הבטחתם אופנה

בכל תחילת שנה אופנתית חדשה דואגות חברות האופנה להפתיע אותנו עם פרסומות נועזות מהסוג שעושה רעש וצלצולים, כמו סקצ'רס ואגם רודברג המצונזרת, או אופנת ZIP הסולידית, שהתקשטה במיכל טראוריג מבצעת מעשים מגונים באחד לא מגולח.

יש גם מי שבוחר להשקיע בקטלוג כרומו יוקרתי, שלעיתים גם נקשר בשרשראות ברזל לקופה הראשית, כמו למשל הקטלוג של TNT , שדאג להסתיר את המצפון של אנחל מאחורי גיטרה (איפה הרוקרים האמיתיים, שוברי הגיטרות כשבאמת שצריך אותם..). הסולידיים שבחבורה דאגו להביא אותה בעיצוב מקורי כמו נעמה בצלאל וספר המתכונים שלה או קרוקר וחוברת הקומיקס.

לצד מסעות השיווק האגרסיביים, מפזרים מעצבי האופנה בתחילת כל עונה את תחזיותיהם, ומבטיחים להמציא את הגלגל מחדש. בסוף השנה מתגלים המעצבים במערומיהם והקהל הישראלי מאכזב כרגיל בלבוש בסגנון "העדר", ורק פה ושם אנחנו מוצאים את עצמנו מתלהבים ממשהו באמת מקורי.

אוטוטו אנחנו חותמים את 2004 עם איזו רטובה עצבנית, שתכניס אותנו לשנה האזרחית החדשה. זה בדיוק הזמן לבחון מה היה לנו, מה הבטיחו, אבל לא קיימו.

הבטיחו לנו שזהו, יותר לא נצטרך להיכנס לנעליים של השיפוצניקים, ואת החוטיני המבצבץ מהישבן החשוף יעטוף מכנס בגזרה גבוהה. אסון הטבע שנקרא גזרה נמוכה, כך נאמו הסטייליסטים של העתיד, יהיה נחלת העבר. אז אמרו, אז מה. הרחובות עדיין מלאים בטינאייג'ריות עם חריץ ובבחורות שמרשות לעצמן להלך עם ג'ינס נמוך עטוף בצמיג שנקרא בשפה המקצועית "רוגעלך".

את קיץ 2004 כבש בסערה מראה שנות ה-50 וכל חברת אופנה ממוצעת מיהרה להצהיר שהשוס של העונה החמה נמצא אצלה על המדפים, וכולן גם צדקו. הפריט הכי פיפטיזי שנראה ברחובות תל אביב היה שמלת הנקודות האדומה הבלתי נשכחת של קסטרו, שעמדה בראש מצעד הפריטים הכי נמכרים והפכה במהירות שיא לשמלה הכי מעיקה שקיימת – להיט אופנתי בגרסת המטחנה של להיטי גלגל"צ.

עם דריסת הרגל הראשונה של החורף, טרחו תושבי הביצה המקומית לעדכן שהפרוות האמיתיות חוזרות ובענק, ודיווחו היישר מפריז על ברדלסים וזברות שהולכים לעטוף אותנו בהרבה חום ואהבה. חבל רק שאופנאי העתיד שכחו כי פה זה יפו-תל אביב ולא ניו יורק, ש-24 מעלות בצל בתחילתו של ינואר זו המציאות החורפית הישראלית, ושבעצם מעולם לא התנהל פה מסחר ענף של צ'ינצ'ילות. מקסימום - צווארוני מעילים ומנג'טים של ז'קטים, וגם זה בדרך כלל די סינתטי.

מכיוון הצבעים לא נראו השנה הפתעות מפילות. הקיץ הביא איתו, כצפוי, את הוורוד, התכלת, הצהוב ושאר צבעי הגלידה הסכריניים, שצועקים 2003. בחורף, אמרו לנו בביטחון מלא, גווני האפור והשחור ייאלצו לחלוק את הארון עם הצבעים המעושנים כדוגמת ורוד וסגול. ואמנם, חנויות הבגדים התמלאו בקולקציות שלמות בצבעים המדוברים. נראהשבכל זאת לא תמיד דופקים את השחורים.

אם חשבתן שהגשם יפטור אתכן מהעונש הלולייני של עקבי מסמר ושפיצים מחודדים – טעיתן, ובגדול. המגפיים חיכו לכן עם קיסמים וגפרורים על תקן עקבים. האורטופדים, כך נראה, נשמו לרווחה כי לרגע היה נדמה שהם יסבלו מחוסר עבודה. בקיץ גם היה מי שהעז להמציא איזה טרנד לשנייה וחצי, של מראה הבלרינה, עם נעליים שטוחות שנשרכות לאורך הקרסול במראה רקדנית הבלט העדינה. אבל הרחוב הישראלי נשאר נאמן לפלטפורמות. חבל, אבל צפוי. מי שעברה טירונות בבה"ד 12, מרגישה בבית בפלטפורמות.

איך שהגיע הקיץ הצטרפו חברות האיפור לטריק השיזוף בהתזה ומיטות השיזוף ויצאו בהברקה - איפור במראה משזף – איל מקיאג' הפתיעה עם השימר-אבקה להשגת נעמי קמפל שיק, ואיתה מדינה מילאנו וייתר חברות האיפור. יכול להיות שעצרנו לרגע, חשבנו צעד אחד קדימה, ותהינו מה יהיה על האבקות שיתערבבו עם אגלי הזיעה. וכך חזרנו למלא את חופי הים ולהעדיף את השיטה הישנה והמסוכנת, אבל הנצמדת.

את מדף התמרוקיה כבשו בסערה אייליינרים, גלוסים וסומק, קרמים לפנים ונוגדי קימטוטים המיועדים כולם לגברים. עוד פריטים רבים פלשו מהטריטוריה הנשית הגיעו לכאן כדי להישאר, אבל כנראה שהמקום היחיד שבו הם תפסו מקום היו המדפים במחלקות האיפור. אז נכון שבני המין החזק מציפים את מכוני היופי אבל איפור לגברים הקדים כנראה את זמנו. מטרו שמטרו - הגבר הישראלי לא פתוח לשינויים.

ואם הזכרנו את מכוני היופי אין ספק שמכונות הלייזר עבדו שעות נוספות ושטיפת המוח של טיפוסים מצ'ואים במיוחד כדוגמת שלומי סרנגה ויוגב ברזילי עשו את שלהם והגבר הישראלי המצוי מיהר להתמכר להבזקי קרן האור האדומה והכואבת.

אין ספק ש-2004 הייתה שנתם של מכוני הספא. כולם התעטפו בחלוק לבן ונעלי בית תואמות ודילגו לכיוון הסאונה והחמאם. השנה הוחלט שאנחנו רוצים עיסוי ולא משנה אם הוא דובר תאילנדית הודית או שבדית. טיפולי הפנים זכו לקבלת פנים נלהבת, וכולנו מיהרנו להימרח במשחות בלתי מזוהות שבתנועות סיבוביות הבטיחו לנו נעורי נצח ופנים חלקות כמו תחת של סופר-מודל.
עוד לא הספקנו להתאושש מהחוויה הזו, וכבר צצו סטארטאפיסטים ששידרגו את הקונספט, והביאו אלינו הביתה לסלון הביתי, עם טייפ דאבל קאסט, מוסיקה אוריינטליית ומיטת טיפולים, ביצעו בנו את זממם.