החיים בכרומו

והחודש ב"ווג" הבריטי: כל מה שנחוץ לדעת על הטרנדים של האביב. יהיה קליל, יהיה מקסים, ובעיקר יהיה מחוץ להישג היד להסתובב בשמלות הנפלאות שנראו על מסלול התצוגות. עד שיגיעו לכאן כל החיקויים הזולים והרשתות המקומיות ישלחו לחנויות את ההעתקות שהרביצו כל החורף, אפשר לשנן ולהפנים את הכללים המעודכנים ולסמן את הפריטים שהכי הייתן שמחות לארח אצלכן בארון, למקרה שתיפול עליכן איזו ירושה או זכייה בפיס.

הראיון עם קיית בלאנשט, נערת השער והמשלוח המצטיין ביותר השנה בהוליווד, נערך באווירת החנופה המתבקשת. היא ממלאת את המצופה ממנה, כמי שמתנדבת להשקיף באירוניה על הצלחת הקריירה שלה ומצטלמת בשמלת ערב בגוון הסלמון כשהיא שעונה על אדן כיור מפוצץ בכלים וקצף ידיה עטויות בכפפות גומי צהובות. "קיית ממש לא שמה על התהילה", חושף ידיד אנונימי שלה, והיא, מצידה, מתעקשת שהאוסקר הוא ממש לא משאת נפשה.

צמד מעצבים בריטי משגשג זוכה, כל אחד בנפרד, לפורטרט מחמיא. מתיו וויליאמסון משיק חנות ראשונה לגברים, וג'ון גאליאנו, הבחור הסורר של ההוט קוטור, נדרש לסיכום ביניים של פועלו בבית כריסטיאן דיור. גאליאנו, תמיד דמות מרתקת וססגונית, מתמסר לדיוויד ביילי שמנציח אותו בסדרת תצלומים מפוארת ממש, ומתאר, במסגרת הניסיון לנתח את ההשפעות שעל פיהן הוא פועל, את הקראש שלו על מרלן דיטריך ואת הקסם שהילכה עליו בצעירותו. את הטלטלה שהעניק למוסד על שם דיור שהפך למוביל ורב השפעה במהלך העשור החולף הוא מתמצת לא רע במילים הבאות: "זה היה בית מנומנם שכל אחד בו התעסק בדבר שלו בפינה שלו".

עוד חומר קריאה מבדר ואף ראוי ביותר תמצאו בתחקיר היסודי על הנזק שמעוללות נעליים על עקבים גבוהים, בצד עצות כיצד למזער אותו למינימום ההכרחי. הידעתן, למשל, שכפות הרגליים גדלות ככל שאנחנו מזדקנות עד כדי מספר ואפילו שניים, כך שיש למדוד אותן במהלך השנים כדי למנוע הליכה בתוך סד עינויים? ושיש לרכוש נעליים בסוף היום כי אז הרגליים הן במצבן ההכי ענקי? ושכדאי בכל יום לנעול נעליים אחרות ולהקפיד על גבהים משתנים? ושחובה לקבוע פגישה אחת לחודשיים (מקסימום) עם מטפל מומחה בכפות הרגליים (ולא רק פדיקור) אם את מאלה שאינן מרבות לצעוד בנעליים שטוחות? ושעד גיל 18 העצמות עדיין גדלות וממש לא כדאי להסתבך עם נעליים לא נוחות? נו, עכשיו אתן יודעות.