"ג'ניפר לופז הזמינה 20 כאלה לארון שלה, אנחנו מחכים לפפראצי"

הם שונים בהכשרתם ובהתמחותם, אבל כשהמיינד של גולן טאוב (37) ונועה פסטרנק (39) נפגשים - משהו טוב קורה. וזה קורה כבר מ-2018, השנה בה חברו והקימו את המותג הישראלי המצליח "Mother of all", שהצליח להגיע למלתחות הנשים המפורסמות בארץ ובעולם והיד עוד נטויה. בפתיחתו של היום השלישי והלפני אחרון של שבוע האופנה "ישראל-קנדה" תל אביב, התכנסנו לפטפוט מעמיק עם שני הקולגות שפתחו בפנינו לא רק את הויז'ן אותו נראה על המסלול המקומי, אלא גם שיח גלוי בראיון על יצירה, תחרות ("זה כמו פטריות כמו אחרי הגשם, מי שטוב - יישאר") ואמביציית כחול-לבן חוצה יבשות ("ג'ניפר לופז הזמינה 20 פריטים...").

אז בתצוגת המסלול של 'מאדר אוף אול' ככל הנראה שאת ג'יי לו, ג'וליה רוברטס, סברינה קרפנטר, אירינה שייק או קורטני קרדשיאן לא נראה בפרונט רואו ברחוב קרמניצקי - אבל תהיו בטוחות שבארון של כל אחת מהן תוכלו למצוא פיסים בעיצוב המותג. "יש תשובה אחת ברורה", פותח גולן טאוב בוגר מצטיין של שנקר, כשנשאל על מי היא בעיניו ה-מאדר של Mother of All? הרי מי שמעורה בדיטלס והוייב השיווקי של תוצרי המותג, יודע שיש בו אופי משלב תעוזה ורוך אינטימי מאוד. אז רגע לפני שניגע בענייני אופנה נטו, התחלנו בלפשפש בנבכי הנפש, המקום בו כל רגש רוקם גידים לכדי מעשה.

"בגדול זו חוה אימנו שעל שמה שם המותג, שזה בעברית 'אם כל חי'. היא ההשראה העיקרית של הברנד - סיפור של גן העדן, הנחש, התפוח, העירום, הפיתוי והראשוניות", מספר וממשיך: "אבל אם חושבים על היום, יש קטע בסטודיו שכל עונה אנחנו בוחרים איזשהי מאדר כהשראה, שהיא בדרך כלל איזשהי מוזה שמגיעה מעולמות התרבות, מוזיקה, צילום או אמנות מן העבר. אנחנו עושים מחקרון ומבינים איפה היא פעלה ואיך - ודרך זה והאסתטיקה של הזמנים בהם פעלה והדברים שיצרה, זו בסוף ההשראה לתוך הקולקציה". המאדר המדוברת ממנה החליטו לשאוב אינספירציה עבור הליינים עליהם עבדו ואותם נראה בשבוע האופנה הנוכחי, זו מקסין סנדרס (77). דמות מפתח בהתפתחות הכישוף הפגאני ולמעשה בדת הכישוף המודרנית הראשונה, וויקה, או בכינויה המוכר יותר: "מלכת המכשפות".

קולקציית סתיו/חורף 25' "The Temple of the Mother", קרויה על שם כנסיית "מקדש האם" אותה ניהלה סנדרס, שם הכשירה אנשים בכישוף אלכסנדרוני, בעוד שחברי המקדש התאמנו גם באמנות הריפוי וזכו לכבוד רב בזכותה ובזכות עבודות צדקה אחרות בקהילה. בהשראת ימי שנות ה-70 הסוערים, המותג מזריק צלליות שובבות עם נגיעה עכשווית לעונה הקרובה. מבדים יוקרתיים ועד צורות אומנותיות, הקולקציה חוגגת את הנזילות והחיוניות של כנפי הפרפר, ומשלבת את צורותיהן האתריות והצבעוניות בכל פריט. כל עיצוב הוא מחווה לשינוי העדין אך העוצמתי שעוברים פרפרים, המייצג חופש, צמיחה והיופי המשתנה ללא הרף של החיים. שמלות, חולצות ותחתונים מצמר, תחרה, סריגים ועור איטלקי, נאפה וקרוקו המיוצגים בצבעים נועזים וחזקים כמו בורדו, כחול נייבי, אפור עמוק, אלמוגים ושחור. המותג ממשיך להשיק מחדש קלאסיקות רטרו לנשים מודרניות, המונגשות יחד דרך צבע, צורה וגישה לכדי פס הייצור המבוקש.

