סדרת התעודה החדשה של עמנואל רוזן על הכדורגל בישראל עוררה בי גלים של געגועים לתקופות כיפיות של טורנירי הכדורגל הגדולים. אמנם אני לא אוהד מושבע שמשלם מדי שבת עבור ה"ליגה" הישראלית, אבל אירועים כמו השלבים המכריעים בליגת האלופות וכמובן המונדיאל מצליחים לקרקע אותי לספה גם במשחקים כמו יוון נגד מקסיקו.
הבעיה היא, שאותן מדורות השבט מלאות הטסטוסטרון והזיעה (שישראל לא מתכבדת בהן אף פעם), מצליחות בכל שנתיים מחדש לעורר גל של בנות שהחליטו שעליהן לפצות את עצמן על מחסור חמור בכדורגל שהעיב עליהן כל החיים ופרץ במקרה ביום שלפני גמר היורו. ואז מתרחש הטקס הקבוע. החבר'ה נפגשים לראות כדורגל בבית של מישהו כשאחד מהאומללים נאלץ להביא איתו את בת זוגתו, ששכנעה אותו שמהחודש היא אוהדת כדורגל ושוקלת אפילו להצטרף לקומץ של בית"ר.
עכשיו, עם כל הרצון הטוב, הבנים יסכימו איתי שלרוב הבנות אין מושג קלוש בכדורגל. בנים, כמה פעמים ישבתם עם בחורה לראות משחק כשאתם כולכם מתוחים, עצבניים, ויורקים גרעינים והוראות אימון לכל כיוון אפשרי על השטיח, כשחצי שעה לתוך המשחק העזר כנגדו מביטה בכם בחיוך של ילד ששבר אגרטל ושואלת "רגע יוסי, ישראל זה הכחולים או הירוקים?".
אני יודע שאני נשמע כמו עוד בהמה שוביניסטית שמגרד בביצים, מפליץ וחושב שהאישה שלידך והשחקנים על המגרש צריכים לעשות את אותו דבר. לרוץ, לשמור ולהבקיע. לרוץ למטבח להביא בירות, לשמור על השקט, ולהבקיע את הפיסטוקים הסגורים כי זה ממש כואב בשיניים. אבל אני באמת כותב כאן ממצוקה גברית אל תראו איתנו כדורגל!!!
לך תשחק פיפ"א
הטעות הכי גדולה היא כשאנחנו נכנעים ומשתכנעים שאתן באמת רוצות לאהוב את המשחק. אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים לידכן על הספה דווקא ביום הכי חשוב והכי משמעותי: השלבים הראשונים של המונדיאל, אנגליה נגד ארגנטינה. כל מי שבעט אי פעם בכדור יודע שמדובר במפגש מרתק בין סגנונות משחק שונים, ביריבות בת שנים שמקורה עוד במלחמת פוקלנד ובהתמודדות בין שתי אושיות כדורגל מרכזיות בזירה העולמית.
אף גבר לא יכול להישאר אדיש ולכל אחד יש את הנבחרת האהובה עליו, בהתאם לסגנון המשחק שהוא מעדיף. מחד יש את הכדורגל הדרום אמריקאי חם המזג והווירטואוזי ומאידך הכדורגל הטכני-טקטי האנגלי. לכבוד המשחק, כל הסלון לובש חג, אפילו הפסל מעל הטלוויזיה לובש צעיף תכלת והחגיגה מתחילה. ההמנונים מנוגנים, המשרוקית שורקת, מאיר אינשטיין מסדר את הספק שיער ספק חתול שיש לו על הראש והמשחק מתחיל.
אתה מאושר, כולך חיוכים מלאים גרעיני חמנייה ואז נעשית השגיאה הגדולה. אתה מסתובב ושואל את בת זוגך בעד איזו נבחרת היא. היא מיד עונה "אנגליה" ואתה שואל "למה? כי את אוהבת כדורגל טקטי ושמרן?". "לא" היא אומרת "כי הם חתיכים!!!". זהו זה, החג נגמר, תעביר ל"שיר שלנו" ולך תשחק פיפ"א, היא ניצחה.
