בחנויות המגאזינים באבו-דאבי ובנסיכויות-מפרץ אחרות, תוכלו למצוא את "המגאזין לתרבות ואמנות במזרח התיכון" שנקרא "ביידון" (בתרגום לעברית: "ללא"). מדובר במגאזין באנגלית, שהמערכת שלו נמצאת בלונדון, הוא מודפס באבו-דאבי, ומופץ ברחבי המזרח התיכון. המגאזין יוצא כל רבעון וכולל כתבות על ארכיטקטורה, בישול, סרטים ומוסיקה וכן הפקות אמנות שנוגעות באופנה.
בגיליון החורף של "ביידון" מופיעה עבודה של האמנים האיראנים שירין אלייבאדי ופרהד מושירי, תחת הכותרת "שמלה שחורה קטנה", כשהיא חלק מפרוייקט גדול יותר שנקרא "חירות היא משעממת, צנזורה זה כיף". צמד האמנים מציגים שבע נשים, כל אחת בעלת מראה שונה, שלובשות "צ'אדור" - לבוש חובה שנכפה על נשים באיראן ובארצות נוספות - המכסה את כל גופן. דבקותו של העולם המוסלמי בערכים ישנים מפחד הקדמה המשתלטת עליו, יחד עם גלובליזציה ורעות חולות נוספות, הביאה מוסלמיות רבות בעולם המערבי לחזור ללבוש המסורתי, ובכך להפגין את דבקותן בערכים המסורתיים כמו כבודה של האשה.
בארצות הברית שאחרי 11/9 נתקלות לובשות כיסוי הראש המוסלמי בהתנגדות ועוינות, מה שמעודד את הנשים "לעשות דווקא" ולכסות את עצמן עוד יותר, למול המוסכמות המערביות.
עבודתם של אלייבאדי ומושירי עוסקת בסוגיות האלה בצורה משעשעת. האמנים לקחו כותרת מתוך המגאזין הוואספי שפונה לאליטה הלבנה בארה"ב "מארי קלייר", שאומרת: "למה אני אוהבת את השמלה השחורה הקטנה שלי?". את הכותרת הם הצמידו לתמונות הנשים המכוסות מכף רגל ועד ראש, והשאירו את הציטוטים המקוריים מתוך המגאזין המיינסטרימי. הציטוטים מקבלים משמעות משעשעת ולעתים הפוכה בקונטקסט הזה, למשל: "שמלת הרוקנ'רול הזו נותנת לי ביטחון", "זה נכס משפחתי", "תלבושת הביטחון" הזו מתאימה לכל אירוע", "היא גורמת לגזרה שלי להפוך לדבר המרכזי", "היא משחררת את הדיוה הפנימית שבי".
מי כאן קורבן האופנה?
נשים רבות בעולם המוסלמי מדווחות כי כיסוי הראש והגוף הוא הלבוש שגורם להן להרגיש הכי בנוח, לכן הציטוטים בדבר "הדיוה הפנימית" ותחושת הביטחון הם לא מופרכים כלל. אולי גם לנו כדאי להיפטר מכל הטרחה הזו של מה ללבוש ואיך הגוף שלנו נראה ביחס לסטנדרטים, ופשוט להיות אנחנו.
נדמה לי שהיתה זו נעמי קליין שהצמידה תמונה של אשה בצ'אדור לאשה הלובשת נעלי עקב ובגדים חשופים וצמודים, ושאלה מי מהן היא קורבן האופנה.