אז זו בעצם שפה קבועה שבסוף מתבססת על מישהי או משהו, אבל כן משתנה מעונה לעונה. אתם מרגישים שאתם בשלב כבר שהמותג מוביל שפה מסוימת או בהכרח מגיב לשפה קיימת בעולם, בתעשיית האופנה?
"אני חושב שזה באלנס בין דנ"א שיצרנו, ואנחנו מקבלים המון פידבקים כשזה קורה. אם זה ברמת החיתוכים והקווים שאנחנו עובדים איתם, הצלליות, הגזרות העקביות, הצורה שהבגדים מונחים על הגוף ורמת הנשיות. הכל מאוד נשי ויחסית צמוד על הגוף ויש צבעוניות נועזת שלא מתפשרת וחוזרת על עצמה. בסוף היום אנחנו מותג מסחרי, במחירים די אפורדבל (נגישים לכיס) וזה כן משהו שאנחנו פתוחים אליו. זה באלנס בין יצירתיות נקיה שמגיעה מעולמות של השראה נטו ואמנות - ואז גם מסתכלים על מה קורה בחוץ ומהן המגמות ואיך משלבים", מסביר טאוב. בעוד שנועה מבהירה: "נושא הטרנד זה משהו שאנחנו סופגים מבלי באמת לחפש אותו, זה משהו שפשוט מרגישים אותו באוויר, זה קורה, אם זה צבעוניות או גזרה שפתאום יותר נמוכה. זה לא באמת שאנחנו יושבים ומחפשים".

ובכל זאת, אם יש משהו אחד שעל אף הטרנדיות והאופי הרב-תכליתי שלו, השניים לעולם ("נבר סיי נבר") לא יכניסו למותג - הוא ככל הנראה אוברול ערב, אותו ניסו לעצב בעבר ונאלצו לוותר עקב חוסר חיבור מובהק. מעבר לכך, ניתן להגיד שמדובר בצמד שבהחלט פתוח לכל העולמות; הם אמנם לא מותג רומנטי בהגדרתו, אך נראה שמקורות ביזאריים או לא בהכרח "אופנתיים" נמנים בשורת הויז'נים. המנורה יכולה להידלק מהאקסטרים וההארדקור של בונדג' וקשירות מעולמות הסאדו-מאזו שמשפיעים עליהם, כמו גם מאלמנט רומנטי ומתוק שמצליח להזיז בהם משהו. "לרוב מתוק זו מילה שאנחנו משתדלים לא לערבב כשאנחנו מעצבים".

מה הדבר האחרון שגרם לכם להגיד "זה מוגזם, אבל נעשה את זה בכל זאת"?
"וואו, כל עונה יש את זה", מתארת פסטרנק. "נגיד שמלת 'אריאל' כשעיצבנו אותה, זה היה בתחילת הדרך שלנו, כשעדיין לא מכרנו בעולם. היום היא לא כזו אקסטרים אבל בזמנו אמרנו אין סיכוי שמישהו ילבש. ובסוף Revolve ו- Nordstromהזמינו אותה והיא הפכה לבסט סלר שלנו. לא האמנו שהיא תימכר, יצרנו אותה בכלל כדי שתהיה ליח"צ ולעניין. עד היום היא נמכרת ולא ירדה להנחה אף פעם". גולן ממשיך אותה ותומך: "איתה ממש התחלנו ועד היום היא נמכרת, היא ממש סיגנצ'ר. מאותה קולקציה שעיצבנו גם את החצאית שקורטני קרדשיאן לבשה, זה היה דרופ תמים שהתפוצץ ועד היום בנות רוכשות ומתעסקות בו".

