השבוע החליטה חברתי היקרה שהיא מעוניינת לארח בדירה. לא, היא לא נערת ליווי, סליחה, דברי הוצאו מהקשרם. היא החליטה להזמין כמה חברים לחנוכת בית. לאחר כל השיפוצים הקטנים, ההרכבות, והסיורים הלא נגמרים לאיקאה והום סנטר, היא החליטה שהיא רוצה להראות לעולם, ובמיוחד לחברי, כיצד הטאצ' הנשי העדין שלה ביית את הבבון המשוטט שהסתובב לו בכלובו העזאם עזאמי.
קבענו יום בו נלך לקנות יחדיו מצרכים, שתיה ודברים טובים אחרים. לצערי, נפל עלי תיק ברגע האחרון ולא יכולתי לסור איתה לקניות. לכן, עשיתי את הטעות המרה ושלחתי אותה בגפה להזמין משלוח מהסופר השכונתי. לאחר מסע קניות שרוקן את מדפי הסופר, התיצבו שבעה שליחים עמוסים בארגזים שעשו חמש נאגלות כל אחד כדי להעלות את השלל מהפיגוע בכרטיסי האשראי שלנו. היא התקשרה אלי כדי להגיד לי שהמשלוח הגיע אבל התפוצצה לאחד השליחים ביצה והיא מקווה שבכל זאת האוכל יספיק למפגש המצומצם.
אז התחלנו להכין את הבית לכבוד החברים שיגיעו, ואני החלטתי שאני חייב להכין משהו בעצמי ולא להפיל על האשה את כל הבלאגן, והכנתי מרק עדשים חורפי וחם. לא יודע אם שמתם לב, אבל כשזוגות מחליטים לארח, תמיד מפילים על הגבר איזה תבשיל או מרק שעליו הוא אחראי כשתחום השיפוט שלו מסתכם בסיר אחד. זה לא אומר שזה לא יצא טוב, אבל זה מראה היטב כיצד גברים ממוקדים בדרך כלל על מטרה אחת בעוד נשים יכולות לנגן על כמה סירים.
ובאמת ביום האירוח החגיגי המטבח התמלא סירים קערות ופחים ודמה יותר לחדר חזרות של מיומנה מאשר למטבח. וכשאם הבית החדשה נכנסה למטבח היא החלה לגלות מיומנות של לולין צלחות שדואג שאף צלחת לא תיפול מהעמוד הקטן. היא שלטה במקביל על אפיית פשטידות, חיתוך סלט, טיגון לביבות ואפיית עוגה לקינוח, בעודה מתעצבנת עלי על כך שאני לא עוזר לה מספיק ורק מערבב את המרק שלי בערגה וטועם ממנו כל שתי דקות.
שכחתי, אני גם הייתי אחראי על הזזת הרהיטים, למה? כי אני הגבר. חברה שלי מסוגלת להרים סיר ענק שיכול להיות ג'קוזי של סומאלים, אבל את השולחן בסלון היא לא יכולה להזיז שני מטר.
בינתיים החלו לזרום האורחים אט אט והמטבח החל להתמלא במאכלים טעימים מעשה ידי מעבידתי להתפאר. המגשים החלו להתמלא והמרוץ מהמטבח לשולחן בסלון החל, כמו מלצרית גרמניה בגן בירה במינכן, התרוצצה הנערה לסלון בזמני שיא כשהיא מוציאה בידיה המלאות מגשים, בקבוקים, כלי הגשה וכוסות. מרוב ריצות הלוך ושוב מהסלון למטבח הספה קיבלה סחרחורת.
עשיתי את הטעות השניה שלי בכך שביקשתי ממנה שתרגע. לרגע חשבתי שהרגעתי אותה קצת, אבל לאחר שהיא נעצה בי מבט של שור שנכנס הרגע לזירה, מלווה בזרמי קיטור שבקעו מהאזנים ווריד מודגש במצח הבנתי שעלי לסגת בשקט, לא להפנות לה את הגב ולא להראות לה שאני מפחד.
לאחר שהתיישבו האורחים הראשונים הבנו שאין לנו מספיק כסאות או מקום על הספות להושיב את כולם והתחלנו לגרד כל מיני כסאות משכנים ומחדרים אחרים. הסלון שלנו נראה כמו אסיפת דיירים במקלט אבל לפחות לכולם היה מקום לשבת. אחרי המנות והנשנושים הגיעה תור הקינוחים. על זה חברה שלי עמלה במיוחד, והכינה מתוקים שהיו גורמים לכל מתבגר להראות כמו מועמד אוקראיני אחרי שני שוטים של דיוקסין.
אחרי שהתפנו האורחים נשאר החבר הרווק שמחפש לקחת שאריות של אוכל. המקרר המלא לא יכול היה להכיל יותר אוכל, אז הוא ניצל את ההזדמנות לפתוח קופסאות פלסטיק ולאסוף שאריות (אפילו עם ביסים) כדי שיהיה לו משהו לחמם, שלא קשור במאמא עוף. לאחר שרק אני וזוגתי נשארנו בבית וכל האורחים שהבטיחו לעזור נזכרו שהם צריכים לשחרר בייביסיטר (כולל הרווקים) הבנו שהמלאכה הקשה יותר של הניקיון מוטלת כרגע על כתפינו המותשות בלבד, ולכן הלכתי לישון.
בבוקר התעוררתי לגלות בית נקי וממורק עם סיר מרק עדשים שבו אף אחד לא נגע, חוץ מחברה שלי שרצתה לפרגן לי ושתתה קערה. אני מקדיש את הטור הזה לה, ומקווה שהיא תשתחרר עוד השבוע מאיכילוב.
* יוסי טרבלוס מופיע בימי שישי בצוותא תל אביב בשעה 00:30 יחד עם שחר חסון, אדם שרון ואמירם טובים במופע "סטנד אפ אל תוך הלילה".
צעירה אטרקטיבית מארחת בדירתה
יוסי טרבלוס, סטנדאפיסט
19.12.2004 / 11:14