קשה לפספס את העובדה שהפוליטיקאי הכי לוהט של הרגע באירופה הגיע לבחירות שלו כמו אינפלואנסר בן 24: פטר מדיאר, עורך דין לשעבר ואקס של שרת המשפטים, הפך בתוך חודשים ספורים מעורך דין אלמוני יחסית לראש ממשלה נבחר כשהוא חמוש בבייבי פייס, סרטוני טיקטוק מחדר הכושר וג'ינסים בגזרת סקיני שהפכו למם לאומי. בתוך כל זה הוא הפך גם לדמות מדוברת במיוחד בפיד, לא רק כתקווה פוליטית חדשה אלא כפנטזיה ויזואלית, כזה שמצטלם כמו בן הזוג ההונגרי הדמיוני שהאלגוריתם זרק לך בין סרטוני חתולים.
סגנון אישי של פוליטיקאים הוא לעיתים קרובות בעל משמעות עצומה, שלרוב נתפסת כשטחית. ג'ון פ. קנדי היה מהראשונים שהבינו את הכוח העצום של הדימוי החזותי, ובמערכת הבחירות הראשונה שהשתמשה בטלוויזיה ככלי מרכזי, בשנת 1960, הוא שינה את חוקי המשחק מול יריבו ריצ'רד ניקסון בעימות המפורסם ביניהם.
המראה של קנדי, צעיר, קורן, עם חליפה כהה ושיער מסודר, ייצג גישה חדשה, צעירה וליברלית, שהביאה איתה רוח של רפורמה וחדשנות. לעומתו, ניקסון הופיע עייף, חיוור, לבוש בחליפה אפורה שהשתלבה עם הרקע וזיעה נוטפת על מצחו, מה שנתפס כייצוג של הדור הישן, הקשיח והשמרני.
יותר משישים שנה אחר כך, בבודפשט ולא בוושינגטון, מבין פטר מדיאר את אותו עיקרון, ומעדכן אותו לעידן של הרשתות החברתיות עם פיד אינסופי של תמונות, לייבים וסטוריז. הסגנון שלו אינו פרט שולי אלא שפה פוליטית מחושבת: תמהיל מדויק של לבוש יומיומי כמעט נורמקורי, חליפות טכנוקרטיות אירופיות וסמלים לאומיים מרוככים. זה ארון בגדים שהולם את האידיאולוגיה שהוא מציע: שמרנות ליברלית, אנטי-שחיתות ופטריוטיות זהירה. המראה שלו מבקש להחזיר את הונגריה אל אירופה בלי לוותר על הזהות הלאומית.
אבל לפני כל אלו מרחף המראה שלו עצמו, שקשה להתעלם ממנו: מדיאר נראה צעיר מגילו, עם בייבי פייס, עצמות לחיים רכות יחסית וקווי מתאר נעימים לעין, דמות שמצטיירת כאמצע שבין בן טובים מבודפשט לעו"ד שעובד בהייטק. התסרוקת שלו מסורקת אבל לא נוקשה: שיער חום קצר-בינוני, מסודר הצידה.
במציאות הפוליטית שבה אורבן בן ה-60 נראה לעיתים כמי שנלחם בזמן עם שערו הדליל, פניו העייפות והחזות הכבדה של סבא מהדור הישן, מדיאר מצטייר לא רק כאלטרנטיבה אידאולוגית אלא גם כאלטרנטיבה אסתטית: חתיך, מצטלם טוב, קל לדמיין אותו מופיע בפיד לצד משפיענים ולא רק לצד ראשי מדינות. השילוב שבין בייבי פייס, גזרה גבוהה ומבט ברור למצלמה הופך את הדימוי שלו לממגנט במיוחד לרשתות, נכס אלקטורלי בעולם שבו המצלמה קובעת לא פחות מהחזון הפוליטי.
מדיאר בונה לעצמו מין "מדים אזרחיים" מאוד ברורים: חולצה או טי-שירט לבנה, ג'ינס או מכנסי צ'ינו בהירים וסניקרס לבנים. זה מראה שממקם אותו פחות כפוליטיקאי ותיק ויותר כיזם טכנולוגי או פעיל חברה אזרחית. המראה שלו נקי, קליל, כזה השייך למעמד הביניים העירוני שמאס באוליגרכים בחליפות כהות. הבחירה להימנע כמעט לחלוטין מלוגואים ומסימני יוקרה בולטים משרתת את המסר הנקי שלו: לא גבר של "כסף שחור", אלא אחד שמציג את ההצלחה האישית כשקופה, מגויסת לציבור.
