זוגיות עם החנון השנון

בליינד דייט עם יותם - בחור שחברה של אימא שלי מסדרת לי –"מאוד חכם, מאוד איכותי, בחור טוב, ממשפחה טובה" בקיצור, חנון אמיתי. בשיחת הטלפון שלנו, כשאני מסבירה לו מהיכן לאסוף אותי, אני מגלה שיותם בחיים לא שמע על "רחוב יהודה המכבי" בתל-אביב, למרות שהוא יליד תל אביב. אני יוצאת לדייט הזה ללא התלהבות מיותרת וכשאני פותחת את דלת האוטו שלו, אני בכלל רוצה לרוץ חזרה הביתה. הוא לא בדיוק עומד בסטנדרטי היופי התל-אביביים.

יותם אף פעם לא ביקר בבר, או בבית קפה תל-אביבי אופנתי, והוא לוקח אותי לאיזו מסעדה, שלא שמעתי על קיומה. למזלי המקום ריק לחלוטין. לא בא לי להיראות איתו בציבור, יש לי תדמית מסוימת בעיר הזאת, ואני רוצה לשמור עליה.

יותם מסביר לי, שכבוגר מצטיין מהטכניון ומקים סטארט-אפ, הוא המציא איזה צ'יפ למחשב, שעד היום לא בדיוק הבנתי את תועלתו, אבל כנראה שאחרים כן ראו בו עניין, כי בסופו של דבר הפטנט נמכר לחברה אמריקאית. בגאווה הוא אומר לי שאנו נמצאים בעידן נקמת היורמים..... "אנחנו, היורמים של הטכניון, הפכנו למיליונרים, בזמן שאתם עשיתם חיים".

יותם מצליח להקסים אותי בשנינותו, ואחרי כמה פגישות הוא טוען שהוא נורא אוהב אותי, אף כי לדעתו אני אחד האנשים הכי מוזרים שפגש אי פעם. ככל שאני מכירה אותו יותר, אני מגלה את סיבות הצלחתו המקצועיות (ובאותו זמן אולי את הסיבות לחוסר ההצלחה בקריירה שלי).

יותם הוא בעל כוח התמדה וקפדנות עצומים. הוא מפוקס במטרה. אני מאידך, קצת יותר מפוזרת. עד שאני מתחילה במשהו, אני כבר חולמת לעבור למשהו אחר. לרוע המזל, הנוקשות שלו גם מתבטאת בחיי היום-יום. האובססיה שלו לסדר וניקיון גורמת ללא מעט מתחים בינינו. כשבוקר אחד הוא מתעורר מוקף בטישואים המשומשים שלי (מה לעשות, אני סובלת מאלרגיות), הוא כמעט מקבל התקף לב.

הוא אוכל בצורה בריאה ומסודרת ולא מכיר את המילה "נשנוש". כ"מנשנשת קומפולסיבית", בעיקר בלילות, אני מתמלאת חרדה לישון בדירה בה במקרר נמצאים רק מולטי-וויטמינים ושאריות שוקולדים, שחילק לעובדים בחנוכה, ושעד היום לא טרח לנגוע בהם.

לאחר זמן מה, יותם מנסה להכניס אותי לתוכנית גמילה קפדנית משוקולד ומסיגריות, ובאותה הזדמנות, מנסה להחדיר קצת סדר ומשמעת לחיים המבולגנים שלי. הוא פורס בפניי תוכנית אסטרטגית, בעלת שלבים ותת-שלבים, להגשמת קריירה משגשגת. כבונוס, הוא נותן לי הסברים קטנים על חיידקים ומחלות ועונה על שאלות כגון: "מדוע לא טוב להשאיר מגבת רטובה על מיטה, לאחר מקלחת"?

אני מנסה לשחרר אותו מהצורך הכפייתי בתכנון מדויק של כל פעילויותיו, וחושפת בפניו אופציות נוספות לחיים והנאה, חוץ ממחשבים וטכנולוגיה. בניסיון למשוך אותו לתהום ההתמכרות שלי, אני מזמינה אותו לוופל (בלגי) עם סירופ שוקולד. יום אחד, בין כל הביקורות האינסופיות שלו עליי, הוא אומר לי "הלוואי שהייתי את". למרות המחמאה, לאחר מספר חודשים נפרדנו. הפכים אולי נמשכים אחד לשני, אך לא מסוגלים לחיות יחדיו.

היום, מספר חודשים לאחר מכן, רציתי לומר לך יותם, שבינתיים הפסקתי לעשן (רוב הזמן), בעיית השוקולד במגמת שיפור, ואני כבר לא משאירה את המגבת הרטובה שלי על המיטה. וסליחה ששיקרתי, אני אכלתי את כל השוקולדים של חנוכה, ולא העוזרת.