תופסים תחת

אין שום ויכוח. ישבן עטור חוטיני תמיד ימשוך אליו תשומת לב, לא משנה מה גילו, מרקמו, או שטח הפנים במטרים רבועים של אותו אובייקט. סקסי או לא זה כבר עניין של טעם. אז מה בדיוק מושך בגזרת החוטיני, בחוט הדק הנעלם במעמקיו המסתוריים של "המזרח הרחוק", בגבול שנחצה בין שני חצאי התפוח?

המתנגדים הנחרצים לתופעה המשסעת, יידברו לטובת הנוחות והפרקטיקה שבתחתונים, המעניקים כיסוי מלא, וגם יטענו כי אין כל טעם לסבול למען תחתון שכל יתרונו הוא יופי אך למעשה הוא נחבא אל הכלים, רואה ואינו נראה. מה גם שכשרב הגלוי על הנסתר נוצר חוסר עניין ומתאדה הסקרנות. לא נשאר כל מקום לדמיון, ואם כבר ישבן חשוף אז עדיפה "כל הקופה" בדמותו של העירום המלא והחשיפה המוחלטת. האיסטניסטיות שבחבורה יודעות לספר שפס החוטיני סולל כביש מהיר של ממש מהאחוריים לפתח הוגינה, דבר שמעודד זיהומים בדרכי השתן ופטריות.

החברים בגילדת תומכי החוטיני ימהרו להגן בחירוף נפש על הפס הנחשק. אצלם תגלו כי תחתוני החוטיני אולי לא ממלאים תפקיד שימושי, אבל ניתן בהחלט לומר שהם מעטרים ומקשטים את הבונבונים. כמו מחרוזת לצוואר, טבעת לאצבע, כך החוטר לישי והחוטיני לישבן. בין חובבי החוטיני יהיו שיעדיפו אותם ספורטיביים, נושאים מסרים חדורי מוטיבציה, וגם אלגנטים לערב, מעוטרים בדיאמונדים נוצצים.

יהיו שיטענו בלהט כי יותר מלהיב מהחוטיני הגלוי בחדר המיטות, הוא זה הנסתר, זה שצריך לחפש, המתחבא אחרי בחורה מעכסת ומאלץ אותך לנחש האם היא חמושה בחוטיני או לא. אני מכירה חבורה שלמה של גברברים שהימורי חוטיני הם בילוי יום השישי הקבוע שלהם. אותה חבורה בדיוק טוענת כי חוטיני בסגנון "המכונאי", זה שמבצבץ בעת התכופפות או ישיבה זחוחה, הוא זה שלוקח. רבים מהגברים יזהו את המראה הזה כהתגלות אלוהית של ממש.

ומה באמת לגבי גברים? איפה השיוויון? איפה הצדק? מדוע שרק המין היפה יישא בסבלו של החוט הדנטלי בירכתי המותניים? ובכן, ברוב גורף מצביעות חברותיי בנגד מוחלט. הישבן הישראלי הסבוך לא יכול להרשות לעצמו להתהדר בחוט הרה גורל שכזה. זהו לא מראה שמישהי הייתה רוצה להיתקל בו בסמטה חשוכה, במיוחד לא בתנוחת "המכונאי". המצב היחידי המקדש חוטיני לגבר הוא זה הדורש למלא את יצר הנקמנות של בנות, שנאלצות להלך בחוטיני למען הגבר שלהן, כדי לשמור על סטנדרטים גבוהים.

כמובן שואריאציות החוטיני לנשים ולגברים רבות ומגוונות, אך בחלוקה גסה ניתן לחלקם לתחתוני ספורט ולתחתוני אלגנט. בשני הסוגים הללו ניתן למצוא את הדגם שכולל חלק קדמי וחוט דק מאחור, ואת הדגם "הברזילאי" שמורכב ממשולש אחורי קטן ההולך ומתרחב ככל שעולים כלפי מעלה, אל הגב. חוסר הנוחות גדול בשני הדגמים, נסיינים אף מדווחים שהדגם הברזילאי מורגש יותר ומציק לא פחות מהפס הדקיק.

אך לא לשווא נקרענו על פני המדרגה האירובית בחדר הכושר, ולא אנו ניתן לשעות הרבות שהשקענו בתרגילים מחטבי אגן, לרדת לטמיון. כל זאת כדי לכבוש את המטרה: הררי חוטיני בארון הבגדים ושיירה של גברים נשרכים מאחור.