פרוייקט השאכטה

נמסטה לכולם. אחד היתרונות בלהיות סטנדאפיסט משוטט הוא שהמקצוע מביא אותך למקומות שבחיים לא היית חושב שבהם ידרכו כפכפיך. אחד מהמקומות האלה הוא פסטיבל "בראשית" שבו הופעתי בסוף השבוע. פסטיבל "החזרה לטבע" נערך בחוף בכנרת' והחלטנו כל החבר'ה להישאר שם ליומיים על מנת שנספוג את האווירה ונופיע בלי לחץ של זמן הגעה, פקקים ונסיעות. הגענו ליומו השני של הפסטיבל שכבר הכיל אלפי אנשים, והרגשתי כאילו בכניסה עומדים לבקש ממני דרכון, כי לא הייתי בטוח שזו ישראל שאני מכיר.

לפני הכניסה לפסטיבל הורכבה לנו שרשרת על היד בעזרת מלחציים גיליוטיניות שעוררו בי מחשבות חדשות על הסיבה האמיתית שגרמה לטרומפלדור להילחם בצפון רק עם יד אחת. עלות הכרטיס הייתה 180 ¤ לאדם ובחישוב מהיר הבנתי שעלותה של שרשרת הבד הכעורה הזו השתוותה כמעט לגורמט המוזהב שקיבלתי לבר-מצווה.

בכניסה למתחם החגיגה חיכתה לנו גרסה צרובה של ישו שחיבק את כל מי שזה עתה הגיע אל המקום. מחווה יפה לתחילת היום הראשון של הפסטיבל כשהדאודורנט מהבית עדיין בפעולה, אך לא לסוף היום השני כשמעליך אפילו זבובים הכריזו "שטח אסור לטיסה". לאחר התחמקות נימוסית שכללה הסבר מופרך על קסנופוביה ומחלת שחין נדירה הסתלקתי באלגנטיות מהבחור התואם מוש בן-ארי הטורדני, שאת תמונותיו אני מאמין שנראה בקרוב אצל אמנון לוי, והמשכתי אל תוך המתחם.

הגעתי רעב מאד לאחר נסיעה ארוכה וראיתי שיש הרבה דוכנים של מוצרים מהודו. חשבתי שבטוח יהיו גם דוכנים עם אוכל הודי חריף וטוב והרוק בפי החל לתסוס מהמחשבה על מעדן עוף טיקה מגולגל או חתיכת גדי בטאבון. לצערי הרוק התייבש מהר מאד כשראיתי את החבר'ה מ"בשר זה רצח" מחלקים פלאיירים ומסבירים שהפסטיבל הוא ללא בשר. "אל תדאג" אמרו לי, "את מה שמבשלים עם בשר בישלנו עם טופו, וזה טעים מאד". טעים מאד אם אתה אוהב לאכול קוביות לבנות מקלקר ולייטקס.

לאחר שנכנסו אל הפסטיבל הראו לנו איפה אפשר לפרוס את אוהלינו ולהתמקם ללילה. רחבת האוהלים היתה ענקית ונראתה כמו אסופה של איגלואים ירוקים מ"הום סנטר" וכמה אוהלים אינדיאנים מאולתרים כשביניהם דוכנים של פתיחת צ'קרות, פתיחות בכף היד, פתיחות בקפה ובעיקר פתיחות בארנק. מעל כל הפסטיבל ריחפה עננה ענקית של עשן מפוקפק ולא חוקי. היו שם כל כך הרבה סמים שאחרי יומיים השחפים מעל הכנרת נצפו מרחפים מעל הפיצוציות של טבריה.

במהלך הערב הבנתי שבמקרה (באמת במקרה) האוהל שלנו מוקם ליד רחבת הנודיסטים של הפסטיבל. נשמע מדליק נכון? ממש לא. גם אני דמיינתי כיצד למחרת אקום למראה שדות מרעה של שדיים על סף הגיל החוקי כשאני מדלג מעליהם בדרכי לרחצת הבוקר בכנרת, ושמחשכת הלילה ההזוי יפציע בוקר טוב באמת.

מה שהעיר אותי בבוקר היה המראה של ארבעה גברים ערומים שהיו זרוקים על החוף, שתי דבות מעורטלות שהאירו את הסרט של ויקי כנפו באור מחמיא, וכמה חבר'ה חרמנים שהתרחקו אט-אט מהמקום ממלמלים קללות. האמת, גם לא האמנתי שיהיו שם נודיסטים, זה היה סתם ווישפול ת'ינקינג, כי היו בפסטיבל הרבה בני נוער, שלדעתי בחורף האחרון עדיין הלכו לפסטיגל (אם צביקה פיק היה מופיע שם הוא היה מסודר לשמונה השנים הבאות מבחינת בנות זוג).

היה שם חם מאד ולא היו מקלחות ושירותים כמו שצריך. אם רצית להתקלח, התענוג היה עולה לך 15 ש"ח. לפי איך שחלק מהאנשים שם נראו, גם כשהמקלחת היא חפשית הם לא משתמשים בשירותיה לעיתים תכופות, קל וחומר אם מדובר בפרידה מט"ו שקלים – עבודת פילוח לא חכמה מצד המארגנים. היתה גם אפשרות להכנס לבית השימוש תמורת 5 ש"ח לשימוש, ואם נחתה עליך ארוחה בעייתית במיוחד אפשר היה לקנות כרטיסיה לשש כניסות ב-20 ש"ח – מתנת חג שתכבוש את ליבה של כל בחורה שהייתה בפסטיבל, ותהפוך אותה לאושפיזין באוהלך לפחות עד הניקוב הבא בכרטיסיה.

אבל הייתה אוירה מצוינת והצ'אי נשפך כמו מים. שיטת השיווק של הפסטיבל מנעה גם את הגעתם של להקות ערסים למקום, כי תודה לאל, אין ערסים שמתעניינים ברוחניות ובאנרגיות - תביאו לי ערס אחד שהיה נותן שמישהו יפתח לו את הצ'אקרות בלי שהוא פותח לו את הראש.

אני חייב לציין שגם ההופעה הפתיעה אותנו מאד לטובה. אני וחברי הסטנדאפיסטים הופתענו לגלות מתחת לציליה כ-400 איש שהיו ספק מסטולים ספק מיובשים מהחום והם נקרעו מצחוק.

זו גם הפעם היחידה שהופעתי לקהל שבו היה גבר בן חמישים פלוס ערום לגמרי, וגבר תמהוני פלוס שהיה לבוש כמו שאמאן אינדיאני כשהוא מניף חבל שבראשו כדור פרוותי שמפזר רוחות רעות – מראה נורמלי לפסטיבל (באזרחות אם הוא היה מסתובב בשכונת התקווה עם הכדור הזה הדבר היחידי שהיה מתפזר זה השיניים הקדמיות שלו).

זה די מוזר להופיע לקהל מסטול, הוא קולט את הפאנץ' בערך רבע שעה אחרי שאתה יורד מהבמה וגם צוחק תוך כדי סיפור הבדיחה – לדעתי יש שם עוד כמה חבר'ה שמחכים להבין חלק מהבדיחות שלנו.

בסופו של דבר חוית החזרה לטבע היתה מהנה. החופים היו מלאים בנופשים והכנרת הגדושה נראתה נפלא. אבל לצערי, בסיום הפסטיבל הסתכלתי על החוף המתרוקן ושאלתי את עצמי האם עם כמויות הלכלוך והבקבוקים שאנשים השאירו שם הטבע רוצה שנחזור אליו שוב גם בשנה הבאה.