אני שייכת לדור הישן. אני שונאת את המילה טריגר (להוציא כמובן אירועי תקיפה, מלחמה ונושאים רציניים). אני אוהבת את עצמי רזה (ואפילו מאד). נחרדת ממוסר העבודה של הדור הצעיר והסבלנות שלי לקרוא לאדם יחיד, "אתם" או "אתן" מוגבלת ביותר. הכמיהה להישאר צעירה נשארת אצלי ברמת הנראות החיצונית בלבד, כי מעבר לכך, ההרגשה שאנחנו כאנושות הופכים לזן חסר עמוד שדרה ואפס יכולת להתמודד עם המציאות, מתחזק כל יום - והכל בחסות הרשתות החברתיות.
ונחזור לעולמנו האופנתי. חודש נובמבר הוא נייר הלקמוס לאובדן עמוד השדרה והמצפן האישי שלנו, לחוסר אחריות אישית בכלל ושליטה עצמית בפרט. ובגדול, גלגול האחריות על כל מי שאפשר חוץ מאיתנו, אלא שבסופו של דבר מתקיימת הבחירה אם לקנות משהו או לא! הבלאק פריידי, אותו יום שישי האחרון בחודש נובמבר, קיבל את הכינוי הזה על ידי משטרת ארצות הברית עקב התנועה הכבדה שסימלה את תחילת עונת הקניות לקראת הכריסמס. אירוע המכירות הזה, פרץ מזמן מגבולות ארה"ב והפך לאירוע עולמי עם הנחות גדולות שממשיך עם סייבר מאנדיי (שחל היום, יום השני הראשון שלאחר חג ההודיה), חגיגת סיילים אונליין.
עם היוולדם של הרשתות החברתיות ומעבר מפרסום בפרינט אל חשבונות האינסטגרם, אין ספק שכמות האינפורמציה והפיתויים לגבי המכירות - הבאמת כל כך שוות - גדלה. וביחס ישיר לכמות המידע על המבצעים השווים, עולה גם ממד התלונות של הצרכנים, על המשפיענים עצמם. משפטים כמו "אויש היא מוכרת קרם לתחת", "אני לא יכולה לראות יותר קודי קופון", "די די די עם תרבות הצריכה", "מה לה ולמברשת שיניים", "כל הפיד שלה מסחרי" ועוד ועוד תלונות וביקורות נשמעות כמעט בכל שיחה. ברשותכם אגיע לפאנץ' של הטור כבר עכשיו - ואחר כך אנסה להסביר.
התשובה שלי לכל המתלוננים היא: אתם לא חייבים!!
זו לא חובה לעקוב אחרי מי שאת לא אוהבת, זו לא חובה לעקוב אחרי 200 אנשים שמספקים פחות או יותר את אותו תוכן, זו לא חובה להיכנס לאינסטגרם כל שעה, זו לא חובה ללחוץ על כל קוד קופון, זו לא חובה לענות לקריאה לכל מכירה שיש. זו לא חובה. את זו שמחליטה לראות את זה, לקנות את זה, לצרוך את התוכן הזה. זה הכל. אין דרך נעימה לשמוע את האמת הזו. כמו שאת מחליטה איזה עיתון לקנות, איזה ספר לקרוא ולאיזה סרט ללכת לצפות, את יכולה להחליט מה לצרוך ברשתות. על מה בדיוק כולם מתלוננים? על זה שאתם בוחרים לעקוב אחרי אנשים שאתם לא אוהבים את מה שהם מגישים לכם? יש כפתור אנפולואו והופ, כל המידע והשטף המסחרי ייעלם מעולמכם. אבל לא, בואו נעוף על מישהי שזו העבודה שלה, למכור לך מוצר, במקום לא לראות אותה בכלל.
בתור דינוזאור שערכה 17 שנה מגזין אופנה, אני לא מבינה איפה השוני. נכון שבמערכת עיתון הייתה הפרדה ברורה בין עורכת תוכן לעורכת מדור מסחרי, אבל גם באינסטגרם יש עמודים שנותנים הרבה יותר תוכן מידעי אישי ולעיתים גם כמה שיתופי פעולה מסחריים וכאלה שנבנו לחלוטין על היותם פלטפורמה מסחרית. גם בעיתון יש מחלקה מסחרית שהעובדים שלה מגייסים פרסומות לעיתון. אני זוכרת מגזיני אופנה בספטמבר, שעוד לפני שזכיתם לראות דף מערכת תוכן אחד, היו אולי 700 מודעות לפניו. אז קניתם את כל מה שהציעו לכם במודעות? התלוננתם בפני ההוצאה לאור שיש הרבה מודעות? מדובר בהיחלשות החוזק הנפשי ואחריות האישית שלנו וזה הולך בהתאמה עם זה שכל אחד צריך להגיב על פוסטים של אנשים כאילו זה נכתב אישית בשבילו. גם אני כמותכן שואבת לא מעט מידע מהרשתות החברתיות, במיוחד בתחום האופנה בו האפשרות להיחשף למותגים חדשים, לאנשים שווים ואינפורמציה מקצועית, היא לא רעה. אני לא עוקבת אחרי שום משפיענית גדולה או קטנה שלא מדברת אליי, או שאני לא מתחברת לסטייל שלה.
למשל, לא מעניין אותי על מה עינב בובליל ממליצה, כי שתינו אוחזות בסגנונות שונים - ואני בטוחה שהיא נהדרת לבנות שאוהבות את הסטייל שלה ואת סגנון החיים שלה. לא סתם היא פרצה כך. אבל לעולם לא ארד עליה, על העמוד שלה או על זה שהיא מוכרת, אני פשוט לא עוקבת אחריה. אם אני מרגישה שאני רואה את אותו תוכן, אני מדללת ובוחרת מכל אותן חשבונות רק את אלה שאני ממש מתחברת. סיילים, מכירות והנחות הם דבר שמשרת אותנו והחכמה להשתמש בזה בתבונה, היא באחריות אישית שלנו. את לא מסוגלת לעמוד בזה? תמחקי את האפליקציה לכמה ימים, לשבוע, לא יקרה לך כלום! לא מעט אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו שקל להגיד, אך קשה לבצע, כי ההרגשה היא שבאמת רק רוצים לדחוף לך לכיס ואי אפשר לברוח מזה. אפשר! בלחיצת כפתור, זה הכל.
כל דור נתקל בקשיים שלו , לא ארחיק לכת אל הדורות שהתמודדו עם מלחמות קיומיות, אבל בתור דור x קלאסית התמודדתי עם דברים הרבה חמורים משליטה עצמית בקניות. הייתי צריכה להתמודד עם שוביניסטיות לא מתנצלת, עם אפס התייחסות למצבים נפשיים כמשהו שדורשים תשומת לב, חרמות, שמרנות וחוסר הכלה של השונה - בקיצור, החיים עצמם. אין ספק שאנחנו נמצאים בעידן חדש שרובו נתמך על תקשורת ויזואלית ולכן גם צריכת בגדים לתחזוק הויזואליים עלתה. אתם מקבלי ההחלטות, הכוח בידיים רק שלכם - מה לראות, מה לצרוך ומה והיכן לרכוש.