הברבורון המכוער

מבול תוכניות "המהפך" המתרגש עלינו, הביאה אותי לבדוק בציציותיה של התוכנית "הברבור", וקשה להחליט איפה להתחיל במניית הפשעים המוסריים של התוכנית הזו. במתכונתה האמריקאית מציעה "הברבור" לנשים לעבור סדרה של ניתוחים פלסטיים, משטר כושר ודיאטה ותוכנית אימונים פסיכולוגית-כביכול, כדי להפוך את עצמן לנשים חדשות. הנשים לא רואות את עצמן במשך שלושה חודשים במראה, ונחשפות למראה החדש שלהן לראשונה יחד עם מיליוני הצופים בבית. מבין כל המתמודדות נבחרת בסופו של דבר משתפצת אחת, "המוצלחת" ביותר הזוכה בתואר "הברבור" ובפרסים.

בראש ובראשונה התוכנית פושעת כנגד הנשים אותן היא מציגה על המסך. רוב הסיכויים שהמשתתפות עצמן, גם אם הן ממוינות על ידי פסיכולוגים הנשכרים ככסת"ח על ידי התוכנית, סובלות מהפרעה נפשית כלשהי. סבירות גבוהה שההפרעה הנפשית משתייכת למשפחות הדיכאון והחרדה, שנשים ממילא לוקות בהן יותר, או לקטגוריה הנקראת BODY DYSMORPHIC DISORDER, מהסוג בה לוקה כנראה מייקל ג'קסון, שבה האדם טרוד יתר על המידה מפגם דמיוני בהופעתו, במידה שגורמת לו מצוקה או פגיעה בתפקוד.

אם היו עורכים ניסוי ובו היו לוקחים את המשתתפות ומכניסים אותן לטיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי כשר, לא כדוגמת המנטרות המשוננות על ידי המאלפים הפסיכולוגים בתוכנית, היה מעניין לראות אחרי שנה, כמה מהן היו עדיין מעונינות להשתתף בה. אפשר להמר על נשירה של 75% מהן.

רעיון ה"תחרות", הנמצא בבסיסה של התוכנית, הממיינת הן את הפניות אליה והן את המשתתפות המתחרות על תואר "הברבור", הוא אחד האלמנטים המניפולטיביים המאפשרים לפתות נשים כאלו להשתתף בתוכנית. למראית עין, רעיון התחרות מקנה נורמליות לרעיון המפלצתי של התוכנית, משום שהוא מציג את ההשתתפות בתוכנית כמושא כיסופיהם של רבים. בנוסף, העובדה שהתחרות משודרת בטלוויזיה, ולא נעשית בסתר, (בניגוד, למשל, לסחר באיברים, המקביל מבחינות רבות לתוכנית זו), מעניקה לה לגיטימיות נוספת.

בימינו הטלוויזיה מייצגת את המדינה, והיא הזרם המרכזי ביותר בתרבות. לדעת רבים, הטלוויזיה היא שדואגת לחיילים; מספקת ארוחות חמות לנזקקים בחגים; מספרת לנו איך להתגונן בפני נזקים וכו'. לכן, העובדה שהטלוויזיה מציעה לנשים עניות להשתתף בתוכנית כמו "הברבור" משולה לשידול אסירים להשתתף בניסויים רפואיים, שידול ילדים להשתתף בפורנוגרפיה, או הפעלת לחץ על הורים חסרי השכלה למסור את ילדיהם לאימוץ.

יש כאלה שמייד יזדעקו ויגידו שניתוחים פלסטיים ושיתוף מצלמת הטלוויזיה במסע אישי הן שתי פעולות חוקיות כשלעצמן ואין שום הצדקה בפסילתן. אבל לא כל שילוב בין פעולות חוקיות יוצר צירוף לגיטימי. כך לדוגמא שתיית אלכוהול ונהיגה, צילום ילדיך בעירום והפצת תמונות באינטרנט. כלומר, התוצאה הנוצרת מהשילוב מסוכנת יותר משתי הפעולות הישנות לחוד.

