לא ייתכן שחברת גס (GUESS), בעלת תקציב הפרסום האינסופי ותזרים המזומנים החופשי המיועד לגיוס יועצים, לא יודעת או מבינה בדיוק מה היא עושה. לכן, כשהם בחרו בפאריס הילטון כדוגמנית הבית שלהם, הם כנראה ידעו משהו. משהו שחמק מעינינו. עם זאת, החיבור של יצרנית האופנה והג'ינס לצעירים, עם יורשת רשת המלונות העשירה והמשתרללת היא תמוה. אני יכולה להבין שערכי המותג של "גס" נשענים על חוצפה, רוח משובה (שזה הגדרה רכה ל"מזדיינת, מצטלמת ומפיצה את הקלטת"), הרפתקנות (אותה הגדרה), סקסיות ובלונד. אבל כמו שאמרו הדג נחש, "אין אלימות שאין לה מחיר". המחיר במקרה של "גס" הוא, שהילטון מביאה עמה לא רק את הערכים הנ"ל, אלא גם מזוודה של קונספטים בעייתיים, בעיקר בעידן שבו מיתוג הוא הכל. היא מזוהה עם זולות, רדידות, חוסר הישגיות ועוד כמה שרצים, וכולם מישירים מבט אל קהל היעד של החברה, מתוך תמונותיה שמרוחות על כל אתר הבית של החברה, ועל צילומי הפרסומת והקטלוג של "גס".
מה שכן, תמיד משמח לראות את פרצוף האוגרת הזרחני שלה, ובעיקר כשהיא עם תחתונים.