אנחנו נכנסים לשבוע האופנה הישראלי, שאמנם שונה משבועות אופנה בחו"ל בכל הממדים - ובכל זאת, מה היחס שלכם למושג "אופנה ישראלית" - זה יתרון, מגבלה או כבר חסר משמעות?
נועה פותחת: "קודם כל אנחנו גאים להיות מעצבים ישראלים ואני חושבת שחבר'ה שמגיעים מפה מצליחים לפרוץ לעולם הזה, אז יש פה הרבה יצירתיות. יש לנו איכויות אחרות, אנחנו חיים בסביבה שהיא לא שפויה ובשנתיים האחרונות היו לנו הרבה קשיים בתור מותג ישראלי שפועל בחו"ל, וגם בארץ. שנתיים הכי מאתגרות מבחינתנו".

מה השתנה מבחינת מכירות בכל תקופת המלחמה, פה בארץ וגם בזירה הבינלאומית?
"באירופה למשל, יש לנו סוכנים שפשוט הפסיקו לעבוד איתנו, אמרו 'אנחנו מתנצלים' משום שפחדו לייצג מעצב ישראלי, כי זה יפגע במותגים האחרים שם וקניינים שלא יסכימו להגיע בכלל לשואו רום ולקנות אופנה ישראלית - זה פן אחד. פן שני, זה שאנחנו מתעסקים יחסית במוצר שהוא קצה, שהוא ערב, חתונות, מסיבות והיינו בשנתיים שלא היה פשוט לחגוג", מסבירה את הקושי המקומי, וממשיכה: "את יודעת לא נעים לנו להתלונן, כי באמת כל המדינה עברה תקופה בלתי נסבלת, אבל זה משפיע מאוד וזו אחת הסיבות שפתחנו את ליין הבייסיק, כי הבנו שבמדינת ישראל אין שקט, אין יציבות. השוק הישראלי הוא שוק מהותי, מבחינתנו זה שוק שמאוד חשוב לנו להיות בו אז פתחנו עוד קטגוריה כדי שנוכל באמת להתבסס פה".

קטגוריית הבייסיק המדוברת, היא חלק ממהלך מחושב, אסטרטגי ושקול גם מבחינה עיצובית, שהמותג בנה במשך שנה לצד מיתוג מחודש. לקח זמן לפתח, לבנות ולבסס את התקשורת הנכונה עם מפעלים, קבוצות מיקוד ועזרים, אך בסופו של דבר קולקציית הבייסיק הושקה במסיבת פתיחה מטריפה בסוהו האוס והציגה מצד אחד פריטים הניתנים ללבישה בפשטות, ומצד שני, כזו המכילה את כל הסיפור של המותג - אם זה בקווים ובאלמנטים המתכתבים עם השם 'מאדר אוף אול'.

"לא התפשרנו על חומרים איכותיים, כותנה אורגנית, מוצרי במבוק, ויסקוזה" מציין גולן, "צריך לראות כדי להבין. זה בייבי חדש שלא מתפשר על איכות ונראה הכי כיף ללבוש". "אנחנו מתכוונים להמשיך עם הקו הזה - העולם הולך לשם, רוצים את השילוב של הערב עם הבייסיק", מסיימת נועה ובכך מתארים את מה שבעצם נראה על המסלול. מעבר זורם של day-to-night משולב והרבה יותר בוגר משנים קודמות, יותר שכבות, יותר חליפות טיילורינג וטרנצ'ים מחויטים, פריטי עור המיוצרים באיטליה וכמובן גם את שמלות הערב המחמיאות. "זה איזון של איך אפשר ומתאים להתלבש בארץ, מאוד לביש - אבל עדיין עם טוויסט בצבעוניות או בגזרה או בדיטל".

