מכתב אופנתי לרמטכ"ל

לכבוד: רב אלוף משה (בוגי) יעלון - רמטכ"ל

בוגי, סליחה שאני קורא לך בכינויך הפרטי ולא מעניק לך את הכבוד הראוי למעמדך הרם. איני מתכוון לזלזל בהוד רוממותך. אני מאמין שרק כך, דרך קרבה כנה וטהורה בינינו, אוכל לגולל בפניך סיפור אישי שמלווה אותי שנים ארוכות ואני בטוח שהשפיע גם על נערים ונערות רבים, מהטובים של ארצנו, שתרמו מחייהם לביטחון תושבי המדינה. ורק אתה, המחזיק בידיו את הצבא כולו, יכול לשנות. אז אתה מקשיב?

את טבלת הייאוש הצה"לית שלי שרטטתי בבקו"ם. ביום הגיוס לשורות צבא הגנה לישראל. כמה רגעים אחרי שלבשתי את המדים הירוקים האלה מבד גס עם כיסי דגמ"ח שהריחו כמו מחסן זול ובלתי מושקע. כמה רגעים אחרי שהבנתי שהייחודיות, אותה טיפחתי לאורך כל שנות ההתבגרות, נוטשת אותי למשך שלוש שנים קרובות.

"המכנס הזה גבוה מידי ורחב מדי, המפקד", ניסיתי לבדוק עם הממונה עליי אפשרות למדידת דגמים נוספים שהיה נדמה לי שקיימים במלאי. "כאן זה לא אריסטו-מן", הוא אמר-נבח (אריסטו מן היה אז בשיא האופנה). "תגיע לבסיס שלך ותבדוק באפסנאות אם יש להם משהו יותר מתאים למידה שלך".

בבסיס, אי שם בדרום הרחוק ודי קרוב לחברון, כאשר על כל מילה מיותרת נאלצתי להקיף את הבסיס בריצה או לוותר על כמה שעות שהרחיקו ביני לבין הג'ינס של ליוויס (גם ליוויס היה פעם באופנה), השלמתי עם המצב העגום בכל הקשור למלתחה החדשה שלי. טבלת הייאוש שכללה 1093 ימים של אחידות עדרית וכלל לא אופנתית הצטמצמה ויום השחרור הגיע.

כבר בבקו"ם, ברגע שנלקחו ממני כל הסממנים שהבדילו בין האני האחד והיחיד לבין האני העוד אחד שממלא את חובותיו כלפי לא-ברור-מה ולמה, לבשתי מכנס כתום וחולצה כחולה. כן, שילוב מזעזע, אני יודע. הייתי חייב את רגע השיגעון הזה שחלף לו תוך שעות ספורות.

השיגעון חלף, אך הפצעים טרם הגלידו. אצלי. אצל מאות נערים שגילו את גבריותם דרך בדי החאקי העבים שלא שמעו על אילוצי אקלים ישראלי חם ולח ועל צווי האופנה למיניהם. אצל מאות נערות שנאלצו לספוג הערות בלתי מפרגנות באשמת המכנס שמעולם לא החמיא לישבן נשי כלשהו.

בוגי היקר. אתה אדם מבוגר ובאוזניך, אולי, בדומה לאנשים רבים בגילך, יישמעו טענותיי כילדותיות ונטולות מחשבה בריאה. שיהיה. אבל גם לנו, הצעירים והלא חכמים, מותר להשמיע את קולנו ולהציג את דרישותינו. ולא רק בשל תרומתנו הנדיבה למדינה – שלוש שנים מחיינו – אלא בשל היותנו בני אדם. בדיוק כמוך.

אז בוא תקשיב להצעתי. תישן עליה איזה לילה, ורק אז, לאחר מחשבה מעמיקה, תגיב. בוא נחליף את המדים. כן, כן. אני יודע שזה לא פשוט, קראתי בעיתונים שביבי לא ממש ישמח לתת לך תקציב לצעד דרמטי זה, אבל סיכמנו שאתה קודם מקשיב, אחר כך חושב ורק בסוף מגיב.

את מדי ב', בשלב התחלתי, אפשר להשאיר כמו שהם. בשמחה רבה הייתי משדרג אותם לטרנינגים של דונה קארן או טי-שרטים של טופמן, אבל אני מציאותי. באו נתחיל במדי א'. בכל זאת, אתה יודע, אנחנו יוצאים איתם מגבולות הבסיס, מסתובבים ברחובות, וחשוב לנו מאוד לצעוד בראש מורם ולייצג את הצבא שלנו בגאווה.
למה לשנות אתה שואל? מה רע באלה? תראה. הגזרות קצת משעממות, החולצות ארוכות מדי, הצבע האחיד מדכא, ובכלל, כל עניין הדגמ"ח כבר לא באופנה כל כך. ואנחנו עדיין צעירים. אלו הן שנותינו הטובות ביותר, ומגיע לנו ליהנות מזה.

כדי להקל עליך, פניתי לכמה מעצבים. כולם כחול-לבן, כמובן. הם כבר ישבו, חשבו ותרמו לך מרעיונותיהם למהפך בהלבשה הצבאית. רק תתבונן. וכמו שסיכמנו – אל תגיב מייד. תחשוב על זה ורק אז תבחר את העיצוב שיתגייס לצה"ל בעונה הקרובה. לקראת העונה הבאה אני אדאג לקולקציה החדשה.

ואז, יתחוללו פלאים בסטטיסטיקות צבאיות. אחוזי המתגייסים יעלו לרמה שלא אתה ולא מינה צמח חלמתם עליהם, חיילי המילואים יפסיקו להתחמק ממטלה הרודפת אותם כל עוד הם נושמים. מה דעתך?

בברכה ובכבוד רב,
איתי א. גורביץ'

ותודה למעצבים שאיירו עבור וואלה! אופנה:
נעמה חסין ל"טובלה'ס", דיזנגוף 220, ת"א. 03-6836116
טל דקל, 050-7655556
מאיה נגרי, הפרחים 5, רשפון. 09-9589023
דורון אשכנזי, דיזנגוף 216, ת"א. 03-5222093
ששון קדם, דיזנגוף 213, ת"א. 03-5170339