רואה לך בעיניים

בשבוע שעבר הוכחתי מעל לכל ספק שגברים לא יכולים לזכור כמו שצריך. וברוח הקרב הזו, החלטתי להמשיך ולבחון את נבכי המוח הגברי, ולמה בעצם גברים לא מבחינים בפרטים.

למשל שיער. כל גבר שתשאלי יוכל לתת לך תיאור מדויק של השיער האידיאלי בעיניו – החל מהאורך, דרך צבע וכלה במרקם (חלק, מתולתל, גלי). מצד שני, תעשי שינוי בשיער שלך – ותבדקי אם הם בכלל שמים לב. לפני איזה שבועיים הבאתי אותה בתספורת, שהשאירה על רצפת הספר כמות שיער שיכולה לסבסד חנות פאות בבני ברק למשך חודשיים. ולמרות זאת, אף אחד מחבריי הזכרים, לא בעבודה ולא בלימודים, שם לב לעניין. הם כנראה ישימו לב לשינוי בשיער רק אם הוא כולל במה מסתובבת בהפקה של אלדין.

או למשל בגדים. נכון, הגברים תמיד מתלוננים שאנחנו עושות יותר מדי קניות, אבל העניין הוא שהם לא שמים לב לבגד, עד שהם מבחינים בתגית המחיר. את יכולה לקנות אלפי שמלות, הררים של חולצות, וכמויות מטורפות של נעליים – הוא לא ישים לב. תשומת הלב תגיע בשניים שלושה ימים שאחרי הראשון לחודש (או העשירי לחודש, תלוי בהסכם עם חברת האשראי). בימים אלו יבחן אותך בן זוגך בזכוכית מגדלת, כמו ילד סאדיסט שמנסה להבעיר נמלה. לפיכך, בתקופה זו, מומלץ להנמיך פרופיל ולא לקנות דבר, גם אם הוא בסייל מטורף. למעשה הכי טוב יהיה לשלוף טרנינג בלוי מהארון, ואיזה סוודר עם חור, על כל צרה שלא תבוא.

חוסר תשומת הלב של גברים לפרטים מתבטא גם בצבעים. אם תשאלו אותם איזה צבע הם אוהבים ללבוש, התשובות ינועו בין שחור, לבן, או במקרים נדירים כחול. סקלת הצבעים של הגבר נעה בין ארבעה - חמישה צבעים, גג שישה. אצלנו יש הרבה יותר גיוון. כחול-ים, ירוק-בקבוק, ורוד-מסטיק, צהוב-חרדל וכן הלאה. בגלל זה רק גברים יכולים להיות עיוורי צבעים - הם גם ככה לא מפספסים יותר מדי.

יבואו כאלו שיטענו שמדובר בשינויים מינוריים בלבד, ושלא צריך להיות כאלו קטנוניים. בסדר! מה עם פרטים טיפטיפה יותר גדולים? למשל עשית דיאטת רצח והורדת 10 קילו. הוא אפילו לא ישים לב. רק כשתתחילי להופיע בבית עם בגדים חדשים, כי הקודמים פשוט נופלים ממך, הוא ישים לב לשינוי. אותו הדבר לגבי עליה במשקל. זה הכל בראש שלנו – הם בכלל לא שמים לב. רק אולי אם זה יגיע למצב שהמיטה נוטה עצבנית לצד שלך, הוא ישים לב, אבל גם אז – רק אולי. אני לא מבטיחה שום דבר.

לא רק שינויים בנו הם מפספסים, אלא גם בסביבה שלהם. את יכולה יום אחד להזיז את כל הרהיטים בבית - להפוך את חדר השינה למקום אפסון של ניירת משרדית, למקם אסלה במרכז הסלון או להציב את המקרר בחדר האורחים. זה בכלל לא משנה. כל עוד הטלוויזיה נמצאת במקומה, ואפשר לשבת על משהו ולשים רגליים על משהו אחר – זה בסדר. אבל אם הגזמת והזזת את השלט רחוק מהמקום – זה כבר שינוי קיצוני מדי, שלא יעבור בשתיקה.

אבל מה שעצוב באמת זה כשהם בוחרים להתמקד בפרט אחד על פני פרטים אחרים, חשובים לא פחות ובדרך כלל הרבה יותר. כך למשל, אם תשאלי גבר אחרי סרט מה הוא זוכר, זה תמיד יהיה את הבחורה שרקדה עם החזה בחוץ. וזה בכלל לא משנה שזה היה סרט דוקומנטרי על גמלים.

אם גבר ישתתף בשיחה שידברו בה על פתרונות להשגת שלום עולמי או על תרופות אפשריות לסרטן – מצבנו יהיה רע. הסחת דעת קלה בדמות מכונית נוצצת שעוברת בסביבה, או איזה באזז של מקדחה, ואיבדנו אותם לנצח נצחים.