קו המותן יורד והמחיר עולה

נפתח בגילוי נאות: אני אוהבת לקנות ב'לי קופר'. כבחורה בת שלושים (פחות או יותר), עם הכנסה ממוצעת, שרוצה להיות אופנתית במידה סבירה, אני פוקדת את חנויות 'לי קופר', פשוט מפני ש'דיזל' יקרים מדי, 'קסטרו' ו'פוקס' פשוטים מדי ו'קרוקר' לא ממותגים דיים.

לכן, הצטערתי צער רב לשמוע ש'לי קופר' מכוונת השנה נמוך יותר, דהיינו: למכנה משותף צעיר יותר, שמשמעותו עוד קולקציית ג'ינסים בגזרה נמוכה (שמבחינתי היא בלתי אפשרית), ומידות שמגיעות רק עד 42. משום מה, יש נטייה לחשוב ש-42 היא מידה גדולה, שמי שמתהדרת בה צריכה להתחיל לפזול לעבר רשתות האופנה למידות גדולות ('ml', 'קרייזי ליין' וכדומה). אלא שלא כך הוא. האגן הים-תיכוני, המשותף לנשים ישראליות רבות הוא זה האחראי לכך שמידת הג'ינס צומחת ל-42-44, אבל רוב הנשים במידה זו אינן שמנות, ודווקא כן מעוניינות להיראות טוב בג'ינס, ואף יכולות.

יתרה מכך, ב'לי קופר' יצאו השנה בקולקציית 'גולד' חדשה, שמעוצבת בקווים נקיים יותר, סולידיים, ועם פחות אקססוריז, מה שיוצר מראה שמרני יותר לג'ינס. גם המחירים של קולקצייה זו הם יקרים יותר (440-500 שקל, במקום 380 לקו הג'ינסים הרגיל). דווקא קולקציה זו, שיכולה להתאים בדיוק לבחורות כמוני, נתפרת רק עד מידה 40, וחבל, כי על פניו נראה שהיא פונה בדיוק לפלח האוכלוסייה שכבר לא לובש מידה 38, אלא 40-42. (קולקציית 'גולד' כוללת גם ג'ינס לגברים, באותם עיצובים ובאותו טווח מחירים).

מעצבת קו הנשים של 'לי קופר', שלי חדד, מסבירה שעניין המידות הוא קונספט נסיוני, ואם יירשם בחנויות ביקוש למידות גדולות יותר, החברה תשקול מחדש את המדיניות (צאו ובקשו!). לדבריה, הסיבה לכך שהרשת לא תופרת מידה 42 היא שמידות גדולות יותר דורשות גזרות מיוחדות ואי אפשר לתפור את אותו הג'ינס במידה 36 ובמידה 44. זה פשוט לא ייראה טוב.

ובעניין הגזרות. כאמור, חריץ הישבן נשאר איתנו גם הקיץ, ואליו נוספת השנה גזרת ה-Boot Cut, (שמיועדת במקור ללבישה עם מגפיים), ומעוצבת עם ירך צרה ומכנס ישר שמתרחב למטה. לדברי חדד זוהי גזרה מחמיאה במיוחד. אליהן מצטרפת גזרת המותן הגבוהה יותר, שמגיעה, פשוטו כמשמעו, עד המותן.