זה שעדן בן זקן ביססה את עצמה בשנים האחרונות כאחת מהפרפורמריות הבולטות בישראל זה לא סוד. שנים עשר אלף איש הקיפו את במת ההיכל ביד אליהו בשבוע האחרון, בעוד שכולם שואגים ברעש עצום את מילות הלהיטים הרבים שחקוקים היטב ברזומה של הזמרת. אין צורך להוסיף כי מעבר ליכולות הווקאליות - בהן אין לנו שום זכות לזלזל, משהו במראה הבימתי שלה התערער.
הביקורות על הסטיילינג החלו לצוץ בחודשים האחרונים - אולי דווקא בשל הבחירות שהצטיירו כזולות בחופשות פרטיות ובזמן פנאי, ובעוד שכשהיה מדובר בפן המקצועי בהופעה על במות או בפרויקטים גדולים - הסטיילינג עמד על כנו. התגובות הרעילות ולא הכי מרוצות בלשון המעטה, על הלוקים האחרונים אינן מגיעות אאוט-אוף-דה-בלו; יש תחושה של חיפוש, של שינוי שמגיע ללא עוגן מקצועי ברור. וזה בדיוק המקום שבו עולה מחדש החשיבות של הסטייליסט המקורי שלה, ישראל רחמני - זה שהצליח להפוך בתקופה שלפני הבשורה על גיוסה של ספיר אביסרור (והפרישה שלה מהג'וב מאוחר יותר) את עדן לחדה יותר, מזוהה בקו אחיד ומלא נוכחות.
מהר מאוד ובטיימינג של הרגע האחרון התפקדה לעבודה הסטייליסטית המוערכת בתעשייה המקומית, חיה וידר, שאיך נגיד את זה? בן זקן היא לא בדיוק הלקוחה האולטימטיבית שלה. לא פלא כי לאחר הופעה אחת בלבד בסדרת ההופעות המדוברת, השתיים נפרדו כל אחת לדרכה ועדן נאלצה "להסתדר לבד". ניכר כי המעריצים של עדן התגעגעו לא רק לבגדים שהולמים את המאמא לשניים, אלא גם להמשכיות האסתטית שהצליחה להעצים בשנים האחרונות את מי שהיא (לצד האוברול המנומר האייקוני) - ולא להסתיר אותה מאחורי ניסיונות מוגזמים.
כי צריך לומר את האמת: בתקופות שבהן עבדה בצמוד לסטייליסט שיודע מה הויז'ן מאחורי המותג שנקרא "עדן בן זקן", היא הצליחה להציג כמה וכמה לוקים מוצלחים שייזכרו ארוכות. מהעיצובים הנקיים אך מלאי עוצמה, דרך שמלות מחויטות ופיסוליות ששידרו בגרות מסוימת ועד הרגעים הנועזים - אך ברובם מדויקים - שהוכיחו אפשר להיות גם שיקית, גם קצת אדג'ית וגם קצת שכונה - כי בכולנו יש קצת ממלכת השושנים. אם יש מסקנה אחת מכל הסערה האחרונה ברשתות החברתיות בנוגע לאאאוטפיטים שלה, היא שעדן לא זקוקה ל"המצאה מחדש", אלא לחזרה לשורשים האופנתיים שעשו לה טוב ולמישהו בצוות האישי שיתעורר ויבין זאת. ויפה שעה אחת קודם.