מהישראליות - דוגמת רותם סלע, ועד מגה-אושיות כמו מלאכית ויקטוריה'ס סיקרט, הדוגמנית ההונגריה ברברה פלווין שבחרה באחד הז'קטים בעל הפרינט הכי מזוהה עם המותג - לא מעט שמות נוצצים נמנים ברזומה של לקוחות מאדר, מי "החלום הרטוב"?
"יש בנות שאנחנו רוצים להלביש כדי שהמותג יתפוצץ ויקבל חשיפה ויש כאלה שנרצה להלביש בשביל הנפש שלנו, כי זה עושה לנו טוב לראות מישהי שגדלנו עליה עם בגדים שלנו", מתחילה נועה. "לפן השיווקי ברור כל משפחת קרדשיאן והיילי ביבר שמטיסות מותג מאפס-למאה בשנייה, ולנפש, נגיד החלום של גולן זו קיילי מינוג" אומרת וממשיך אותה גולן בהסכמה מוחלטת: גרייס גו'נס, גם מדונה, ליידי גאגא אהובתי".

ברגע שמישהי מוכרת לובשת בגד שלכם, אתם מרגישים את המכירות בהתאם?
"מהניסיון הקטן שיש לנו, כשמגיעה כוכבת פופ בוערת, למשל סברינה קרפנטר שלבשה עכשיו - זה יצר ה-מ-ו-ן עניין" אומר גולן. "את מרגישה את זה במכירות ויש ברנד אוורנס שמציב אותך במקום אחר. וגם אם לא מרגישים מיידית, בגלל שאנחנו מותג שהוא במחציתו אם לא יותר, של אול-סיילס סיטונאי - אז זה משפיע יותר על הקנייניים ושהשואו-רומס והמגזינים. זה משהו שלוקח קצת זמן עד שרואים, לעומת נגיד עם קורטני קרדשיאן שלבשה את החצאית אז ראית במיידי מכירות שלה". נועה ממשיכה: "עם קורטני קרה משהו, היה מאץ' של הבגד והתמונה. מי שלבשה אותו צריכה להרגיש הכי מדהים בעולם ואז קורה מן קסם כזה. זה לא תמיד קורה, היו הרבה נשים גדולות שהלבשנו ולא תמיד התפוצץ".

יש מישהי שיצא לכם לעבוד איתה קצת יותר מקרוב ולקבל פידבק?
"יש את יחסי הציבור שלנו בארה"ב שהוא הקשר הישיר איתן, כי אנחנו חיים פה בארץ. אז נגיד ג'וליה רוברטס הגיעה, לקחה ז'קט שלנו והשאירה קומנט שזה סופר מרגש, או אווה לונגוריה שהייתה לנו תקשורת איתה דרך היח"צ שהיא אוהבת את המותג והיא באה וחוזרת. נגיד קיבלנו לפני כמה שבועות מייל מהסטייליסטית האישית של ג'יי לו (אותה עדיין לא יצא לנו להלביש) והיא הזמינה איזה 20 פריטים מקולקציית הקז'ואל לארון האישי שלה. לא לאיזו גאלה מסוקרת, שזה אפילו יותר מחמיא שזה ללבוש ביתי בזמן הפרטי שלה, אבל בסוף אנחנו רוצים שיראו את זה עליה... אנחנו מחכים שיהיה איזה פפראצי או מישהו יתפוס איזה רגע ויעלו את זה לרשתות, ככה זה עובד חלק תופס וחלק לא. אבל זה נורא מרגש וכיף לקבל מייל כזה".

