בשליחות יוצאת דופן: מה מסתתר מאחורי הלבוש של סטיב וויטקוף בביקורים בישראל?

בשלושת ביקוריו האחרונים באזור, הצליח סטיב וויטקוף כשליח מיוחד של נשיא ארה"ב טראמפ לקדם מתווה הפסקת אש בין ישראל לחמאס ותיווך את עסקאות שחרור החטופים. הוא השתתף בפגישות רמות דרג עם מנהיגים ישראלים ופלסטינים, וליווה מקרוב את מימוש הסיוע ההומניטרי לעזה בהתאם לתוכנית האמריקאית. עכשיו, כשהמלחמה מאחורינו, אפשר להתעסק בשולי הדברים כמו הבחירות האופנתיות שלו, שזכו לאזכורים בחצרות האחוריות של הרשתות החברתיות, ולנסות לעמוד על מה ניסה השליח המיוחד לסמן כשהוא נחת בחלק הזה של המזרח התיכון.

ממה הורכבה המלתחה של וויטקוף בביקורים האלה? בעיקר מחולצות בצבעי הסוואה וכובע MAGA ("Make America Great Again" שמזוהות עם קמפיין טראמפ). לעין בלתי מזוינת, המראות האלה לא נראים כמו משהו שיש להתעכב עליו, אבל חדי העין יכולים לתהות מה רצה ויטקוף לשדר כשהוא לבוש בחולצות פולו או מעילים עם הדפסי קמופלאז' לא קונבנציונאליים, בעיקר אם נזכור את המדים הלא רשמיים של מנהיגים ישראליים שלובשים לרוב את מעילי יוניקלו הפופולריים במסעותיהם בשטח ואת הסטנדרטים הבינלאומיים של חליפות ובגדים רשמיים יותר.

עיקר הביקורת ברשתות כמו X (טוויטר לשעבר) הופנתה כלפי הלבוש הצבאי והכובע שלבש במהלך ביקוריו פה. התגובות ציינו את הסטייל שבחר וויקטוף, שהציג עמדה פוליטית בוטה ונתפס כמגוחך וחסר רגישות כלפי המציאות המורכבת. עוד כתבו ברשתות החברתיות שהבחירה האופנתית הזו מהווה סמל מובהק לניתוק ולחוסר הבנה דיפלומטית.

תגובה מדוברת במיוחד התפרסמה באינסטגרם על ידי קווין דויטש, כתב העיתון הבריטי ג'ואיש כרוניקל, שכתב "הלוק של סטיב וויטקוף הוא שילוב בין אבא יהודי בחדר הישיבות לבין גנגסטר מהדור הישן". תגובה אחרת, של העיתונאי האמריקאי ג'וש בילנסון, ציינה ש"ויטקוף לובש חולצות בצבעי הסוואה מוזרים בכל פעם שהוא מגיע לעזה".

מעניין שדווקא בפוסט בבלוג של Times of Israel נמתחה ביקורת חריפה על בחירות הלבוש האלה, בעיקר במהלך ביקורו בעזה. כותב הפוסט מסביר שהלבוש הזה משדר מסר פוליטי חד וחוסר רגישות לסיטואציה ההומניטרית באזור. הביקורת מדגישה שלבוש כזה לא רק חורג מהנורמות הדיפלומטיות המקובלות, בהן נהוג ללבוש בגדים ניטרליים וסולידיים, אלא גם יוצר תחושת ניכור ופרובוקציה, ומהווה לדברי הכותב את "הקרינג' שנשמע בכל העולם".

