טור דה פראנס

הייתי חייב חופש אז החלטתי לנסוע לאירופה לשבועיים, והמבט הזועף של בת זוגי אותת לי שהיא צריכה להתלוות אלי. חשבתי לעצמי "זה בסדר, אם אני אקרע אותה עם מסלולים ממש קשים היא תירדם די מהר וחזק ואז אוכל להתפלח מהחדר במלון אל מועדוני החשפנות בעיר וליהנות באמת".

כל התכנית הזו קרסה די מהר כשהיא הציעה (כלומר החליטה) שנישן אצל דודים שלה בצרפת, כך גם נחסוך כסף על מלונות וגם יצא לי להפגש עם המשפחה שלה - יוהו! איזה כיף! מלצר, בריזר אננס וגלולת ציאניד בבקשה.

אז היעד הוחלט וגם התאריך, ובשעה טובה הגיע יום הנסיעה. ביקשתי ממנה שלא תארוז הרבה בגדים כי אני לא רוצה שהמזוודות יהיו כבדות מדי ושבשדה התעופה יעשו לנו בעיות עם עודף משקל. יכולתי באותו משפט גם להגיד לה שאני נותן לה במתנה חצי מיליון דולר, זה לא היה משנה, היא פשוט הפסיקה להקשיב כשהתחלתי את המשפט. מה שהיא שמעה זה "אל תארזי הרבה בגדים כי בלה בלה בלה בלה משקל".

זה חלק מההבדל בין גברים שיוצאים לטיול לבין נשים שיוצאות לטיול. אני לא רוצה להגיד שהיא ארזה יותר מדי אבל בסוף הטיול נשארו שלושה זוגות מכנסים שהיא לא הספיקה ללבוש, ולי היו שלושה זוגות מכנסים לכל הטיול.

הגענו לשדה התעופה ונכנסנו לדיוטי פרי. אני בדרך כלל אוהב להסתובב בדיוטי פרי כי אני מחכה לראות את הערסיות שנוסעות לנופשון בטורקיה ומבזבזות על בשמים פי 4 ממה שעלה להן כל הדיל כולל החמאם. מה שאני הכי אוהב לראות אצלן זה את חוסר ההבנה הבסיסי של עיקרי שער החליפין במטבעות. הן לוקחות קרם וזועקות לחברה בצד השני של הטרמינל "יו אסנת יו, תראי איזה זול! הקרם הזה עולה כאן 20 דולר בארץ הוא עולה 50 שקל!!!".

במטוס עצמו התכשיט שלי החליטה שרגע עזיבת המטוס את הקרקע הוא הזדמנות מצויינת לשחרר את כל האגרסיות שיש לה עלי דרך לחיצת קומפרסור על כף ידי. היא לחצה על היד כל כך חזק בהמראה, שהתפללתי שהטייס יתן איזה קטנה ימינה לכיוון עזריאלי ויגמור לי את הסיוט.

הגענו לצרפת וטיילנו ברחובות המדהימים והרומנטיים של פאריז. כמובן שאי אפשר היה לטייל בלי התלונות הבלתי פוסקות מכיון העזר שכנגדי. "המסלול ארוך מדי, נמאס לי מכל המדרגות, מתי אתה תסחוב אותי על הגב" תלונות, תלונות, תלונות.

גם בזמן הטיולים הרגליים והמסלולים שבחרנו, ההבדלים המגדרים היו נקודות מחלוקת ביננו. אני רציתי להספיק לראות יותר מקומות מפורסמים ומבנים היסטוריים. היא רצתה לדעת אם לצד המקומות והמבנים יש זארות היסטוריות וגאפים מפורסמים. החלטנו להימנע מריבים מיותרים ויום השופינג נדחה ליום האחרון. החלטה גאונית. גברים שימו לב כאן הפואנטה של הטור!

תרחיקו את הנשים מהמוניטורים, את המשך הפסקה הזו רצוי שהן לא יקראו – קחו טיפ לחופשה הבאה. אם תקרעו את הרגליים במסלולים, מוזיאונים וטיולים, הנשים מגיעות ליום השופינג תשושות, ואז הסיוט הופך ליותר קצר ונוח. מה לעשות, אנחנו הגברים יותר חזקים ויותר עמידים למסעות רגליים ארוכים, וזה המקום לנצל את היתרון הזה לטובתנו. לכן, ככל שתהרגו אותן בהליכה ביום יומיים לפני יום הקניות יותר, כך תסבלו פחות, ותוכלו בינתיים להתפנות לשבת בכיף בכסא המ?פ?לט (ראה טור קודם) ולהתעסק בתחביב האהוב "זיהוי ישראלים מרחוק".

כשהן עייפות בדרך כלל הן מתיאשות מהר, מתעצבנות שאין להן מספיק זמן לחשוב או כח למדוד והכי חשוב הן תמיד מתות לפיפי ואין מקדונלדס בסביבה. בכלל, שמתם לב שכשאתם בחו"ל, סניפי מקדונלדס הופכים למעין רשת של דימונות קטנות? תמיד אפשר לעצור שם להשתין. מבחינתי אפשר לשנות את הלוגו של מקדונלדס ל00 גדול וצהוב.

וכך הצלחתי בדרכים ערמומיות לפורר את יום הקניות למספר שעות של התרוצצות תזזיתית בין חנויות והנאה מקסימלית מהתכנון הגאוני – לצערי זו תכנית חד פעמית שאחרי הטיול שבו היא יוצאת לפועל היא לא מבצעית יותר, כי בשופינג בנות לא טועות פעמיים.
בסופו של דבר ולצערי, כל חופשה צריכה להסתיים, וכך חזרנו לערב החג יחד עם "אסתר" לארבעה ימי שבת ומנוחה רצופים – כי אחרי הכל, אחרי חופשה טובה צריך לנוח.