מתישהו החודש זה קרה. כולנו קיבלנו את המגזין החדש של איקאה (IKEA) לשנת 2005, שרק בטעות יש לכנותו "קטלוג"- מילה המתאימה יותר לחנויות חשמל ולא ללקסיקון העיצוב העולמי העממי. מבחינות רבות, איקאה היא פורצת דרך חדשנית בתחום העממי, לאחר שפיתחה מוצרים שווים לכל נפש וכיס, בהרכבה עצמית, פשוטים אבל מעוצבים. קו נקי, יפה, לא מתיפייף (יאפי?), מחיר נוח, איכות טובה. ומעל לכל, שקיפות והגינות, בניגוד לחנות של "אבנר רהיטים אורגינלים מהמזרח", שמכרו לכם את השידה העתיקה מהרי האטלס שבמרוקו במחיר מיוחד, סוף עונה. וכשנגמרה העונה היא התפרקה וכל ה"עץ המלא" התגלה כסיבית מתפוררת.
בגלל זה יש לי הערכה רבה לאיקאה, שמתחילה מהכריכה. מי שמציין על הכריכה מחיר, מפרט בפנים בדיוק ממה הדברים עשויים ונותן אחריות, משאיר רושם שלא מדובר בחתול שבדי בשק ישראלי. ב-2004 קראו לזה KARLANDA והיא עלתה 3695 ¤, ב-2005 תוכלו לרכש את אותה ספת עור תלת-מושבית בעיצוב טורד ביורקלונד ב-3250 בלבד, עם אותה תערובת של נוצות/קצף לכריות הגב, רגליים מעץ ליבנה מלא בגימור לכה שקופה וריפוד 100% עור בצבע חול.
חלפה שנה, המחיר ירד, ועמו ירדו גם שמות המעצבים והערכתי לאיקאה. אלן יוהנסון, ט. סונדל, ק. מרטין - כל אלו ועוד הם מעצבים שהוזכרו לצד תמונת הריהוט בעיצובם ב-2004, והשנה פשוט נמחקו. במקומם מופיעה מדי פעם תמונה קטנה של מעצב חייכן עם חתימתו לצד תמונת ענק של אחד מרהיטיו.
מבחינת המעצבים זהו עלבון צורב (גם אם אף אחד מאיתנו לא שמע על יוהנסון וסונדל, ואיש אינו יודע האם הם שבדים או פינים). אבל מבחינת איקאה זו טעות שיווקית. הדגשת שם המעצב לצד המוצר בתוספת פירוט קצר ותמציתי אודותיו, היו תורמים לאיקאה הרבה יותר מאשר פירוט סוג הנוצות ואחוז הקצף שבכרית הגב הוורדרדה.
עיקר הבעיה של איקאה היא, שהמוצרים שלה נתפסים כתחליפים המוניים וזולים לאלו היוקרתיים של מעצבי העל המוצגים בגאווה בהביטאט או טולמנ'ס. יש אנשים שקונים מוצר בגלל המעצב ולא בגלל הנוצות, וקידום שמות המעצבים הצעירים של איקאה שהכשרונים שבהם בודאי יוצגו בעתיד במקומות יותר יוקרתיים עם מחירים יותר גבוהים היתה תורמת הן לאיקאה והן למעצבים.
לעומת ה-KARLANDA של 2004 בצבע חול, ספת TOMELILLA מאותו חול מעטרת את קטלוג 2005. ההבדל העיקרי ביניהן (החול אותו החול) הוא שאת הבד של TOMELILLA ניתן להסיר ולכבס. חוץ מזה על שתיהן יושבים ומדברים עם חברים או רואים טלוויזיה וקוראים ספר. חוץ מזה, מנייתה של TOMELILLA ירדה ב-55 ¤ בלבד בשנה האחרונה (לעומת 445 ¤ ל KARLANDA). מישהו (כלכלן, חוקר תרבות?) צריך להסביר את הירידות במחירים כמו גם את ההחלטה מה יהיה בשער של איקאה ומה לא, או יותר נכון, למה מנורת הרצפה ושטיח הרצפה ממשיכים איתנו מ-2004 ל-2005, ולמה הילדה הבלונדינית על הערסל (445 ¤- לערסל לא לילדה) והאבא הצעיר והחייכן שאוחז בידו קערת פופקורן אינם ממשיכים איתנו ל-2005. במקומם מופיעה בפתח הדלת אשה (בשנות ה-30 לחייה? בהריון? אשתו של הפופקורן? מחיר, חבר'ה, מחיר אפשר לקבל לאשה!), ולמי היא מחייכת.
ומה זה לכל הרוחות הקיטשיות הפרחונית-ורדרדה-סגלגלה שקפצה ב-2005 על השבדים הנקיים והשלווים של 2004. את הקיר בצבע ירוק מלוכלך מחליף ב-2005 קיר סגול זוהר עם לוגו בירוק טראנס, וילונות זוהרים ותמונות קיטשיות של עלים וורד באגרטל מיותר. 2004 היתה שנה יפה ואל תטעו לחשוב שהשער המזעזע של 2005 מעיד על משהו במגמות העיצוב. הוא לכל היותר מעיד כי איקאה מתרחקת מעט מהדימוי השבדי הקר והנקי לעבר הקולאז' הישראלי החם. אז אין צורך למהר לאיקאה, הפקק יכול לחכות גם לשנה הבאה עלינו לטובה.
מפתח שבדי
אדריכל דקל גודוביץ'
26.9.2004 / 10:04