שם אחד, שלוש אותיות: ג'יה. בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, השם הזה הספיק כדי לזעזע את עולם האופנה ולמשוך את תשומת הלב של כולם. ג'יה קרנג'י נחשבת בעיני רבים לסופר-מודל הראשונה של ימינו, מי שכיכבה על שערי "ווג" ו"קוסמופוליטן" הרבה לפני שהעולם הכיר את סינדי קרופורד או את הדור החדש של דוגמניות כמו קנדל ג'נר. למעשה, יש סיבה מדוע בתחילת דרכה כונתה סינדי קרופורד "בייבי ג'יה": צלמי אופנה שעבדו עם ג'יה החלו להזמין את קרופורד לעבודות מיד לאחר שג'יה החלה בהידרדרות שלה, בחיפוש נואש אחר מישהי שתזכיר את האיט גירל המקורית.
אבל סיפור הסינדרלה הזוהר של ג'יה הפך במהרה לטרגדיה יוונית. למרות שהרוויחה כ-100,000 דולרים בשנה כבר בגיל 18 והתחככה באליטה של התעשייה, חייה היו רצופים במאבקים נפשיים, התמכרות קשה וסוף בודד וכואב.
"היא הייתה הנוגדן לדוגמניות של התקופה"
ג'יה נולדה ב-29 בינואר 1960 בפילדלפיה, הצעירה מבין שלושה ילדים. ילדותה לא הייתה פשוטה; היא גדלה בסביבה עוינת והייתה עדה למערכת יחסים אלימה בין הוריה, שהובילה בסופו של דבר לכך שאמה עזבה את הבית והובילה לפירוק המשפחה. על פי חלק מהביוגרפיות הלא רשמיות, בתיכון הייתה חלק מקבוצת "ילדי בואי" (Bowie Kids) - מעריצים שרופים של דיוויד בואי שאימצו את סגנון הלבוש האנדרוגיני שלו. היא הסתפרה קצר, צבעה את שיערה בצבעים נועזים ולבשה בגדי יד שנייה כמו חולצות גברים ומגפיים משופשפים.
בגיל 16 היא התגלתה על ידי צלם במועדון ובגיל 17 כבר ארזה את חפציה ונסעה לניו יורק עם כרטיס בכיוון אחד. הגעתה לביג אפל שינתה את חוקי המשחק. באותה תקופה, עולם האופנה נשלט על ידי דוגמניות בלונדיניות ותכולות עיניים, אך ג'יה - עם שיערה הכהה, עיניה החודרות והגישה הישירה והמחוספסת שלה - בלטה מעל כולן. היא הייתה הניגוד המוחלט למה שהתעשייה הכירה: בלי פילטרים, בלי איפור ועם נכונות לקחת סיכונים. בתי האופנה הגדולים ביותר ובהם ורסצ'ה, דיור ואיב סן לורן, הוקסמו ממנה מיד.
בתקופה שבה מערכות יחסים חד-מיניות היו נדירות בחשיפתן בתעשייה, ג'יה הייתה פורצת דרך גם בתחום הזה, שכן הייתה אחת הדוגמניות הראשונות שיצאה מהארון. למרות שהיו לה רומנים קצרים עם גברים, היא הזדהתה כלסבית וניהלה מערכות יחסים גם עם נשים, דבר שהיה חריג ונועז באותם ימים.
הנפילה לתהום: "תשיגו לי הרואין"
הצלחתה הייתה מטאורית. בשנת 1979 לבדה, היא הופיעה על שערי "ווג" בצרפת, ארה"ב ובריטניה בטווח של חמישה חודשים בלבד. היא הפכה לחלק קבוע מהנוף של מועדון "סטודיו 54" האגדי. נקודת השבירה הגיעה ב-1980, כשוילהלמינה קופר, הסוכנת שגילתה את ג'יה והפכה עבורה לדמות אם משמעותית (במיוחד לאור הנטישה שחוותה בילדותה), נפטרה מסרטן ריאות בגיל 40. האובדן ריסק את ג'יה ודחף אותה עמוק לתוך עולם הסמים. מה שהתחיל בשימוש בקוקאין בשירותים של מועדונים, הפך במהרה להתמכרות להרואין.
