רמה נמוכה

פינת חמש הדקות הקבועה של עדי אשכנזי באולפנו המגונן של יאיר לפיד, פיתחה בקרב אוהדי התלתולת מאותגרת הריטלין ציפיות לא מבוטלות באשר לעונג העל חושי שמופע בן שעה וחצי בכיכובה עשוי לזמן. ובכן, כגודל הציפיה כן גודל המבוכה שאפפה את הקהל בצוותא, נוכח מיצג הרדידות שהתחולל מולו. כל דקה מעבר לחמש הדקות הראשונות של המופע התבררה כנדנוד מתאמץ, ובעיקר מביך.

את חלקו הגדול של המופע העבירה עדי אשכנזי במה שנשמע כשרשרת יריקות קצובות של גסויות מוכות זימה ברוח ביטאון כתות ו'. בין אם התכוונה להפגין אומץ ממשפחת הגירל פאואר, סתם פושטקיות מגניבה או שמא נשכנות נמרצת - התוצאה נראתה ונשמעה כהכלאה מפלצתית במיוחד בין הפה המלוכלך - מצ'וחצ'ח של נאור ציון לצווחנות ההיפראקטיבית - גמדית של ציפי שביט. כשהיא מזפזפת בין אפיזודות נשיות שחוקות, דילגה מקטע על אורחותיהם של נוזלי גוף בשעת זיון (מילה שחזרה והופיעה וזימזמה עצמה לדעת רבבות פעמים לאורך המופע, כאילו לא התברגנה לשורות המהדורה האחרונה של מילון אבן שושן ואיבדה מזמן מחציפותה) לקטע אודות בוגדנותם של קפלי השומן בבטן העליונה בשעת ישיבה על ספסל לצד מועמד פוטנציאלי לחיתון. את הטקסטים, שהזכירו באיכויותיהם לא יותר מפרוטוקול של צ'ט בנות לקראת גיוס, המחיזה במנעד תנועות גוף מוגזמות, כנחושה להפגין - ויהי מה - את יכולותיה האקרובטיות המדוכאות, עליהן סיפרה וקיטרה בכל ראיון אפשרי.

בין שפעת הקטעים שדמו זה לזה כתלתל צחיח לתלתל שרוף בסבך שעל ראשה (מסתבר שבחדרי האיפור של ערוץ 2 מקדישים לא מעט מאמצים לריסונו), הצליחה אשכנזי להגניב הצחקות בריאות ומרעננות ספורות, מהזן שלשמו, למעשה, התכנס הקהל באותו ערב גשום - ושדווקא בו קימצה להעציב. וחבל. כי בפורמט חמש הדקות המדויק בכורסא אצל יאיר, באמת שחיבבתי אותה. והרי גם אני נמניתי בדיוק על אותו עדר אוהדים שאץ לסגוד לנערת האתנחתא הקומית, והגיע במיוחד בשבילה למופע, חדור קרדיט עיוור וכוונות טובות, מתוך אמון מלא שגירסה מלאה מהממתק השובב תעשה אך טוב למצב רוחו הכללי.

את המופע סגר עוד אחד מהקטעים שדרו תחת הכותרת החוזרת על עצמה - "אני נמוכה, סובלת מ- bad hair day כל השנה, לא קיבלו אותי לבית ספר למשחק למרות שיש לי מה לתת וחוץ מבעלי אף אחד לא מתחיל איתי". כאן פצחה אשכנזי במונולוג מביך אודות הציצים שמעולם לא היו ולא יהיו לה. בכדי לשכנע את הצופים בדבר חשיבותם של הדדיים החסרים בחייה, שלפה מירכתי הבמה צמד שתלי סיליקון, תחבה אותם לתוך הסטרפלס הזערורי שלבשה והדגימה כיצד כל התנהלותה, יציבתה ונתיבי חייה יכולים היו להראות לו רק היתה מצויידת מבית בצמד עופרים מלבב שכזה. נדמה שהמלמולים החרישיים בקהל הניבו קלישאה חדשה, שעשויה לשמש את אשכנזי במופע הבא: ציצים מוגדלים הם אולי נשק, אבל הם לא יכולים להציל אף אחת מעצמה.