אגב יוקרה, היה פריט אחד של מדיאר שבכל זאת היה יוצא דופן. משקפי השמש שלו היו אחד הפריטים היחידים שהיו מזוהים עם מותגים יקרים, אבל במהלך גאוני הוא העמיד אותם למכירה פומבית למטרות צדקה, והפך מחווה קטנה לסמל לפרויקט הפוליטי שלו כולו: להפוך סגנון אישי, פרטי ומעט ראוותני, לנכס שקוף בשירות הציבור.
התלבושת של מדיאר - חליפה כחולה כהה, חולצה לבנה, עניבה צרה - מזכירה קוד של טכנוקרטיה אירופית, איש שמאותת שהמהפך בהונגריה הוא לא התפרקות מהמערכת אלא ניסיון לאתחל אותה. הגזרה העדכנית, שהיא פחות כבדה ופורמלית מזו של ויקטור אורבן, מחזקת את המסר: עדיין ימין, עדיין לאומי, אבל גרסה חדשה, אוורירית יותר של המחנה הזה.
אפרופו החליפה, הרשתות החברתיות לא נרגעו מביקורת על המכנסיים הצמודים שלו ובדיחות עליהם הפכו כמעט למם: שוב ושוב חזרו בתגובות ובטורי דעה ירידות על השילוב בין גזרת הסקיני המאוד צמודה שלו, בדים אלסטיים, והדגשה כמעט מודעת של הגוף, משהו שנתפס כקרוב יותר לאסתטיקה של משפיען צעיר יותר מאשר של מועמד רציני לעמדת כוח. בתוך מרחב שבו פוליטיקאים עדיין נתפסים כאמורים לשדר מרחק מסוים מהקהל, הבחירה במכנסיים צמודים כל כך נקראה כמעין ניסיון מודע להופיע מחובר ועדכני (אם כי צריך להזכיר לו שסקיני יצא מהאופנה, אפילו בהונגריה).
@magyarpeterofficial Te is elkészíted??✌️? #magyarpéter #tisza #tiszapárt #fy #fyp #foryou ♬ eredeti hang - magyarpeterofficial - the MAN
בדומה לקנדי שעשה שימוש מודע באור ובניגודיות מול ניקסון החיוור, מדיאר משתמש בלבן כצבע פוליטי. החולצות והטי-שירטים הלבנות שלו הם לא רק בחירה אסתטית, אלא מחווה שקופה לטוהר וניקיון, במיוחד על רקע פרשת החנינה שהביאה לפרישתו ממעגלי הכוח של אורבן והציבה אותו כמי שנשבר לא מהאידאולוגיה אלא מהשחיתות. בצילומים מההפגנות והעצרות שבהן השתתף, הלבן שלו זוהר מתוך ההמון, מייצר הילה של נקיון וטוהר.
אבל השיא הסמלי הוא דווקא כשהוא זונח את הג'ינס והחליפה, ומופיע בבגד שמחבר אותו ישירות אל ארכיון הדימויים של הלאומיות ההונגרית: חליפת בוקשאי מסורתית. באירועים לאומיים הוא הופיע לעיתים בבוקשאי, ז'קט שחור מעוטר, המזוהה היסטורית עם לאומיות הונגרית, התנגדות לשלטון זר וזהות "טהורה". זה אותו לבוש שנחטף בעשורים האחרונים על ידי הימין הלאומני כמדים בלתי רשמיים, ובכל זאת, כשהוא לובש אותו, הפרשנות הציבורית היא פחות "הקצנה" ויותר ניסיון לנכס מחדש את הסמל, ריקליימינג של המסורת ההונגרית בחזרה למרכז שמרני-ליברלי, לא רק לעולם של אורבן והלאומנים הקיצוניים.
במרחבים פריפריאליים, ליד גבולות המדינה ובעצרות בכפרים, מדיאר בוחר לעיתים בחולצות לבנות עם רקמה הונגרית, פרחים צבעוניים ומוטיבים גאומטריים, שיושבות על הציר שבין חולצת פולקלור לבין חולצת כנסייה של יום ראשון. ההיסטוריונית אילדיקו סימונוביץ מראה כיצד "לבוש הונגרי" הפך כבר במאה ה-19 לבגד מחאה ולסמן של השתייכות, וכיצד פטריוטיזם נתפר לתוך החוטים עצמם. מדיאר מגייס את אותה שפה, אך מנקה אותה מהקצוות האלימים: אין מפות "הונגריה הגדולה", אין טיפוגרפיה אגרסיבית, אלא משהו שנראה כמעט נוסטלגי, שיבה אל "עם אחד" בלי שיח חורבן.
צבעי הדגל ההונגרי (אדום, לבן, ירוק) גם הם נוכחים במחשבה על הדימוי הציבורי שלו. מדיאר מקפיד כמעט תמיד להתלבש בצבעים נייטרליים (כחול, לבן, ג'ינס) כך שהצבעים הבולטים בפריים יהיו צבעי הדגל ולא הבגד. זה היפוך מעניין של ההיגיון הפוליטי-פופוליסטי: במקום לייצר "דמות על" שמושכת אליה את כל תשומת הלב, הוא מציב את הלאום כמושא המבט והופך את עצמו למעין נשא של הצבעים, לא האייקון היחיד שלהם.