באותה תקופה רווחה תפיסה שגויה כי הסנפת הרואין (בניגוד להזרקה) אינה מובילה להתמכרות, מה שיצר דור שלם של "נרקומנים בטעות" - וג'יה הייתה אחת מהם. המצב הדרדר במהירות: לפי הביוגרפיה Thing of Beauty, באחד היומנים שלה היא כתבה (עם שגיאת כתיב): "Get Heroine". עד מהרה היא החלה להזריק וסימני הדקירות על זרועותיה הפכו לבעיה שלא ניתן היה להסתיר. ההתמכרות החלה לפגוע בעבודתה, היא נרדמה מול המצלמות, עזבה סטים באמצע בטענה שהיא יוצאת לקנות סיגריות ולא חזרה, ואף נתפסה מזריקה בשירותים בזמן הפסקות בצילומים. הכנות והישירות שלה שפעם היו נכס, הפכו לנטל.
השער האחרון והידיים המוסתרות
למרות ההידרדרות, היו מי שניסו להציל אותה. הצלם האגדי, פרנצ'סקו סקבולו, המשיך להאמין בה גם כשאחרים כבר ויתרו. "היה לה גוף מושלם לדוגמנות... ולדעתי, הגישה המושלמת: 'לעזאזל לא אכפת לי' ", סיפר סקבולו. הוא ניסה כמיטב יכולתו להתאים את הצילומים למצבה, כדי שתחוש בנוח.
אך המציאות הייתה עגומה. בגיליון נובמבר 1980 של מגזין "ווג", סימני הדקירות על זרועותיה היו בולטים למרות ריטוש מקצועי. בצילום השער האחרון שלה ל"קוסמופוליטן" ב-1982, מצבה היה כה חמור וידיה היו מלאות פצעים ושלפוחיות מהמחטים עד כדי כך, שסקבולו נאלץ להסתיר את ידיה מאחורי שמלה גדולה ונפוחה ולצלם אותה בזווית שתבליט את פניה ותסתיר את גופה. גם בתוך הכאוס הזה, הקסם של ג'יה עדיין ניבט מהתמונות.
ווג, 1980
סוף בודד ושכחה
בסופו של דבר, עולם האופנה הפנה לה עורף. ג'יה בילתה את שנותיה האחרונות בניסיון לממן את ההתמכרות שלה באמצעות עבודות מזדמנות באזור אטלנטיק סיטי, כולל מכירת ג'ינסים בקניון, עבודה בקפיטריה של בית אבות ואף זנות. בדצמבר 1985 היא אובחנה כחולה באיידס, מחלה שנדבקה בה כתוצאה משימוש במחט משותפת.
בשנת 1986, בגיל 26 בלבד, ג'יה קרנג'י הלכה לעולמה כתוצאה מסיבוכי המחלה. היא הייתה אחת הנשים המפורסמות הראשונות שמתו מהמגפה. המוות שלה עבר כמעט בדממה בתעשייה שפעם סגדה לה; איש מעולם האופנה לא ידע על מותה בזמן אמת, ויש האומרים שאף אחד מעמיתיה לשעבר לא הגיע להלוויה - מה שתואם לעובדות שהמוות שלה גם לא סוקר בהרחבה בגלל הסטיגמה הבעייתית סביב איידס.
המורשת: "היא לא הייתה צריכה סמים, היא הייתה הסם"
למרות ניסיונות למחוק אותה מהזיכרון, ג'יה נותרה אייקון. בשנת 1998, סיפורה זכה לתחייה מחודשת בזכות סרט הטלוויזיה של HBO, "ג'יה", בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי. ג'ולי, שזכתה בגלובוס הזהב על תפקידה, שיחקה את ג'יה ברגש חשוף והביאה למסך את הכאב, ההתמכרות והרגישות של הדוגמנית.
ג'ולי היטיבה לנסח את עוצמתה של האישה שגילמה: "כשהיא הייתה חופשייה ופשוט הייתה עצמה, ג'יה הייתה בלתי ניתנת להיאמן", אמרה בראיון בזמנו, "זו הטרגדיה של הסיפור שלה. אתה חושב לעצמך: אלוהים, היא לא הייתה צריכה סמים - היא הייתה הסם בעצמה".