מעבר לכך, התוכנית פושעת כנגד הצופים בבית. שידור טלוויזיוני של כל אירוע אחר שעל מוסריותו חלוקות הדעות לא היה עובר באותה קלות. גם במדינה בה הוצאות להורג הן חוקיות לא משדרים אותן בטלוויזיה, כדי לא לפגוע ברגשות הציבור. אם התוכנית הייתה מראה לנו איך משנים חיות מחמד באותם אמצעים כירורגיים, דיאטטיים, קוסמטיים ובאמצעות אילוף, ההתרעמות הייתה גדולה. ואילו היו הנשים מתחרות ביניהם על תואר "האישה הטובה ביותר", ובמסגרת התחרות היו מלמדים אותן לנקות תנורים, למצוץ, לחזור לגזרה אחרי ההריון, לבשל, לצחצח נעליים ולרוקן מאפרות, כולנו היינו מזדעקים שמדובר בשטיפת מוח שוביניסטית.

מה זה אומר? ששוביניזם בימינו הוא, תודה לאל, כבר ערך שנוי במחלוקת, אך למרבה התדהמה, האמונה כי היופי הוא הבטחה לאושר עדיין מקובלת, אף שכבר ברור לכל כי האמונה הזו משרתת רק את המערכות הקפיטליסטיות-שוביניסטיות שמטרתן לעודד את צריכת אותם מוצרים ושירותים שכביכול יכולים להוביל ליופי שכביכול יוביל לאושר.

הטענה הראשית של המגינים על "הברבור" היא שהמשתתפות בתוכנית מקבלות שירותים בשווי כספי עצום, שידן לעולם לא הייתה משגת באופן אחר. אבל טענה זו מוצדקת רק בתוך העולם ההרמטי של התוכנית, עולם שעומד על שני עקרונות שקריים המחזקים זה את זה: 1) היופי מוביל לאושר. 2) הכסף מוביל ליופי. כללי המוסר בעולם הזה משתמעים מן העקרונות האלו. רעיון הטרנספורמציה, הדתי במקורו, מספר לנו כי הגאולה המוסרית היא אפשרית, אם האדם מקבל את האלוהים, וכך אדם יכול לחיות כל חייו כחוטא ולהיוולד מחדש כצדיק (לפחות בנצרות, אצל היהודים האשמה היא ארוכה יותר...).

העתקת רעיון הטרנספורמציה אל עולם המראה החיצוני יוצר משוואה לפיה "חוסר יופי" הוא "חטא" ו"יופי" מייצג את "הטוב המוסרי". המהפך מ"עצב" ל"שמחה", עליו מדווחות המשתתפות חסרות ההכרה, נובע באופן טבעי מכך, כי הרי צדיקים אמורים לשמוח ורשעים אמורים לסבול.

ובחזרה לצופים בבית - התוכנית פוגעת בהם בגלל שהיא אינה מציגה את המתחרות כחריגים חברתיים, אלא כנשים מן היישוב ההופכות מאושרות יותר בזכות היופי. מדובר בשטיפת מוח מהסוג האכזרי ביותר, השולחת מסר לצופים והוא: גם עליכם לעבור סדרות עינויים פיזיים ונפשיים כדי להיות ראויים (לאהבה, לקיום חברתי), כי אין איש ביניכם שהוא ראוי בזכות עצמו.

גם הצופה הציני, המתוחכם, המאמין כי ההנאה שלו אכזרית-סדיסטית בלבד וכי הוא מבין שמדובר בסטיה קיצונית, ויודע שהמשתתפים אינם בריאים נפשית, אינו מוגן מההפנמה הלא מודעת של המסר כי היופי מוביל לאושר, שהוא עצמו אינו יפה מספיק, ושחוסר האושר הפרטי, הטבעי שלו יכול להיפתר על ידי קבלת האלוהים, כלומר, שיעבוד פיזי ונפשי מוחלט לעולם האופנה, הקוסמטיקה, ובסופו של דבר – התקשורת.