יש מצב לשלישיה?

רון מנסה לפתות את ברברה לשלישיה, ושניהם מבינים שהם לבד בגלל בררנות-יתר בבחירת בני זוג

ברברה לורינס
20/10/2004

בהגיעי לארץ הכרתי את ג'סיקה האמריקאית. שכרנו דירה יחד והפכנו לחברות טובות. ג'סי גדלה בפרברי ניו-יורק, בבית ובסביבה שמרניים ביותר. כיוון שאיבדה את בתוליה בגיל יחסית מבוגר, כשהגיעה לתל-אביב, החלה "להשלים את החסר", והיא צברה הרבה "יזיזים". מה שהפליא אותי היה היעדר רגשי האשמה הנלווים לפעולותיה. הכול התרחש ברוח טובה.

בכל יום שבת בבוקר, הייתה לנו מסורת להכין פנקייקים. כל שבוע מחדש, הציגה אותי ג'סי לאורח חדש, שהיה מצטרף אלינו לארוחת הבוקר המסורתית.

בוקר אחד הופיע רון. להפתעתי הוא לא נעלם, ולאט לאט, נכנס אלינו לדירה, ולחיים. הוא נהנה להזכיר לי כל פעם מחדש את אותו הערב, כשהחבר שלי יצא מחדרי, מבלי לסגור את הדלת לגמרי, והוא ראה אותי, שוכבת על הבטן עירומה. באותו יום הוא התחנן לג'סי שתשכנע אותי להצטרף אליהם לשלישייה. כשנפרדתי מהחבר, החל רון במסע שכנועים וניסיונות כושלים לפתות אותי. ובכל זאת, בילינו הרבה יחד ונעשינו חברים טובים מאוד.

רון וג'סיקה נפרדו, ובמשך הזמן חלפו בפניי אינספור בחורות, שרון הכיר ו"יצא" איתן. על פניו, רון נראה כמו מציאה לכל בחורה – מראה כובש, חמוד, שנון, מצחיק, עובד היי-טק וכו'. יש רק באג אחד במערכת. וזה הולך ככה: הוא מכיר בחורה ומתלהב ממנה. בטירוף. יוצא איתה כמה פעמים, והתלהבותו רק הולכת וגדלה. הוא מתקשר אליי, או לכל מי שרק רוצה לשמוע, ואומר ש"זהו", יש לו "חברה".

לאחר תקופה של כמה ימים, עד כמה שבועות, הוא שוכב איתה והלהט מתחיל לדהות. הוא מרגיש חנוק. הבחורה רודפת אחריו, מבלבלת לו את המוח, הוא לא יכול יותר. או לחלופין, יש איזשהו פרט באופי או ביופי שלה, שלא שם לב אליו עד כה, ושפתאום הפך לבלתי נסבל, והוא נפרד ממנה.

רון הוא בסך הכל בחור טוב. אני פשוט חולה עליו. יחד עם זאת, אני תוהה איך תמיד יוצא לו, פעם אחר פעם, להתנהג כמו מניאק עם בחורות, בלי שהתכוון לכך? אין ספק שמקור הנעתו הוא כיבוש. אחריו הוא פשוט מאבד עניין. אני יודעת שזאת גם הסיבה לכך שהוא תמיד רצה אותי. יש בינינו וויכוח קבוע בנוגע למי יותר שרוט מבין שנינו. הוא טוען שזו אני. אני מקווה שזה הוא.

רון (וגם אני), הוא תוצר ישיר של תרבות השפע שלנו, שאחד הסימפטומים שלה הוא ש"יותר מידיי" הופך ל"פחות טוב". בעידן האינטרנט, בעיר כמו תל אביב, עם מיליוני רווקים, יש יותר מדי אפשרויות. כמו בסופרמרקט, בעת בחירת דגני בוקר, אנו לא מסוגלים להחליט מה לקנות, ותמיד נשארים עם הרגשה שלא עשינו את הבחירה הנכונה. במקום לגרום לנו לאושר, אפשרויות הבחירה המרובות גורמות לאומללות ולחוסר יכולתנו למצוא בני זוג.

אנו מאפשרים לעצמנו לפסול בן אדם בקלות רבה מדי, משום שיש לו נקודת חן שלא במקום, או בגלל שהוא התקשר יותר מדי פעמים, למרות שכשאנחנו לבד, אנחנו מקטרים. ברדיפה אחר אהבה מושלמת עם האדם המושלם, אין לנו זמן להתייחס לאנשים כאל בני אדם, ונוצר מצב שאפילו האנשים הכי טובי לב מתנהגים כמו מניאקים.
אבל למרות הכול, אני עדיין מאמינה באהבה. ג'סיקה כבר מצאה אותה, וזאת ההוכחה שהיא אכן קיימת. רון, בוא לא נתייאש, עוד מעט יבוא תורנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully