החיים בכרומו

והנה שוב נחת על המדפים, במספר עותקים ממש זעיר, כתב העת "FLAUNT" החומק בכיף מכל הניסיונות לקטלג אותו. הוא סקסי, פרוע ולעולם לא מתחשב בסטנדרטים המקובלים. הוא רואה אור אחת לכמה חודשים, מוגש לקוראיו בפורמט גדול ונוח ומודפס על נייר כרומו משובח במיוחד, והוא מציע לקוראים שיטוט הזוי ומאתגר אינטלקט ברחביה של התרבות האלטרנטיבית, בלי להתפשר ולו לרגע על צורה ותוכן. הגיליון הנוכחי (אין נוהגים בז'ורנל הזה למספר אותם לפי תאריכים) מוקדש לנשים. ואילו נשים -כל אחת היא האחת שאין שנייה לה. יוקו אונו, למשל, דברה הארי, פמלה אנדרסון, דיאן ליין, ויויאן ווסטווד, סופיה קופולה, פטי סמית, וזוהי, אגב, רשימה חלקית.

"פלונט" לא רק הצליח לגייס אותן -הבלתי נוטות בדרך כלל להתמסר בקלות -להשתתף במרתון שכולו הצדעה למין האחר, הוא גם השכיל להציג אותן כפי שאיננו רגילים לראות אותן. אנדרסון, למשל, כותבת בטור האורח שלה על העיסוק החביב עליה ביותר, הלא הוא האמהות, ומצטלמת כמו שרלילה מגן העדן. קופולה מפרסמת תמונות סטילס שצילמה ביפן במהלך עשיית הסרט "אבודים בטוקיו", ברוח הסנפ שוט, אך עם האווירה הלירית, המתבוננת מהצד, שכה אופיינית לה. ליין מתמסרת לסשן צילומי אופנה שמדגים את המנעד הגדול שלה כספק אישה ספק נערה. ואילו סקציית הפקות האופנה המפוארת, בחלקו האחורי של הירחון, היא הצעה שאי אפשר לסרב לה להרחיב את האופקים בכל מה שנהוג לצפות מהמפגש בין אופנה, ארוטיקה ויופי מוזר.

למעשה, הגיליון הזה הוא כולו בבחינת לא לגזור ותמיד לשמור; החל בהפקת האופנה והראיון שנועדו להצדיע למשוררת הפאנק הבריטית בתחום האופנה, הלא היא ויויאן ווסטווד, מהפרויקטים היותר מעוררי רגשות סותרים שנראו בתחום המולו"ת בכרומו וכלה בשיחות (והתצלומים הנלווים) עם הבנות המתבגרות של הרוקנרול -אונו, הארי וסמית. אלה, וכל מה שביניהם, מותירים את המדפדפים המעמיקים מלאי השראה. ייאמר במפורש: זהו פריט אספנים הכרחי לתאבי הכרומונים.