שבוע האופנה תל אביב חזר וזו כמובן לא פעם ראשונה של המותג על המסלול המקומי. עם זאת, נראה שהשנה התפנה מקום גם לפלטפורמות אחרות כמו אושיות רשת שקיבלו את כובע המעצב (יובל כספית לטרמינל x למשל), או הסטייליסט איתי בצלאלי שהציג שואו משלו באחד הערבים. האם אתם מרגישים שזה משהו שמפחית מיוקרת המקצוע וטייטל "המעצב"?
"לא חשבתי על זה בכלל", גולן מתחיל, "ואם אני חושב על זה עכשיו, לשם העולם הולך... זה כמו להיות אבא ולהתנגד לטכנולוגיה. המשפיעניות הן חלק מאיתנו, מקדמות אותנו, בלעדיהן אין מותג". נועה ממשיכה וכדי להסביר לעומק, מנסה להקביל את המצב בחלוקה הפנימית בבית המותג בבעלותם: "אני וגולן באים מרקעים שונים והשילוב בינינו הופך את המוצר לנגיש ומסחרי. גולן יותר קריאטיבי, יצירתי ואקסטרים נורא - אבל, בסוף גם צריך ללבוש את זה. אני חושבת שאם מישהו טוב ויש לו עין טובה ומבין מה נכון לאישה וגם שוכר אנשי מקצוע שיש להם את הידע הטכני, זה יכול לעבוד. ברור שזה כמו פטריות אחרי הגשם, מי שטוב - יישאר. לא הייתי אומרת שלשם העולם הולך, תמיד יהיו מי שיובילו ויביאו את הבשורה".

"מה שנועה אומרת", מבהיר הראש האמנותי שמכיר אותה מקרוב, "הוא שהיא מקווה שגם ליובל כספית יש לידה מעצב אופנה מקצועי שיודע מה הוא עושה ומדריך אותה בדרך. ואני מאמין שכן, כי היא בעצמה לא יודעת באופן טכני/מקצועי לעשות את זה והיא כנראה למדה תוך כדי. אבל אם טרמינל איקס יודעים להצמיד לה את הבן אדם הנכון, אז זו לא מילה גסה להשתתף בדבר הזה. ראינו את זה המון בארץ ובעולם וכמו שנועה אומרת, מי שעובד טוב וחרוץ ושם לידו את האנשים הנכונים אז המותג פשוט נהיה היסטריה. ויש את אלה שלא מספיק טובות והן פשוט מתפיידות מהנוף", מסיים ונועה מקנחת: "הלזה הוסק, קמילה קואלו, ויקטוריה בקהאם, האחיות ב'דה רואו', כל אלו עבד להן אבל להיות מעצב אופנה זה קשה בטירוף, זה לא 'אה עיצבתי קולקציה איזה נחמד', לא. יש פה תהליך של לקחת רעיון ולהפוך אותו למוצר, לייצר בכמויות, לשווק, להעסיק עובדים, לכלכל את עצמך. זה מאוד מאתגר".

לסיכום, מה השאלה שהכי הייתם רוצים שמישהו ישאל אתכם - ועדיין לא נשאלה?
לאחר שניות בודדות של שקט ומחשבה, גולן משיב: "'מה הכי מרגש אותך בעסק?' ואני אענה, כשאנחנו הולכים לחתונה או אירוע או רואים מישהי שלבושה מדהים - זה הרגע שבשבילו הקמנו את העסק ועשינו את כל הדבר הזה. זה הדבר שהכי מרגש, זה יכול יותר לרגש מאיזה ביג שוט שלובשת אותך. או מישהי באה ואומרת כמה עשית לה טוב מהלב, ממקום שזה הרים לה את מצב הרוח, זה עשה לה נעים בלב". נועה ממשיכה ומסיימת: "אני אוסיף, אני אמא לשלושה ילדים ובואי, אנחנו עייפות ורוב הזמן בא לי להיזרק, לשים פיג'מה וללכת לישון, שלא ידברו איתך. ואז כאילו אני אומרת לחברות 'בואו רגע נתלבש', ובא לך לעוף ולצאת ולהנות. אני בת 40 והדבר הזה, התחושה הזו שאת מתלבשת ומרגישה טוב עם עצמך ואת כאילו חוזרת לחיים - זה וואו מבחינתי".