במקום שבו ימין קיצוני באירופה משתמש בבגדים כמערכת סימנים פנימית, מדיאר בוחר להימנע לחלוטין מהסימנים האלה. אין אייקונוגרפיה קיצונית, אין טיפוגרפיות מאיימות, אין קודים חצי-נסתרים של השתייכות. האופנה שלו פועלת בכיוון אחר: להפוך את הפטריוטיות לגלויה, חופשית, לא לעוד "מועדון סגור" עם קוד לבוש מחמיר, אלא לסגנון שכל אחד יכול לאמץ בלי חשש.
@magyarpeterofficial A TISZA teljes közössége és a minket támogató magyarok milliói derűsen, magabiztosan és békésen várják az esti urnazárást: a napközbeni részvételi adatok nyilvánvalóvá teszik azt, amit eddig is tudtunk. A mai nap a rendszerváltó népszavazás ünnepe, ami bekerül majd a magyar történelemkönyvekbe. Szokásos fideszes rémhír és hazugság, hogy bárki erőszakos megmozdulásokra vagy épületfoglalásokra készülne a szavazás lezárulta után. Minden bizonnyal az itt tartózkodó orosz tanácsadók fejéből pattant ki ez a zavarkeltés. Az ilyen álhírek csak a Fidesz szokásos, erőtlen és kétségbeesett hangulatkeltései és hazugságai. Honfitársaim, Az orbáni hatalom végóráit éljük: búcsúztassuk őket higgadtan és méltósággal, holnap pedig lássunk hozzá a nemzet újraegyesítéséhez. Kérlek, ha még nem voltál szavazni, akkor 19 óráig mindenképp menj el, mert tényleg minden szavazat számít. És győzd meg erről a rokonaidat, ismerőseidet és barátaidat! Isten áldja Magyarországot! #magyarpeter #hungary #tisza ♬ eredeti hang - magyarpeterofficial - the MAN
למי שרוצה לחטט בעבר הרחוק יותר שלו, התמונה שמצטיירת היא קצת אחרת: סנדור לאסלו אֶשיק, עורך דין ופרשן שמרני שלמד איתו בתחילת שנות ה-2000 באוניברסיטה הקתולית פאזמאן פטר בבודפשט, נזכר בו באופן כמעט הפוך לדימוי המאופק והממלכתי שמלווה אותו היום. לדבריו בכתבה בניו יורק טיימס, "הבחור נראה אז כמו עכבר מועדונים מושלם, עם שיער קוצני מלא ג'ל, מוברש לאחור, תספורת טכנו גרמנית של הניינטיז". מי שמדמיין אותו כדוגמן למרכך כביסה בניחוח חדש, עלול להיחנק מהעובדה שבגרסת שנות ה-2000 המוקדמות הוא היה הרבה יותר 'ילד מועדונים' ופחות 'ראש ממשלה פוטנציאלי'.
בישראל השם שלו התפוצץ בעיקר בפיד, כעוד פנטזיה פוליטית רטובה: מין "אורבן נפל אחרי 16 שנה, עכשיו תור נתניהו" כזה, שמסתובב בין ציוצים, ממים וסטוריז עם כותרות על "עידן חדש". תמונה שלו עלתה ב"מאמאצחיק" ובקבוצת "חתולים ונהנים", עם הכרזה שהוא "משלנו".
בטיקטוק שלו מדיאר משייף עד קצה את דמות הגבר-הרגיל-אבל-המשודרג: הוא מצטלם בחדר הכושר עם גוף מתוחזק (אבל לא מדי, חלילה), מבשל ומכין קפה במטבח ביתי לגמרי, ומצלם את עצמו מהמכונית, מהאגמים ומסיורי השטח. זה פיד שמערבב פוליטיקה עם ליפסטייל: קצת נאומים, קצת נופים, קצת משפחה, וקצת זיעה על ההליכון, שפה ויזואלית נקייה שמשדרת נגישות ונורמליות, בטח מול מנהיג קיצוני ומיושן כמו המתחרה שנגדו רץ.
אם קנדי ניצח את ניקסון בזכות המבט החי, השיזוף והחליפה הכהה שנראתה טוב במצלמות שחור-לבן, מדיאר מנצח את אורבן במדי עידן האינסטגרם: שילוב מחושב של גבריות סטנדרטית, נגישה, שילוב של מסורת רקומה במינון שמרגיע את הימין הישן אבל כזה שעדיין יכול להלהיב את הצעירים.