לעשן קוקטייל

כמעשנת חברתית, שלא מסתובבת בתיק עם קופסת סיגריות, אלא תוחבת את מקלון הרעל לפה רק ביציאות פרועות או במסיבות אפופות עשן, לא הטבק הוא שחשוב לי, אלא הגימיק. במילים אחרות, מה שמניע אותי לנשוף עשן מדי פעם הוא לא ההתמכרות לניקוטין, אלא החיבור הקלישאתי בין אלכוהול, חבר'ה וסיגריות. העובדה הפשוטה היא, שיש מקומות שהם כל כך אפופי עשן עד שאני אומרת לעצמי, שאם כבר לעשן פאסיבית אז מוטב להצמיד שפתיים לדבר האמיתי (עלוב, אני יודעת, אבל בינינו, יש עוד הרבה כאלה).

הסיגריות החדשות והאלגנטיות, 'סובראני קוקטייל', הן בדיוק דוגמה לסיגרטות ששווה להחזיק בעיקר בשביל העוואנטה, אבל לא הרבה מעבר לכך. הקטע של הסיגריות הוא שבמקום הצבע הלבן והמשמים של סיגריות מן המניין, הן באות במגוון צבעים ססגוני ומסחרר של סגול, ורוד, ירוק, צהוב ואדום, בתוספת פילטר מפואר ומוזהב. נשים יקרות, (וגם גברים מתקדמים) הגיע הזמן להיפטר מהסיגריות הדקיקות של "ווג", מגיע לכם קצת יותר מהעיטור האלגנטי המסולסל שבקצה שלהן. הפגינו נועזות, ובפעם הבאה שאתם יושבים על הבר התאימו את הסיגריה שלכם לצבע הקוקטייל, ואם לא לקוקטייל אז לפחות לצבע הצלליות או לגוון של סנדלי הסטילטו (כאמור, יש גם סיגריות בצבע ורוד פוקסיה אז זה הולך נהדר עם הצבע שהשתלט על הקיץ).

חוץ מהקטע של צבע הסיגריות, הן מיוצרות על ידי חברת הטבק הבינלאומית "גאלהר", השולטת בשוק הסיגריות הבריטי ומייצרת מגוון מותגי סיגריות, בהם גם את המותג "silk cut" (הממממ, מעניין איך נראות הסיגריות האלה, כמו בייבי דול, בקטע של הסיגריה שאחרי?).

סיגריות "סובראני קוקטייל" עשויות מתערובת טבק 100%, שליפת החפיסה בעיצומו של אירוע חברתי נוצץ בהחלט תמשוך את תשומת לב ותסחוט קריאות התפעלות, אבל אפילו מעשנת חובבנית שכמוני חשה שהן לא לא מי יודע מה בטעמן. מעשנים כבדים יותר התקשו עוד יותר לעשן אותן, הפקירו את הקופסה וויתרו לחלוטין על הגימיק, אבל מה הם מבינים, הם הרי מכורים לניקוטין לא?

חפיסת סיגריות של "סובראני" מכילה 20 סיגריות דקיקות ונמכרת במחיר 25 ¤ בנקודות המכירה הפרטיות, בפיצוציות וברשתות השיווק.