נקמת הרווקה המתוסכלת

אחד מסיפורי התנ"ך המרגשים ביותר הוא סיפורו של משה רבנו. התינוק המאומץ שהפך למנהיג רוחני, לקח את צאן מרעיתו אל ארץ הבחירה, צפה בה ממרחק אך לא נכנס. אכן, מחזה קורע לב. ממש כמו הרווקה בת השלושים המלווה שוב ושוב את חברותיה אל החופה ולעולם לא עומדת תחתיה.

נקמתה היחידה של רווקה זו היא שמלת החתונה. בניגוד למה שחושבים, קשה עד מאוד להיראות טוב בשמלת חתונה, וזאת יודעת כל מי שהתחפשה בעבר למלכת אסתר או לרוח רפאים. שכן הצבע הלבן, הנאה עד מאוד ליוצאות יבשת אפריקה, וביחוד חוף השנהב, אינו עושה חסד עם גנים מזרח אירופאים כלל וכלל.

לכן מתחכמות רבות מהכלות ובבואן ללבוש שמלה לבנה מסלסלות את שערן עד שנדמה כתלתלי האפריקניות וקשה אף יותר ממנו, ואת עיניהן ושפתיהן הן מצבעות כמו כמו הגברים האפריקניים משבט ה"אובו" בבואם לצאת לקרב. אין הן מבינות, כי הקרב כבר נוצח, והן הפסידו, שכן שמלה טובה לא קוברת את אור הפנים אלא מאירה אותן באור יקרות ובצבע טוב המבליט את תווי הפנים.

כך חשבתי לעצמי בעודי בוהה חסרת תקווה בארון הבגדים שלי ומחפשת שמלה לחתונתה של חברתי, השחקנית המפורסמת כך וכך. הנה, בעוד זו תיראה כמו קספר, רוח הרפאים הידידותית, יכולה אני ללבוש את השמלה האדומה הא- סימטרית שקניתי במנגו לפני חמש שנים ולנפנף באורח חיי הסוער. יש שיטענו כנגדה שכבר לבשתי אותה בעבר לחתונה של חברתי שהתחתנה עם השחקן המפורסם כך וכך, וכן בעוד אי אלו אירועים, ולמעשה אין ברחבי העיר אפילו מניין של אנשים שלא ראו אותי בארוע זה או אחר באותה שמלה אדומה.
אי לכך אני מחליטה ללבוש אחת מאותן שמלות אירועים אחרות שנקנו לפני אי אלו שנים.

למעשה אין מבחר גדול ובפניי עומדות שתי ברירות, הראשונה היא השמלה השחורה עם כתפיות הספגטי אותה יש ללבוש ללא חזיה ולהסתכן בכך שאם אחליט שמספיק רע לי כדי שאעמיד פנים שטוב לי וארקוד, עלול אחד משדיי החצופים לארוז תיק בחשאי , לברוח מהבית ולהיתקע בפרצופו של אחד הרוקדים הנוספים ברחבה. עם מזלי הטוב כמובן שיהיה זה הצלם אשר מתוך בהלה ילחץ על הכפתור וינציח רגע זה לדורותיו, על פניי המופתעות, עיניי הפעורות האימה ושדי השמאלי המעופף באויר כאקרובט גמיש. כעבור שבוע יהיה שדי השמאלי כוכב אלבום התמונות של הזוג המאושר וכך יזכו לראותו אפילו אלו שהיו באותו רגע בשירותים, מקללים את הדג.

בלית ברירה אני לובשת את השמלה האפורה המוכספת. שמלה זו, למרות הרושם שעוררה כשנקנתה, אינה כה מוצלחת. היא ארוכה קצת יותר מדי, כסופה קצת מדי, סגורה בצוואר מדי ובאופן כללי מעוררת את הרושם שלא קניתי שמלה כבר חמש שנים, דבר הרחוק מהאמת ממש כמו שהאמריקאים רחוקים מלמצוא את אוסאמה. אולם תמיד איכשהו, אולי בגלל שאני טיפוס של יום ולא של לילה, אני מוצאת את עצמי עם המון שמלות ליום, ושלוש שמלות ישנות ללילה.

ואולם למרבה הפלא, אורחים רבים בחתונה מפנים מבטם ומחמיאים לי על שמלתי, ולמרות ההפתעה איני מתבלבלת וסותרת את חוות דעתם, כי אלו אנשים מכובדים שאני מוקירה ומעריכה, אלא מחייכת בחינניות ומפה לשם אני מלקטת כמות מאוד נכבדה של "וואו איזה" ו"את נראית ממש…". כמובן שאני לא מאמינה לאף מילה כי אני יודעת את האמת המרה לגבי שמלתי העבשה, אולם אני יכולה לראות בעליל שאזרחים שונים שאינם ניחנים בטוב הטעם שלי חושבים כי אני נראית ממש ממש טוב. וכך לבשתי את השמלה המכוערת הכי יפה.