הרשת שלכם מוצפת בשיח על המט גאלה ועל הספונסרים החדשים שמעורבים בו ויש סיבה מוצדקת לכך. למי שלא שמע, השבוע לצד חשיפת הנושא המרכזי בו תעסוק הגאלה ("Costume Art"), נמסרה תודה גם למממנים העיקריים של האירוע של האגף החדש במטרופולין שיארח את תערוכות האופנה: ג'ף בזוס ולורן סנצ'ס.
הרשתות החברתיות ישר מיהרו להספיד את אירוע המט גאלה כמו שאנחנו מכירים אותו. רבים הכריזו שאפשר לקפל את החגיגה וכולם נחרו בבוז על ההתערבות הגרוטסקית של הבזוסים בהיכל התהילה של עולם האופנה.
תרשו לי לא להתרגש מהדרמה סביב האירוע ולא למהר להספיד את הגאלה עצמה. בואו, זה לא בדיוק היה ערב תמיכה ומעצבים צעירים ובועטים. מלכתחילה מדובר באירוע מסחרי, שהרי רוב בתי האופנה שמלבישים את הסלבריטאים על השטיח האדום, הם המפרסמים העיקריים בהוצאה לאור קונדה נסט בכלל וב'ווג' בפרט. לורן סנצ'ס לא בדיוק תחליט עם מה ישלחו שאנל את קריסטן סטיוארט לשטיח האדום, הגאלה תמשיך להיראות אותו דבר ולצערנו הרב, הקרדשיאנס ימשיכו להופיע על מדרגות המטרופולין.
אפרופו קרדשיאנס, גם הן היו פרסונה נון-גרטה בתעשייה עד שהגיע השער של קים וקניה ווסט ב'ווג' האמריקאי. ופתאום, הפרחות מלוס אנג'לס הפכו לבון טון של עולם האופנה. בקיצור גברת בזוס יודעת איך זה ייגמר.
עוד דבר, תרומות ותמיכה של עשירי עולם הם לא בדיוק דבר חדש. בתי חולים, כנסיות, מוזיאונים, ועיריות מקבלות תרומות חדשות לבקרים ממשפחות עשירות. אגפים חדשים נפתחים ונקראים על שמות המשפחות והם אלו שמאפשרים למוסדות תרבות להתקיים הרבה יותר מאשר המדינה עצמה.
גם פה, בסופו של דבר מדובר בתרומה ענקית למוזיאון המטרופולין ולעולם האופנה. אגף חדש המשתרע על 12,000 מ"ר יאפשר את הצגת תערוכות האופנה בקומה הראשית לצד יצירות אומנות ולא בקומת מהמרתף - שם נערכו עד עתה. בהחלט משהו לא לזלזל בו.
אז למה בכל זאת ריח רע נודף מכל המהלך הזה? למה זה מעורר כל כך אנטגוניזם בתעשייה? אני מניחה שנייה בצד את המובן מאליו, שמדובר בבן אדם עשיר שמשתלט אט אט על כל המדיה ועל הנרטיב הכלכלי והפוליטי - ומתרכזת בשתי סיבות עיקריות והן: האיך והלמה.
נתחיל עם ה-איך?
אם אתה רוצה לתרום ולעזור לתחום שיש לך פאשן אליו, הדרך הנכונה היא לעשות את זה בדרכים המקובלות בלי התניות הזויות, בלי שום קשר לתועלת האישית שלך. לקרוא לאגף במוזיאון על שמך - כן. לדרוש להופיע על שער מגזין שהקשר שלך ושלו רופף - לא! השער שניתן ללורן אשתו, עם שמלת החתונה שלה, היה אחד המביכים, הלא מוצדקים שבו נחצו הקווים אדומים של מערכת עיתונאית. סנצ'ס היא אישה אינטליגנטית, חכמה ועצמאית שעשתה דבר אחד או שניים בחיים שלה ויכול להיות שהיה מגיע לה שער מתוקף אישה משפיעה ומעניינת - אבל בטח לא אחד כזה עם שמלת כלה כאילו היא סופר מודל בת 18 שמתחתנת עם רוקסטאר. כמו לורן, גם ג'ף הוא אדם חכם ומעניין ששינה את העולם. אבל בימים אלו ההרגשה היא שמכל התוכן העצום שיש לאנשים האלה, נשאר רק אהבה עצמית וסגידה לכסף וכוח. לא מעניין אותם להרוויח את הכבוד וההערכה, הם כבר לא שם, הם יקנו מה שירצו. והיום לורן רוצה את ווג.
הסיבה השנייה היא ה-למה? למה זה כל כך מפריע לנו?
התשובה המרכזית היא שמדובר בשני אנשים שלעולם לא היו חלק מתעשיות האופנה ואינם מזוהים עימה. לא כאלה שמובילים אותה ולא כאלו שנהנים ומעריכים אותה. דוגמת דפני גינס, עוד יורשת מיליונרית שהיא אחת מהפטרוניות של התעשייה. אבל הם בהחלט רוצים כעת לנהל אותה ולהשתלט על השיח שלה. אבל מה שבאמת כל כך מעצים את הדורסנות והחוסר עניין האמיתי ברצון לעזור ולתרום לעולם האופנה, הוא בתרומה הסלקטיבית לאירוע נוצץ מלא סלברטיז וסיקור, שלא באמת צריך עוד תמיכה, ולא למערכות המדממות שאחריות על תוכן אופנתי איכותי או תמיכה בדור הצעיר בתעשייה.
טין ווג, האחות הצעירה והסופר מעניינת של ווג, נסגרת בימים אלו מחוסר תקציב. תקציב שבוודאי הוא קמצוץ ממה שנשפך במטרופולין. מגזין שתרם רבות לשיח מגוון, מראות מגוונים והסתכלות ביקורתית על העולם הפוליטי והכלכלי באמריקה מזווית צעירה וחדשה. אני בטוחה שמדובר בתרומות מזעריות והיה טוב ונכון אם הזוג המלכותי היה תורם גם להצלת התוכן האיכותי של עולם האופנה ולא רק לאירוע אחד שכולל בעיקר התחככות עם סלבריטאים והופעה במדורי הרכילות.
