אולימפיאדת החתיכים

שנים רבות האמנו שהגברים הנחשקים בעולם הם שחיינים אולימפיים: גוף רזה אך שרירי, מוטת כתפיים של אלבטרוס, יכולת תמרון כמו של כריש והבגד-ים הצמוד שמאפשר הצצה אל "מאחורי הקלעים". מאז אולימפיאדת סידני, יש מתחרים חדשים על הכתר: הקופצים בטרמפולינה.

אנו בטוחות שהידיעה כי הענף המקפיץ הפך לחלק מהמשחקים האולימפיים אולי מגיעה כהפתעה לרוב הקוראים, אבל תשמחו לדעת שמאז אולימפידת סידני הצטרפו אל זירת הגופות הסוערת עשרות גברים דקי גזרה עטויי טייצים, בעלי יכולת ניתור כשל פרעוש עליז. ועל כך אפשר לברך, ולו רק בשל הסיבה האחת והיחידה, והיא גילם המופלג של המתחרים בענף קרקסי זה. מלבד זאת, הענף מאפשר לכולנו לדמיין לרגע את עצמנו כאלופים אולימפיים, כי לא מאוחר מדי, ולצפות בגברים חסונים בני גילינו, במבט מלמטה. לא עוד עלמי חן, צעירונים שלקחו חופשה מהתיכון כדי להשתתף במשחקים האולימפיים, אלא גברים אמיתיים, חלקם נושקים לגיל ארבעים, עם ניסיון חיים משודרג וקרחת חיננית.

לעומתם, נמצאים מרימי המשקולות השמנמוכים, שאולי עושים את זה לאלו מכן המחפשות גבר שיקרין בטחון בחיים וגוף זועם לעבר הנוכחים, אך בואו נודה שרגליים קצרות המחוברות לפלג גוף עליון קצר עוד יותר, זה פשוט לא זה. בנוסף לכך, תמיד קיים חשש להילכד בין ירכיו של אחד כזה, בלפיתת בלהות, ולהיחנק למוות, תוך כדי המשחק הזוגי הידוע "בואי נלך מכות". המחזה של אמקור 10, המניף מעל לראשו הקטן עשרות ק"ג, כשתחתיו גוף בגובה עשרות סנטימטרים בלבד, אינו מלהיב.

מכיוון שידוע כי איזון הוא דבר חשוב בחיים, ראוי לציין שגם ההיפך הגמור מגברים משקולתיים, היינו, גופות של ספורטאים אפריקאים גרומים (אנחנו לא אשמות שתמיד יש שם בצורת), הנשלחים לריצות אובדניות של 1500 מ' ויותר, הם לא עניין פשוט. אנחנו מעריכות אצנים למרחקים ארוכים, למרות הגפיים הצנומות והמגויידות, ויתרונם הגדול הוא בעמידותם בפני איתני הטבע ובמנוסה מפני חיות טרף (מאוד שימושי, בעיקר בת"א).

כמעט בתחתית הרשימה, נמצאים הספורטאים שמאמצים חלק גוף אחד יותר מהאחרים. ברשימה זו נמצאים זורקי מתכות למיניהן, מטילי כידון, הודפי פטיש וכדומה. מילא כפות הרגליים של שחיינים, שעשויות להגיע למידה 56, אבל כף יד של הודף כדור ברזל, שנראית כמו צלחת לוויין, זה לא חגיגה. דיספרופורציה היא לא עניין שיש להקל בו ראש.

מתעמלי הקרקע והמכשירים הם על פי רוב בעלי גוף טוב, אבל מה – נמוכים. אנחנו מבינות שמתעמל גבוה יכול להתנגש ברצפה כשהוא מנפנף את איבריו על סוס הקפיצות, ו-1.60 יכול לאפשר לו לעשות שלושה ברגים לפני שהוא נוחת, אבל עדיין, היינו מעדיפות מתעמל שיכול לעלות אל הטבעות בעצמו.

לסיום, נראה שאנחנו נשארות עם השחיינים, אך יוצאות בקריאה נרגשת לייסד ענף שחייה צורנית לגברים ואז יהיה על מה לדבר. יאללה, לבריכה.