפי שמפניות מיובאות מצרפת (על אף הדת המוסלמית המארחת האוסרת צריכת אלכוהול), ולא נחסכו גם משפע השמלות המפוארות שעוצבו במיוחד עבור הקיסרית, שהפכה לאייקון אופנה עולמי.
גם בתוך עמה השפיעה הקיסרית על סגנון האופנה שנראתה ברחוב. נשים רבות באיראן החלו לאמץ את הסגנון הזה - נשים עירוניות ומשכילות, שביקשו לבטא את עצמן דרך בדים, צבעים וסילואטות. עדויות מצולמות מהתקופה ההיא חושפות סגנון מתוחכם ששלט ברחובות הראשיים של טהראן, במסיבות הנוצצות, במודעות בעיתונים או בחברת התעופה הלאומית.
אך בעוד האליטה התרשמה מהסטייל שלה, קולות רבים באיראן ראו בה סמל לניתוק. האופנה הפכה גם לסמל לפערים בין מרכז לפריפריה, בין נשים עירוניות לנשים דתיות. שמלות הערב שלה נראו בעיניי רבים לא כגאווה לאומית, אלא כסימן של ניכור מערבי. הפאר המופגן נתפס כלעג לרש בעבור ההמונים העניים במדינת הענק, והליברליות נתפסה צינית לאור משטר הדיכוי הנוקשה שהפעילה המלוכה לשימור שלטונה.
אחרי 2,500 שנות שושלת, מצאו עצמם בני המשפחה מאוימים ונרדפים, גולים שלא מרצון, בסכנת חיים של ממש. כשעלה חומייני לשלטון וייסד את הרפובליקה האסלאמית, הוא בחר בצעד מפתיע ומיידי - וכך באחת צבעה המהפכה את כל נשות איראן בשחור, מילולית. השחור הפך לחובה, האיפור לפשע, היופי לחטא. הדיכוי הנשי הוא אחד מסימניה המובהקים של המהפכה, והביטוי הוויזואלי שלו נאכף בכל הכוח, תרתי משמע, עד היום. דמותה של פארה כסמל לאישה חופשית וצבעונית - הפכה לזיכרון אסור.
במבט לאחור, נראה שקמפיין המיתוג מחדש של האישה האיראנית שהובילה פארה דיבה בשנות כהונתה, הותיר חותם מפתה במיוחד עבור הפלגים הנאורים בעמה, ומאיים באופן יוצא דופן עבור הפלגים המסורתיים.
לאחר שגלתה עם משפחתה, פארה לא נטשה את סגנונה, אך לבשה את האבל הלאומי של עמה. השמלות הזוהרות ומלאות הצבע הוחלפו בסגנון מאופק ואלגנטי. עם השנים, דמותה הפכה לאייקון נוסטלגי בקרב קהילות איראניות בגולה, באירופה ובארה"ב, אך גם בתרבות הפופ הגלובלית. היא לא חזרה לאיראן מעולם, אך העולם המערבי כולו מחכה בציפייה לרגע שבו תמשיך איראן מהנקודה בה הפסיקה, הנקודה שבה יכלה להתגאות בקיסרית המסוגננת בעולם.
