תחרות הרעה והטובה

כשמספרים לנו על תחרות "היפה והשמנה", שיוצאת לדרך בימים אלה, אנחנו מהנהנים בראש, מחייכים, וחושבים שהבנו מייד. בסך הכל מה יש להבין- תחרות יופי של שמנות, לא? אבל שווה לפרק קצת את צמד המלים האלו "היפה והשמנה", כדי להבין טוב יותר מה התחרות הזו, שמקבלת רק נשים מעל משקל מסוים, אומרת לנו על עצמנו.

אם נשים בצד את האבסורד הבנאלי שבהשוואת מראה של אדם אחד לזה של אדם אחר, הרעיון למסד תחרות יופי של שמנות נשמע נורא מתקדם ושוויוני. כביכול, התחרות יוצאת כנגד המשוואה התרבותית לפיה יופי ושומן הם שני מושגים מנוגדים. כל בן אדם מערבי חונך על רגלי התפישה הזו: יופי הוא טוב ושומן הוא רע. אנחנו אפילו לא שואלים למה.

השאלה: "למה יופי זה דבר טוב?" היא שאלה שבכלל לא מובנת לנו. בא לנו לענות ש"ככה זה", ברור לנו שיופי זה טוב, גם אם אנחנו לא יכולים להסביר למה. הערך שאנחנו מעניקים ליופי הוא כל כך גבוה, שאנחנו לא יכולים להאמין שיש לו איזשהו מקור תרבותי. נדמה לנו שזה הדבר הכי טבעי בעולם, שזה חייב להיות טבעי. השאלה המקבילה היא, כמובן: "למה שומן זה דבר רע?" אם נחשוב נגלה שההסבר היחיד הוא שאנחנו מאמינים שיותר שומן משמעותו פחות יופי. ואם כבר סיכמנו שיופי זה טוב, נובע מכך באופן הפשוט ביותר ששומן הוא רע.

תחרות "היפה והשמנה" מציעה לנו, אם כך, הצעה מאד מבלבלת. מדובר למעשה בתחרות "הטובה והרעה". כלומר, מבחינה תרבותית, תחרות "היפה והשמנה" היא פרדוקס. לא סתם צירוף המילים הזה מזכיר יותר מכל את "היפה והחיה", כלומר מזכיר שם של אגדה, שכבר היה למטבע לשון, המנגיד בין היפה לבין המכוער.

במילים אחרות, אם אנחנו חושבים שאנחנו מבינים מה זה אומר תחרות "היפה והשמנה" זה רק סימן לכך שלא השקענו בזה שתי דקות מחשבה. אם תרצו להתמרד ולהגיד, שזה לא נכון, שגם שמנה יכולה להיות יפה, תגלו שאתם במיעוט. התרבות העכשווית לא מאפשרת לכם להוכיח את זה, ויותר מכך, אתם במיעוט גורף, כי גם אתם לא ממש מאמינים בזה. לא בגלל רוע לב, אלא בגלל שקשה להאמין לבד ברעיון.

הנקודה היא, שתחרות "היפה והשמנה" אינה תחרות שפותחת את שערי היופי הצרים לנשים רחבות. להיפך, זו תחרות יופי פנים-מגזרית, שאינה מתיימרת לאתגר את מושגי היופי השליטים שלנו. התחרות משווה בין השמנות ומחפשת בקרבן את היפה ביותר ולכן מבחינת הנורמות החברתיות שלנו היא משולה לתחרות של עזרה לזולת בקרב אסירים בבית סוהר.

עכשיו תחשבו רגע על רעיון חלופי: תחרות יופי הפתוחה לנשים רזות ולנשים שמנות גם יחד. לתחרות הזו לא קוראים "היפה והשמנה", גם לא קוראים לה "השמנה והרזה", אלא פשוט קוראים לה "תחרות מלכת היופי של ישראל".

כשאנחנו מדמיינים את תחרות מלכת היופי נפתחת גם לנשים שמנות, ומתמודדות בה על שלל התארים בחורות במשקל נוצה מול בחורות במשקל כבד, פתאום אנחנו מתבלבלים, פתאום הרעיון נוגע ומחלל את תפישת היופי שלנו. "היפה והשמנה" זה דבר אחד, אבל שמנות בתחרות מלכת היופי של ישראל זה כבר דבר אחר. מה פתאום שנשים שמנות ילכו בבגדי ים על במה לצד ילדות בנות שש עשרה שחושבות שמה שהן רוצות לעשות זה להתפשט מול גברים מבוגרים בשביל כסף? ומי הבא בתור? בקרוב נשים מבוגרות בתחרויות היופי?


עמליה רוזנבלום היא סופרת ודוקטורנטית בפסיכולוגיה. ספרה "ונדמה שהכול אפשרי" יצא לאור בהוצאת "כתר".