יוסי כבר לא גר כאן יותר

יוסי טרבלוס עבר לגור עם חברה שלו, הסתבך עם הברגים של איקאה ומתחיל להשלים עם קופסת טמפונים בשירותים וקירות בצבע צהוב-חמנייה

יוסי טרבלוס
01/11/2004

לפני שלושה שבועות נשמתי עמוק והחלטתי, ללא השפעת חומרים מסוכנים כלשהם, לצרף את חברתי לחיי באופן מכריע וקבוע. נשמתי לריאותיי מנת אוויר מפוחם ובאופן רשמי הזמנתי את זוגתי לעבור לגור איתי בדירתי המפויחת והתל אביבית שעל גדות נהר האספלט אבן גבירול.

חשבתי לעצמי שאחרי שנה וחצי הגיע הזמן, שנתקדם קצת במערכת היחסים וניקח אותה לנסיעת מבחן בשטח הקשה ביותר – חיי היומיום.

היא הסכימה ובשקיקה רבה פקדה את דלת ביתי ביום שאחרי עם מד מטר, קטלוג צבעים של טמבור וידיד הומו. מסתבר שהבית שלי היה בעיניהם כר דשא לעצלנות גברית טיפוסית, כשהדקורציה המזעזעת והאקלקטית בסגנון ברברי מאוחר (לדברי הידיד ההומו), מהווה צוהר מבעית לאופן שבו גבר מוזנח וטיפוסי מוצא את עצמו חי כמו בהמה. הוא די מהר הסביר לי שלמרות שאני חושב שזה די אחלה - פוסטרים של סרטי טרנטינו וזאב רווח לא מהווים סביבה רצויה לבניית זוגיות ארוכת טווח.

הבנתי שנקלעתי כאן למבוי סתום של שינויים מרחיקי לכת בדומיין המצומצם שנמצא תחת שליטתי, ולמעשה מדינת טרבלוס איבדה את הריבונות שלה לטובת הפלישה המוזמנת של בת זוגתי.

כנראה שלא שמתי לב להתרעות הממוקדות מצד חבריי, ובשאננות של נופשים בסיני פתחתי יום אחד את הדלת לדירה והייתי עד לתוהו ובוהו פסיכוטי. הבית נראה כמו אחרי פיגוע שאת האחריות עליו לקחה "איקאה". על השולחן הגדול, כמו באמת אחרי פיגוע, היו עשרות ברגים, מסמרים ומפתחות אלן שמהם, כך הבטיחו לי השבדים, אני אקים פינת מחשב, שידת מגירות וגם זוגיות בריאה ואירופאית. אני לא יודע למה היא התעקשה לקנות לדירה דווקא רהיטים שמקורם במדינה עם שיעור הגירושין הגבוה בעולם, אבל ויתרתי על מנה של פרצופים כעוסה ופניתי להקמה. איך לא, מלאכת ההרכבה הוטלה על כתפיי הרופסות ואחרי כל הטעויות האפשריות בהרכבה של בורג למדף, סיימתי להרכיב את שקנינו ופנינו לצביעת החדרים.

בסוגיית הצביעה אני כנראה ממש לא מבין, כי מה שאני יודע הוא שהחלטנו לצבוע את חדר השינה בצהוב. היא טוענת שאני סתם אידיוט שאני לא עוזר לה להחליט אם "אנחנו" רוצים לצבוע בצהוב "אש מדבר", "פריחת חמנייה" או "זריחת השנהב". חשבתי שאנחנו צובעים חדר לא חולטים תה.

בנות! למה תמיד את ההחלטה החשובה אתן לא יכולות לעשות לבד? למה אנחנו חייבים להכריע ולתת את פסק הדין במשפט שלא הוצגו בפנינו כל הראיות קודם לכן כמו שצריך (ואולי הוצגו ולא כל כך שמנו לב- זה לא העניין) מאיפה אני יודע למה הצהוב הזה נראה יותר צהוב מהצהוב הזה?

אבל אסור לי להגיד שאני לא יודע, מכיוון שאז חברתי האהובה תכופף את ראשה כלפי מטה ותשלח לעברי מבט חודר וכעוס שמדלג מעבר לעדשות המשקפים שלה ומגיע במישרין מאישונה לאישוניי. הזווית המיוחדת שהיא בוחרת לנעוץ בי את מבטה הממסמר והצונן נבחרה בקפידה על מנת שחלילה לא תהווה זגוגית המשקף פילטר לברקי הכעס שנשלחים לעברי בתמורה לחוסר רצוני לעזור לה בהחלטות הקשות.

אין לנו מושג מה ולמה אתן רוצות שנבחר עבורכן את הצבע. את רצית צהוב, אז את תבחרי צהוב. אל תתעצבני לי מול המדף בהום סנטר בגלל שאני לא יודע להבחין בין גוונים שאפילו דודו מ'הום סנטר' היה עושה ביניהם אן דן דינו.

בכל מקרה צבענו את החדר בגוון הצהוב שעליו נחתה אצבעי ברגע של ייאוש, והחדר היה מוכן לקליטת כמויות המוצרים שיובאו מבית הוריה של חברתי. אין לי מושג למה זה אמור להיות נורמלי שיעמדו להם כעת על המדף - שעד לפני שבועיים נשא שני בשמים בלבד - דיאורדורנט ושוקולד למריחה על הגוף (צריך לפלפל לפעמים), חמישה עשר בקבוקים של מי פנים, תחליב פנים, קרם הזנה לפנים, פילינג לפנים, טונר לפנים, קרם לחות לפנים ומסכה לפנים, אבל היא אמרה שבכל אלה היא משתמשת אז זרמתי - בבושת פנים.

אבל ללא ספק המכשול העיקרי והגדול ביותר שאיתו הייתי צריך להתמודד היה כניסתה של קופסת טמפונים דקורטיבית לחדר השירותים. אין סימון טריטוריה נשי, משמעותי וחזק יותר מקופסת טמפונים בשירותים. לא משנה כמה סרטים כחולים יהיו לך במגרה מתחת לוידאו, כמה פוסטרים של מייקל ג'ורדן וצעיפים של מנצ'סטר יונייטד תתלה על הקיר, ברגע שיש לך קופסת טמפונים בשירותים, דגל הכיבוש הנשי והאדמדם ננעץ בדירתך עמוק עמוק. חייך כרווק הולל וחסר עכבות ירדו יחד עם המים ששטפו גם את ממחטות הדמעות שצברת במשך שבוע הקרבות הראשון בשירותים, שמעתה יהיו תמיד עם המושב למטה. תגידו, מישהו יודע על דירת חדר וחצי לא יקרה באיזור?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully