הפרחה האולטימטיבית שלי

אני אוהב פריחות. ובטרם תבינו אותי לא נכון, האדמה תרעד מתחתיי וכל פלצני ארצנו ירגמו אותי בעגבניות רקובות, הרשו לי להסביר.

איני מתכוון לתופעה סטיגמטית המזהמת את ארצנו בתת תרבות צעקנית-ערסית שמאופיינת בליפסטיק זועק, לק על ציפורניים מלאכותיות, חצאית מיני צמודה, חולצת בטן ותיק דמוי עור – וכל אלה בגווני אדום זועק בשילוב זהב ועיטורי פאייטים מנצנצים. וגם לא לשדרוג צפון תל אביבי מוסווה של אותן נשים וולגריות שבטנן הרפויה נשפכת מתוך גופיה קצרצרה, וישבנן העתיר בשומנים נדחס בתוך ג'ינס-לייקרה שנמכר לפי קילו ברוב החנויות של רחוב שינקין.

אני מתכוון לבחורות שהן לא פרחות בהגדרתן, אלא בנות טובים הגונות, שפשוט אוהבות להתלבש חשוף או צמוד, ולכן טועים לחשוב שהן פריחות. דהיינו: לא כל חשופה או צמודה היא פריחה.
"נערה קלת דעת, פשוטה, פטפטנית, עליזה ושובבה", כך מגדיר המילון העברי את המושג, שבעברו הלא רחוק היה שם פרטי נפוץ בקרב נשים מזרחיות, ופירושו בעצם הוא: "אישה יפה".

מירי בוהדנה, למשל, תישאר לנצח נצחים פריחה משדרות. אבל מה? היא כוסית, וכך יעיד כל גבר באשר הוא, ויזיל ריר בכל פעם שיראה אותה על מסך הטלוויזיה או בתמונה במדור הרכילות. אותו גבר מחורמן לא יהסס לנעוץ בה מבט חודר ולא מנומס כשיגלה אותה משתזפת להנאתה בחוף הילטון בתל אביב.

והנה, כל פמיניסטיות העולם מתקוממות נגד המילה המזלזלת באינטליגנציה הנשית – "כוסית". כן בנות, בגלל חצאית המיני הצמודה, בגלל שמלת המחשוף, בגלל נעלי העקב שמאריכות את רגליה, בגלל הסיליקון שמחזק את שדיה, בגלל האיפור שמבליט את תווי פניה, או יותר נכון לומר בזכות כל אלה, הופכת בחורה לכוסית.
וכן, גם אלו שיאשימו אותי עכשיו בהפיכת האישה לאובייקט מיני, היו שמחות לשמוע איזה קול זכרי הלוחש מאחורי גבן לחברו "תראה איזו כוסית". גם אותה פמיניסטית מושבעת היתה מרימה את אפה, זוקפת את גבה וצועדת אל יעדה, גאה ומלאת ביטחון עצמי. אותה לוחמת למען זכויות האישה תחייך, תפלרטט ותחוש בשמחה בהורמונים המלטפים את גופה.

הבעיה היא, שיש רק בחורות בודדות כמו מירי בוהדנה, שיודעות מה טוב לאישה. ועוד יותר בודדות כמו מדונה, אף היא סוג של פריחה, שמשמשות כחיקוי לנשות העולם. רק מעטות אינן חוששות מתגובת הסביבה, הנהנית לכנות אותן "זנותיות, זולות".

האישה שלנו מעדיפה להישאר חנונה, וככל שהיא מתבגרת כך גוברת רמת חנוניותה. האישה שלנו מעדיפה לחשוב שככה אוהבים אותה, והיא לא תעלה על דעתה שהגבר שאיתה, פוזל בסתר לעבר אותן בוהדנות – נשיות וחושניות, עם כמה תוספות המבליטות את הנתונים הטבעיים.

זוהי הפרחה האולטימטיבית שלי. האישה הנחשקת שהופכת במהרה לסמל מין לאומי. האישה המושכת שחברותיה הקנאיות מכנות אותה שרמוטה. האישה שהזנותיות שבה הופכת ממילה גסה למחמאה מעודדת ונעימה.
עם מעט אימונים במכון הכושר, קצת טעם ואסתטיקה, יכולה כל אחת יכולה לתרום לנוף הישראלי, ולהיות יפה ומושכת יותר. נכון, זו חיצוניות ושטחיות לשמה. אך החיצוניות השטחית הזו ממלאה את הוואקום הפנימי והופכת את האדם לשלם יותר.

ואם תפרידו בין המילים "פריחה" ל"מטומטמת", תתעלמו ממי שחושב שחזיית "פוש אפ" היא דבר זול, תזכירו לבן זוגכן שטוען שמחשוף זה לא מקובל, לאן בדיוק הוא מציץ כשהוא רואה אחד כזה ברחוב, תנו ליצר הפנימי והטבעי שלכן לפרוץ החוצה, ותגלו עולם חדש של הנאה עצמית. אני מבטיח.