צבעי הסוואה הפכו מזמן לחלק מהמלתחה של אופנת הרחוב הפופולרית ורשתות האופנה הבינלאומיות. הם התחילו את דרכם כאמצעי צבאי במאה ה-20, אז נוצרו לראשונה דפוסים ומדים שמטרתם הייתה להסוות חיילים וכלי מלחמה כמו טנקים בשדה הקרב ולהתמזג עם הטבע, לטשטש צלליות ולבלבל את העין האנושית. הדפוסים הראשונים שפותחו היו בצבעים חומים, ירוקים וזיתיים, שנבחרו מתוך שיקולים של תפקוד בשטח, ולא של אסתטיקה. באמצע המאה ה-20, ובעיקר בשנות ה-60 וה-70, צבעי הסוואה חדרו בהדרגה לאופנת הרחוב, תחילה כסמל מחאה והזדהות עם תנועות אנטי-מלחמתיות, ועם הזמן הפכו לנחלתן של תת-תרבויות אורבניות כמו היפ-הופ, פאנק וגולשי הסקייטבורד.​

מאז שנות ה-90, צבעי ההסוואה הפכו לסמל גלובלי באופנה, דרך שילובים קבועים בקולקציות של מעצבי-על, ביניהם של ג'ון גליאנו וז'אן-פול גוטייה, ובזכות האימוץ שלהם גם על ידי מותגי יוקרה, קמפיינים של מפורסמים ופופולריות ברשתות החברתיות, צבעי הסוואה חוזרים שוב ושוב למחזור הטרנדים, עם אינטרפרטציות שונות על התבנית הגרפית, הצבעים והגזרות, שכבר מזמן אינן נחלתם של בגדי הצבא הקלאסיים כמו מעילים או מכנסי דגמ"ח בצבעי הסוואה.

אבל גם אם צבעי ההסוואה אינם נושאים כבר את המטען ההיסטורי שלהם, השאלה עדיין עומדת: מה רצה וויקטוף לשדר עם הבחירה החוזרת שלו בבגדים האלה? בכתבה ב"וושינגטון פוסט" נטען שהלבוש של וויטקוף משמש כסמל פוליטי מובהק שמעביר מסר אישי ואידיאולוגי, במקום לשדר נייטרליות דיפלומטית כפי שמקובל בשליחויות הומניטריות ודיפלומטיות. לפי הכתבה, הבחירה הזו מעוררת שאלות לגבי מידת הרגישות של השליח האמריקני לתפקידו ולזירה בה הוא פועל, וממחישה כיצד הלבוש עלול להחריף את הפער בין אמריקה הרשמית לדימוי והתחושות בשטח, תוך הדגשת נוכחותו יוצאת הדופן בהתנהלות הדיפלומטית.

יערה קידר, היסטוריונית של אופנה ואוצרת אופנה, דווקא מציעה פרשנות אחרת: "התיאוריה שלי היא שזה קשור לזה שהוא לא בא מפוליטיקה והוא בעצם בא מעסקים ומנדל"ן", היא אומרת. "לכן הוא לא יכול להתלבש כמו איש צבא, והוא גם לא יכול להתלבש כמו פוליטיקאי עם חליפות. מה שהוא עושה הוא מין קומבינה קז'ואלית כזאת של סימנים שהם מצד אחד קצת צבאיים, כמו הקמופלאז' הזה, אבל בגרסה חדשה, ולכן הצבעים הלא סטנדרטיים, המותאמים לג'ינסים ולכובעים של טראמפ. בסוף הוא בונה לוק כזה שאומר 'אני לא לגמרי שייך למערכת'. ואני חושבת שזה גם חלק מהכוח שלו. כשהקשבתי לנאום של טראמפ עליו בכנסת, ביום של החתימה על הסכם הפסקת האש, הוא גם דיבר על וויטקוף ככזה, כבן אדם שבכל מקום שהוא מגיע אליו, אוהבים אותו ומאמינים בו וסומכים עליו. ולדעתי זה חלק מהלוק וממה שהוא ניסה לשדר".

אם נחזור לרגע להגדרה המקורית של צבעי ההסוואה, הרעיון של השתלבות במרחב נעדר מהבחירות של וויקטוף בצבעי ההסוואה בגווני תכלת או אפור, שרחוקים מאלה הקלאסיים. לצד הכובע האדום או השחור עם הלוגו "Make America Great Again", הרי מדובר דווקא ברצון שלו להתבלט, לסמן את עצמו כלא שייך ולהפוך את האיזור לעוד שלוחה אמריקאית, אם כבסיס צבאי או כעוד פרויקט נדל"ן. והרשתות החברתיות? יכולות להתפוצץ.