למחזר את האקס

פעם היינו רגילים להתייחס לבני זוג לשעבר כמו אל כישלון, דבר לא מכובד, משהו שעדיף לא להזכיר אותו. בדור שלנו, ובתקופה בה אנו חווים כמה וכמה אהבות במחזור חיים אחד, האקס הפך להרבה יותר "ידידותי לסביבה". הוא קיבל סטטוס חדש ומזכירים אותו בצורה חופשית בקרב חברים, משפחה ואפילו בפני החבר החדש. בהרבה מקרים הוא בכלל נשאר נוכח בחיינו ואפילו הופך לחבר קרוב. האם זה בריא ובונה, או שכל העניין הזה נובע מפחד אינפנטילי ממשהו סופי ומאי יכולתנו להתמודד עם פרידות?

בנוסף לעובדה שבמהלך חיינו אנו מסוגלים לחוות יותר מאהבה גדולה אחת, בעידן שלנו, האקט המיני הופך בהרבה מקרים לספרטני וחסר משמעות. מין זה כבר לא "ביג דיל" - חברים לשעבר הופכים בקלות ל"יזיזים", שהופכים לחברים טובים. האקס הופך לזיון ואז הוא נכנס לחבר'ה וכולם מאושרים.

הסיבה ה"בריאה" היחידה שמצדיקה, כביכול, שמירת קשר עם האקס היא העובדה שגם אם מגיעים למסקנה שלא מתאים להמשיך ביחד כזוג, זה לא אומר שבהכרח כל רגשות האהבה שהיו קיימים התפוגגו להם. בקשת הרחבה של רגשות האדם, אהבה רומנטית יכולה להפוך לאהבה ידידותית. זה מה שקרה לי עם האקס שלי. בשל הקירבה בין בני זוג, הם מבינים ומכירים אחד את השני לעומק, לכן הם יכולים לשמש כיועצים או לעזור בהתמודדויות עם מצבי חיים שונים. זה היתרון הגדול בחברות עם האקס - אפשר לסמוך עליו ועל יכולת השיפוט שלו. חוץ מזה, אפשר עכשיו ליהנות 'נטו' מכל האיכויות שלו, מבלי להתעסק בכל הדברים הקטנים שהיו מרגיזים אותנו כשהיינו בקשר זוגי.

אלא שהדברים לא תמיד כל כך פשוטים, ובהרבה מקרים מקור המוטיבציה בשמירת הקשר עם האקס היא העובדה שאחד מהשניים עדיין מאוהב בשני. על ידי שמירה על קשר הוא מקווה לכבוש את ליבה שנית, או שהוא לא מסוגל להתמודד עם הפרידה והחסך. הניסיון להימנע מהכאב שבפרידה מזיק ביותר, כיוון שחווית האבל היא חלק חשוב שחייבים לעבור על מנת להתגבר על הפרידה, להיות מסוגלים לבנות את עצמנו מחדש, וכן, להגיע נקיים למערכת יחסים חדשה.

מה דעתו של בן הזוג החדש על האקס? יש כאלה שלא מקבלים אותו מרוב קינאה, או חוסר ביטחון ודורשים ניתוק מוחלט. אבל לדעתי, רוב הגברים היום מקבלים את החברויות המיוחדות האלו, מאחר והם לא מרגישים מאויימים על ידן, או לחילופין, היות שפשוט אין להם ברירה. כשהאקס שלי, שאני בקשר טוב איתו עד היום, סיפר לי (בזמן שהיינו זוג) שהוא עדיין בקשר עם האקסית שלו, רציתי למות מקנאה. אלה מה? לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לקבל אותה, כדי לא להידמות לקרצייה.

מיחזור האקס לסטטוס של חבר טוב, אפשרי רק לאחר ששני בני הזוג עברו תקופת אבל ומוכנים לעבור הלאה. כשהדברים טריים וקיימת עדיין אהבה, קשה מאוד לשמור על קשר של חברות מדומה, שכוללת פגישות שמסתיימות עם נשיקה על הלחי, פיטפוטים על הא ודא ואווירת "יחסים כרגיל", כאילו מעולם לא היה בינינו משהו.

למרות שלא תמיד עשיתי זאת, אני סבורה שלרוב עדיף לנתק לחלוטין את הקשר עם האקס. אמנם הכאב שבחסך הוא קשה ונראה שבאמת קל יותר להישאר בקשר ולעדן את הייסורים, אך הצעד האמיץ והבוגר הוא ניתוק חד משמעי. רק הוא מאפשר לנו לעשות חשבון נפש ולהעריך את החופש המחודש שלנו ותקופת ה"לבד". והכי חשוב - הניתוק מאפשר לנו לגדול ולהכין את עצמנו לקשר הבא, שיהיה טוב בהרבה מהקודם.