המעגל האכזרי של הקנאה

קנאה היא רגש מולד שקיים אצל כולנו. הוא מתעורר כבר בגיל הרך כשאנו מבינים שאמא שלנו לא שייכת לנו לנצח. למשל ילד חדש במשפחה יכול לעורר קנאה בלתי נסבלת אצל כל ילד, כי מעכשיו הוא צריך להתחלק באהבה של ההורים. ילד קנאי מתמודד עם שני פחדים עיקריים: הפחד מנטישה והפחד מלא להיות טוב או ראוי מספיק. אלו בדיוק הפחדים שגם האדם הקנאי הבוגר מתמודד איתם במערכות יחסים.

פעם הייתה לי מערכת יחסים עם מישהו קנאי מאוד. כל דבר בהתנהגות שלי היה מעורר אצלו חשד. כשלמשל הייתי מתלבשת בבוקר ומקדישה כמה דקות נוספות להתארגנות - הוא היה שואל אותי שאלות כמו "בשביל מי את מתלבשת ככה"?! ועורך חיפושים אינסופיים בתיק שלי, בחפצים האישיים שלי וגם באי-מיילים. הוא דרש ממני לנתק קשרים עם כל הידידים שלי ובסופו של דבר, גם התנתקתי כמעט מכל חברותיי. כל פעם שהייתי נפגשת איתן זה היה גורם לכאלה סצנות שכבר העדפתי לוותר על כך. ניסיתי לנחם אותו, להסביר לו עד כמה אני אוהבת אותו, ושבחיים לא אבגוד בו, אבל הוא רק האמין לאמת שהוא יצר בתוך הראש החולה שלו. קנאה היא סוג של פארנויה. משתמע מכך שהאדם הקנאי תמיד חושב שהוא צודק ולכן אין טעם לנסות לדבר איתו בצורה הגיונית.

חשוב לדעת שבני זוג לא מסוגלים לעזור לאדם קנאי לצאת מהאובססיות שלו. לאדם אכול קנאה יש צורך מובהק לשלוט בבן הזוג שלו והוא סובל מפחד עז מלהיות לבד. מאחר שהוא לא מסוגל לאהוב את עצמו יש צורך באישור מתמשך של אהבת השני. על האדם הקנאי ראשית כל ללמוד לאהוב ולהעריך את עצמו כאדם עצמאי, ללא הזדקקות ברגשות האחר. הוא צריך להיות מסוגל לומר לעצמו שאם בן הזוג יעזוב אותו, הוא יוכל להתמודד עם ה"לבד" ולקבל אהבה מאדם אחר.

על פי מחקרים, גברים ונשים חווים את הקנאה באותה מידה ובאותה עוצמה רק מתבטאים בצורה שונה. הביטוי הגברי הוא בדרך כלל כעס, פארנויה ואובססיה; אצל נשים הקנאה הופכת בעיקר לדיכאון ולפעמים גם להיסטריה.

אדם קנאי חייב להפנים את העובדה שהכאב שלו אינו ריאלי או פרופורציונלי. מקורו של הכאב העצום שלו בפצעי ילדות עמוקים ולא בקשר הנוכחי. על מנת להרפא, עליו להתחבר לילד שבו ולהבין מדוע הוא לא מסוגל לאהוב את עצמו.

דיברתי כאן על מקרים קיצוניים של קנאה, אולם אני בטוחה שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם חלק מהאמור לעיל. לאנשים שבאמת סובלים מקנאה אובססיבית אני ממליצה בחום על עזרה מקצועית, כיוון שאי אפשר להתגבר על בעיות מסוג זה לבד או בעזרת בן זוג.
לאחרים אני ממליצה להתבונן על הדברים מהצד, כשמגיע התקף, ולנסות לבדוק מהיכן מגיעים כל הרגשות המוזרים האלה. צריך לנסות להתחבר לכאב שאנו מרגישים ולבדוק אם הוא באמת קשור לקשר או שהוא מתעורר בגלל דברים אחרים, כמו בעיות בדימוי עצמי למשל. במקום להיות מוצפים בפחדים ובחשדות, עלינו להסתכל על העובדות ולשאול את עצמנו שאלות כמו: האם בן זוגי נותן לי סיבות אמיתיות להיות בספק בקשר לאהבה שלו כלפיי? לסיום רק אומר, שאי אפשר לכלוא אנשים או לשמור עליהם בכוח ואם מישהו עוזב אותנו זה לא אומר שאנו לא ראויים לאהבה.