השבוע העלתה המשפיענית ליאור שניידמן סדרת סטוריז לעמוד האינסטגרם שלה, ובה רצף קלוז אפים של עדויות לטעם רע על טיסה אחת שבה נכחה - תיקים ונעליים עמוסי לוגו של לואי ויטון או גוצ'י, חלקם הגדול מעוררים חשד לזיוף, משקל מצטבר מלחיץ של ריסים מלאכותיים, חומצה היאלורונית שניתזה מרבבות מזרקים, וכמות תוספות שיער מחומצנות שניתן לתפור ממנה וילון למרפסת תל אביבית. בסיום הרצף ביקשה מעוקביה להשתתף במשחק ניחושים - לאן הטיסה.
אם טסתם למיקונוס בשנים האחרונות בשיא העונה, ואפילו אם לא, אולי הייתם יכולים לנחש את היעד על פי הקהל שבקבינת הנוסעים. כבר שנים שהאי הבוהמייני שהיה עד עידן האינסטגרם אחד המבצרים השמורים של אנשי הטעם הטוב - ערבוביה של בעלי ממון ובוהמיינים מתחום האופנה - עובר מיתוג מחדש שלא מרצון ונחשב כפי שהגדירה זאת בעצמה שניידמן "בירת הפרעחים" (היא, אגב, ניצלה את הטיסה הישירה והנוחה לטובת מעבורת לאי הסמוך פארוס). אפשר לומר שהפוראח הוא בעיני המתבונן, אבל שני דברים בטוחים: עשרה קבין של יופי ירדו לעולם - תשעה נטל מיקונוס. עשרה קבין של שופוני ירד לעולם - אחד עשר קיבל מיקונוס.
איי יוון חביבים על אנשי הבוהמה עוד מאז שנות השישים של המאה הקודמת. לאנשי המילה הכתובה (והמולחנת) היה את הידרה, לאנשי הקולנוע היה את ספצס ולאנשי האופנה והלילה היה את מיקונוס. בכולם היו את הקסם היווני והיופי הים-תיכוני, היתה הכנסת אורחים, היתה שלווה ואווירה אותנטית של חופש, אבל רק במיקונוס היתה מספיק סובלנות ופתיחות מינית בשביל להכיל - למרות השמרנות הדתית המאפיינת את יוון - את הזוגות החד מיניים.
הסובלנות הזו השתלמה לאי שהפך במיוחד ב-25 השנים האחרונות לאי עם כלכלה יציבה ואפיל זוהר, כאשר הלקוחות בעלי הפרופיל הגבוה הראשונים באי היו אנשי תעשיית האופנה וחיי הלילה, שהקימו באי את בתי העסק שהתאימו לסגנון שלהם - יפים, סקסיים וקצת מוגזמים, ובעיקר עירוניים מאוד במהותם על אף המיקום שלהם בלב האי. אחריהם הגיעו הדוגמניות, אחריהן עשירי עולם ובעקבותיהם - המשפיעניות. המסיבות של מיקונוס הפכו לסמל סטטוס קיצי שהולך ומתנפח. מה שקורה במיקונוס ממש לא נשאר במיקונוס, הוא משודר בלייב ובסטוריז הנצפים ביותר באינסטגרם, ומאכיל את המפלצת כבר קרוב לעשור.
אלא שהאבולוציה הזו התגלתה כחרב פיפיות המאיימת על הדי.אן.איי של האי, שבשנים האחרונות כאמור מזוהה יותר עם קהל של NEW MONEY ובמידה רבה גם עם קהל של NO MONEY אבל BIG ASPIRATIONS. נדמה שמיקונוס הוא מותג אופנה בפני עצמו, כזה שמשפיעניות בקטגוריה מסוימת יתייגו בהתלהבות, ובאותו מידה משפיעניות מקטגוריה אחרת יעדיפו להצניע למרות שינפשו בו (בכל זאת מדובר באחד היעדים המחמיאים בעולם).
לאי יש קבוצת גרעין קשה שבכל זאת מסרבת להפסיד במאבק על בית הקיץ, בין היתר בגלל השילוב יוצא הדופן וההרמוני של כל מה שטוב ביוון עם כל מה שטוב בכל בירת חיי לילה עולמית, ורבים מהנאבקים על הציביון הזה הם אנשי אופנה בדימוס שהפכו את האי לביתם השני, או אנשי האי המקומיים שמבקשים להחזיר את הטעם הטוב, בהגדרה, לאי שהדימוי "יוקרה שקטה" ממנו והלאה בשנים האחרונות. זהו כמעט מאבק תרבותי, לא פחות, שמבקש להתעקש על הזהות האותנטית של האי.
בעידן שבו ניתן ללמוד על מגמות חברתיות וטרנדים מהתבוננות מעמיקה בחשבונות אינסטגרם מסחריים, מעניין לבחון את התקשורת השיווקית הנובעת מהאי הקטנטן שעושה כל כך הרבה רעש.
יותר ויותר חשבונות אינסטגרם של עסקי אירוח באי הפכו כמעט תחליף למגזיני האופנה המסורתיים, עם צילומים אמנותיים שמביעים חזון אסתטי ושפה אופנתית ייחודית, ובעיקר מבטאים חיבור עמוק ושורשי לאופנה. זר, ככל הנראה לא יבין זאת.
מלון קלזמה מציע חשבון אינסטגרם קריר ומרוחק, יוקרה שקטה, חיבור עמוק לשורשים שעליו הוא ניצב עם אסתטיקה קונטמפוררית קרירה ומשלבת את הרקע של השותפים היזמים - בעליהם של חוות סוסים שהיתה במקום קודם, ואחד מיזמי האופנה היווניים המצליחים שחזר הביתה אחרי עשורים בניו יורק. השמועה אומרת שריק אוונס, חבר קרוב, גם היה שותף לא רשמי ללא מעט בחירות אמנותיות.
ביל אנד קו, עוד מלון בבעלות פרטית מלאה באי מתקשר בחשבון האינסטגרם שלו את מיקונוס של פעם, בשפה בוהמיינית וינטג'ית מעט ואווירה של קמפיין מוצלח לאמריקן וינטג'. החווה האורגנית ריזס, שמכילה רק חמישה צימרים אשר לילה באחד מהם עולה כמו ארוחה ליחיד באחת המסעדות המוכרות של האי - היא מין סוד שמור של יודעי דבר, עמוק בפנים האי, אבל מתחזקת חשבון אינסטגרם יפהפה שמביא את הערכים המסורתיים גם לבית העסק עצמו וגם מתקשר אותו היטב החוצה.
לאן נושבת הרוח אם כך? מיקונוס שאנחנו רואים בחשבונות של המשפיעניות, עם השמפניה הניתזת על עור שזוף מדי אבל מתוח להפליא, או מיקונוס של האופנה הגבוהה, המתוחכמת, הפשוטה או היוקרתית באמת שמציצה אלינו מהחשבונות של בתי העסק שבה? נגלה בהמשך.