"אני חושב - משמע את טועה"

בעידן בו מחשבים ומכונות השתלטו על כל פעולה אנושית אפשרית, קל להבין מדוע הפעולה של "לחשוב" הפכה כל כך נדירה בקרב המין האנושי, וגברים חושבים הפכו בעצם לזן נכחד. הבעיה העיקרית עם גברים היא שנורא קשה להם לחשוב, והפעולה הזו נעשית מסובכת עד בלתי אפשרית, כאשר במקביל לחשיבה הם צריכים לבצע פעולה נוספת.

האם אי פעם ניסיתן לנהל שיחה עם גבר כשהוא קורא עיתון? בכל פעם שאת שואלת אותו משהו, הוא בוהה בך בעיני כבשה קטנה, נאנח, מניח את העיתון על השולחן, לא לפני שטרח לסמן עם האצבע לאן הוא הגיע, ושואל: "מה אמרת?" למה אתן חושבות שכל כך הרבה גברים קוראים עיתון בשירותים? שם, במתחם הקטן, ללא הפרעות, וללא ביצוע פעולות נוספות במקביל (פעולות מעיים הן פעולות טבעיות ולכן לא נחשבות), הגברים יכולים סופסוף להתרכז בעיתון.

או כשגבר נוהג. אם חלילה תתחילי לדבר איתו תוך כדי נהיגה, הוא ישר ישבור שמאלה וייכנס באי תנועה. אישה, רק לשם ההשוואה, יכולה לשמוע רדיו, לדבר בדיבורית, לשים מסקרה ולעשות פדיקור, וכמובן שכל זה תוך כדי נהיגה.

גברים למעשה זקוקים ל"זמן מחשבה" בלעדי. את יכולה לשאול שאלה כמו: "אתה רוצה לצאת ביום שישי?" והבחור שמולך יגיד: "אני צריך לחשוב על זה". אחרי כמה ימים תשאלי אותו מה הוא החליט, והא יענה לך: "לא היה לי זמן לחשוב על זה". סליחה? אתה צריך זמן בשביל לחשוב? זה לא פעולה אוטומטית? לא יכולת לחשוב במקלחת? בדרך לעבודה? תוך כדי צפייה בטלוויזיה?

בגלל זה, כשגברים נפרדים ממך או רוצים תקופת הפסקה הם הרבה פעמים משתמשים במשפט "אני צריך זמן לחשוב". אל תעלבי. הם באמת צריכים זמן לחשוב. אנחנו לעומת זאת, משתמשות במשפט "אני צריכה זמן לחשוב" בתור תירוץ. הרי בשנייה שאמרנו לבחור את המשפט הזה אנחנו בעצם כבר סגורות על עצמנו שזה לא זה, ויודעות שאנחנו רוצות להיפרד. פשוט לא נעים לנו לזרוק את זה לאוויר באותו הרגע.

הבעיה הנגררת מאי יכולתם של הגברים לחשוב, היא העובדה שכשהם כבר כן חושבים הם אוטומטית בטוחים שהם הגיעו למסקנה הכי מדהימה בעולם. ברחבי העולם יושבים מאות אם לא אלפי גברים במטבחיהם, שעות על גבי שעות, בוהים בארונות או במקרר, ואז קמים עם המסקנה המדהימה: "צריך עוד חלב!".

אם דקארט אמר: "אני חושב- משמע אני קיים", הרי שאצל גבר המשפט הזה מקבל תפנית ל: "אני חושב – משמע את טועה!" בגלל זה אי אפשר להתווכח עם גברים. הם בטוחים שאם את הגעת בקלות למסקנה אז היא אוטומטית פסולה. במיוחד בגלל שהם בזבזו כל כך הרבה אנרגיה/זמן בשביל להגיע בדיוק, אבל בדיוק, למסקנה ההפוכה.

המחשבה הגברית הופכת כל כך נדירה שלא רחוק היום שהיא תחשב למשהו סוטה. אני כבר רואה איך מורות יזמינו הורים לכיתה, ויגידו ש"רועי הוא בסך הכול ילד טוב, אבל הוא קצת מקלל". "מקלל?" ירימו ההורים גבה, "כן, מקלל". תענה המורה. "רק אתמול שמעתי אותו משתמש פעמיים בביטוי "אני חושב ש...".

במקביל תתחיל תופעה לפיה נערים מתבגרים יחביאו מתחת למזרונים ולמיטות, במקום פלייבוי, חוברות תשבצים, תשחצים, והסוטים במיוחד – חוברות עם חידות היגיון. וכשההורים יהיו מחוץ לבית, יתכנסו כל החברה ויראו יחד, בשקט בשקט קלטות וידאו של "מקבילית המוחות".