בתחילת שנות התשעים נחשבה קארן מולדר, דוגמנית-על הולנדית, לאחד השמות החמים בתעשיית האופנה, והיתה חלק מתור הזהב של הסופרמודלס. היא היתה חתומה בסוכנות הדוגמנות המבוקשת Elite, זכתה לטייטל "הבלונדה עם הקלאס", כיכבה על שער ווג תשע פעמים, לוהקה לנבחרת המלאכיות של ויקטוריה'ס סיקרט, וצעדה על המסלולים של שאנל, פראדה, ורסצ'ה ומוגלר. אבל מאחורי התדמית הזוהרת הסתתר סיפור אחר.
בנובמבר 2001, קצת אחרי הפיק, התיישבה מולדר לראיון בתכנית הטלוויזיה הצרפתית "Tout le monde en parle". השיחה עם המנחה תיירי ארדיסון אמורה הייתה להיות קלילה ולסוב סביב המהלך החדש בקריירה שלה - מעבר מעולם הדוגמנות לתעשיית המוזיקה. אך הראיון תפס תפנית בלתי צפויה, ומול קהל באולפן, בשידור חי, השמיעה מולדר שורה של האשמות מטלטלות, טענה כי נאנסה ועברה התעללות על ידי גברים במוקדי הכוח השונים, כחלק מקבוצה שכללה שוטרים, פוליטיקאים, חברים בסוכנות הדוגמנות שלה וגם את הנסיך אלבר ממונקו. לדבריה, בתעשיית האופנה של אותם ימים, נחשפו דוגמניות צעירות ללחצים, לכפייה ולניצול באופן כמעט יומיומי.
הראיון עם הדוגמנית, שהיתה אז בתחילת שנות השלושים לחייה, נקטע במהרה על ידי ארדיסון, והשידור הופסק. מולדר הוצגה כהיסטרית ובלתי יציבה, לאחר שהמנחה טען כי היא מצויה ב"מצב פסיכולוגי מופרע". "טענותיה נתפסו כהרסניות ובעלות פוטנציאל להוות לשון הרע", נכתב אז בדיווח של The Independent. על פי הערכות, ההקלטות אף הושמדו מיד לאחר מכן.
זמן קצר לאחר התבטאויותיה הסוערות, משפחתה אשפזה אותה במרפאה הפסיכיאטרית וילה מונסורי, המתמחה בטיפול בדיכאון וחרדה, שם שהתה כחמישה חודשים. יומיים לאחר שאושפזה, כתבה מולדר מכתב התנצלות אישי המופנה לנסיך אלבר. בריאיון ל־Paris Match תיארה לימים את הדברים כזעקה לעזרה. "נדמה היה לי שכל העולם נגדי וניסיתי שישמעו אותי", אמרה.
את עלות האשפוז, אגב, מימן בזמנו ז'רלד מארי, לשעבר ראש הסוכנות הפריזאית של Elite. כעבור 20 שנה הואשם אותו מארי בעבירות של תקיפה מינית ואונס של כמה נשים בשנות השמונים והתשעים. הוא הכחיש בתוקף את כל ההאשמות, ובפברואר 2023 סגרו התובעים בצרפת את החקירה בשל התיישנות.
בשנת 2002 שבה ואישרה הדוגמנית את גרסתה בריאיון לשבועון הפריזאי VSD. שם היא חשפה גם כי החלה לחוות פלאשבקים על מעשי אונס שבוצעו בה על ידי קרוב משפחה מאז שהייתה בת שנתיים, וכי הייתה קורבן להתעללות מינית מספר פעמים בבגרותה. כשחזרה על האשמותיה בעיתונות, ניסחה באופן נוגע ללב את תקוותה כי "כשתפרסמו את הכתבה הזו, זה יהיה תחילת הסוף של הסבל שלי", והוסיפה: "אני רוצה צדק, זה הכול".
הסיפור של מולדר קיבל תפנית קורעת לב נוספת בסוף אותה שנה, כשניסתה לשים קץ לחייה ונטלה מנת יתר של כדורי שינה. היא הובהלה לבית החולים כשהיא בתרדמת, וניצלה. בראיונות שנערכו סביב תקופת אשפוזה רמזה משפחתה על בעיות של התמכרות לקוקאין והתמודדות עם אנורקסיה.
השנים שלאחר מכן היו קשות במיוחד. קארן נאבקה בדיכאון עמוק והתרחקה כמעט לחלוטין מהחיים הציבוריים. בעוד ששמותיהן של עמיתותיה מהתחום - לינדה אוונג'ליסטה, קלאודיה שיפר, כריסטי טרלינגטון ונעמי קמפבל - עדיין מוכרים היטב גם כיום, שמה דעך אל עבר חצי אלמוניות.
במשך שנים סיפורה נדחק לשוליים, והטענות שהשמיעה הפכו בעיקר לאפיזודה מביכה. הן לא זכו לעיסוק מחודש גם כשהחלה לפעול תנועת MeToo#. רק בעקבות פרסום מסמכי אפשטיין חזר שמה לכותרות. לא משום שמולדר הייתה חלק ישיר מהתיק, אלא משום שהנרטיב שהציגה כבר אז החל להישמע לפתע מוכר.
הכתבות שפורסמו לאחרונה מדגישות כי קארן מולדר היתה, במובנים מסוימים, אחת הראשונות שדיברו בקול רם על צדדים אפלים בתעשיית האופנה. במקום לבחון את ההאשמות לעומקן, הדיון הוסט למצבה הנפשי. עצם העובדה שסיפורה צף מחדש מעידה אולי על שינוי תודעתי ביחס לקשר בין כוח, השתקה וניצול. אי אפשר שלא לחשוב האם הוא היה נגמר אחרת באקלים הציבורי של 2026.
מולדר חיה כיום הרחק מאור הזרקורים וממעטת להתראיין. סיפורה ממחיש את המחיר האישי הכבד של שבירת השתיקה. את סגירת המעגל שלה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, קיבלה בשנת 2022 כשאותו תיירי ארדיסון - האיש שקטע את דבריה - בחן את האירוע בפרספקטיבה שונה. "היא אמרה דברים נוראיים, שבדיעבד אני חושב שהיו נכונים", נזכר באותו ראיון, ותיאר את האירוע הזה כרגע הגרוע ביותר בקריירה שלו.