למי מאיתנו לא היה כזה? כל מגויס (ובעיקר מגויסת) בתפקידי בק-אופיס כחלק מתפקידם הצבאי, חוו את הרגע הזה בו הם אמורים להשיג לעצמם את הסוודר הצבאי "הנחשק". כן, אותו סריג ירוק-זית, תקני צה"לי בעיצוב צווארון וי עם טלאים בטקסטורה שונה ומספיק מקום בכותפות להשחלת הכומתה. אותו אחד שאינו מוענק כחלק מהרכוש הצבאי ביום הגיוס ולרוב מועבר בין בני משפחה, חברים או פשוט גורם לך לבזבז את גרושי המשכורת הצה"לית ולהשקיע אותם בחנויות למטיילים כמו ריקושט ודומים לה.
ובכן, בילי אייליש עלתה אתמול (שני) על אחד כזה. טוב, כמעט כזה. בנוכחותה בבכורה העולמית לסרט "אווטאר: אש ואפר" בהוליווד, היא בחרה במראה שחתר תחת הציפיות של שטיח אדום קלאסי. לבושה בסריג ירוק מעל חולצה מכופתרת לבנה שנסגרה עד הסוף ומכנסיים שחורים בגזרת אוברסייז, כשהיא עומדת על רקע מעוטר בשם הסרט ובלוגו של נותני החסות - תזכורת ויזואלית לקנה המידה הקולנועי והטכנולוגי של האירוע.
הזמרת בת ה-23 אמנם נמצאת בגיל של מישהי שסיימה לא מזמן את שירותה הצבאי-ישראלי, אך ניכר כי את מלבושיה מלקטת מבתי האופנה היוקרתיים ופחות מהרשתות העממיות אצלנו. הסוודר הנינוח שהציע קונטרסט עדין לסביבת הגלאם אליה הגיעה, נלקח מתוך פריטי קולקציית אביב-קיץ 26' של פראדה - שהוצג על המסלול של שבוע האופנה מילאנו בחודש יוני האחרון. הוורסיה של בית האופנה האיטלקי מציעה בדגם כמעט זהה בגוון חאקי עמוק, דיטלס שונים במכפלתו, המסתיימת בשוליים פרומים היוצרים מראה מחוספס ופחות סימטרי. שפת האופנה של אייליש התנגדה זה מכבר לאורתודוקסיה של הרד קרפט המוכר והידוע, ומעדיפה נוחות, אנונימיות ומרד מקודד.
האירוניה בסיפור, הן פעולותיה של הזמרת המצליחה בזמן מלחמת "חרבות ברזל" ודעותיה על התנהגות ממשלת ישראל. בחודש יולי האחרון, שיתפה בסטורי שלה דיווחים על ה"עיר ההומניטרית" ששר הביטחון ישראל כ"ץ מתכנן להקים על חורבות רפיח ובה יאוכלסו 600 אלף מתושבי עזה. אייליש שיתפה את הדיווח מה-CNN וכינתה את התכנית "מחרידה".