מלכודת הנבדל
השינוי כנראה צריך לבוא מאיתנו. אם אנחנו רוצים את הנשים שלנו אוהדות כדורגל, אנחנו צריכים לשפשף אותן על הכדורגל האיטי והבעייתי שלנו. תן לה שתשב תראה כמה משחקים בלאומית. אם היא חכמה היא תבין את הבסיס ואת ההתנהלות המרכזית במשחק תוך כמה מחזורים, ואז תעלה אותה לליגת העל. שם אתה צריך לתת להן להתבשל איזה עונה או שתיים על הספה בטרם הן יגיעו למעמד של לצפות איתנו בשמינית גמר ליגת האלופות. ואם היא פיגמליון אמיתית, בתוך שנתיים היא תזכה לראות איתך את משחק הפתיחה במונדיאל 2006. זה דורש מאמץ ולוקח זמן. הרבה נכנעות בדרך ולא שורדות את המסלול אבל את אלה שעוברות את האימונים אתה לא תעזוב לעולם.
המשוכה העיקרית שמכשילה בנות בכדורגל היא "מלכודת הנבדל". נכון, גם לנו לקח קצת זמן להבין מה זה בדיוק, אבל כשקלטנו איך זה עובד, המשחקים הפכו להרבה יותר מעניינים. להסביר לבחורה מה זה נבדל דורש סבלנות יוסי ביילינית, נינוחות קובי מידנית ואהבת כדורגל מודי בר-אונית. מדובר במשימה מורכבת מאד. להסביר לבחורה מהו נבדל זה כמו להסביר לגבר איך לשלם 8,000 ¤ על שמלת חתונה שלובשים ערב אחד זה הגיוני. הרציונל ידוע אבל אין סיכוי להעביר אותו לג'נדר השני.
בנות שימו לב: נבדל זה כמו להגיע לסטוק דיי בקניון, לשים חברה בתור לקופה, לבחור את כל הבגדים שלך תוך כדי שהיא מתקדמת לכיוון היעד וברגע האחרון למסור לה את הדברים ולשלם. זה נראה רעיון טוב, ונראה לכן שאף אחד לא ישים לב אבל זה אסור. ותהיי בטוחה שהפרחה שעמדה מאחורי חברה שלך (להלן הקוון) תעניש אתכן במטר קללות שיחזירו אתכן בבושת פנים אל סוף התור.
אני לא אומר שכל הבנות הן כאלה, יש גם כאלה שמבינות עניין. אני במקרה חי עם בחורה שיש לה מושג בכדורגל והיא אפילו יודעת מה זה נבדל. (פעם אחת מגיע לה פרגון, לא?) אבל רוב הגברים לא בורכו בבת זוג שהיתה פעם ספורטאית, והם צריכים לקוות ארבע שנים שחודש לפני המונדיאל, בת הזוג שלהם לא תלקה בקדחת הדשא, תקנה צעיפים וחולצות של הנבחרות ותתחיל להתווכח איתך מי יותר שווה אוון או ראול. בנות תבינו, אנחנו באמת רוצים שתשחקו אותה כמו בקהאם אבל מעדיפים שזה יהיה יותר בכיוון של ויקטוריה. כי אם אנחנו לא באים באמצע היום ושואלים אתכן למה ברוק בוגדת ברידג', אל תשאלו אותנו באמצע פנדל למה רונאלדיניו לא מסדר את השיניים.
יוסי טרבלוס מופיע יחד עם שחר חסון, אדם שרון, אמירם טובים וירון ברלד במופע "סטנד אפ אל תוך הלילה" בכל שישי ב-00:30 במועדון "צוותא" בתל-אביב.