האביר מאחר

למרות תקופת החופש בה אנו חיים וחדירת הפמיניזם וסוגיית שחרור האישה אל היום יום - נשים עדיין חולמות ומקוות שיום אחד יפגשו את האביר על הסוס הלבן. מדוע בראשה של כל אישה שוכנת עדיין הפנטזיה למצוא את החצי השני, החלק החסר בנו?

אצל היהודים והנוצרים, סיפורם של 'אדם וחווה' מושתל בתודעה המשותפת. הפרשה מלמדת שהאישה נוצרה מחלק של הגבר, כדי לעזור לו להיות יותר שלם, בידיעה ששניהם שווים ובעצם חלק אחד מהשני. במיתוס דומה טוענים שכל זוג הוא יחידה אחת, שמופרדת בלידה, וכל חיינו אנו מחפשים להתאחד מחדש עם אותו חצי אבוד. כל אדם מחפש את החלק שמשלים אותו - אותו אדם שיכפר על חולשותיו ויעזור לו להתמודד במצבים בהם הוא חלש יותר.

אגדות ילדים, שסיפרו לנו שהיינו קטנים, גם הן משרישות בקרב פעוטות שלכל אישה יש את הנסיך שלה – ההוא שיבוא, ועם נשיקתו, יעורר אותה לחיים חדשים. הסכימות האלה מעצבות ומזינות את הדמיון והמחשבה.

בפסיכואנליזה, לדמות האב יש חשיבות עליונה עבור הילדה הקטנה. יתרה מזאת, אצל פרויד, החיפוש אחר החצי השני המושלם, בא מהצורך לשחזר את הקשר הרגשי הראשון של התינוק עם אמו, שהיה "מושלם", כיוון שהיה מורכב מ-100% הנאה ומ-0% קונפליקט. אך מדוע הצורך למצוא את האביר על הסוס הלבן, אותו אדם מושלם, יותר מובהק אצלנו הנשים? אמא מתבוננת בבנה בהערצה ועם סוג של תשוקה, להבדיל מהסתכלותה על הבת שלה, שיותר דומה לה, ולכן היא יותר נתונה לביקורת ודרישות לשיפור. התוצאה היא הרגשת חוסר שלמות אצל האישה, שבאה לידי ביטוי בחיפוש אינסופי אחר אותו גבר מושלם שישלים אותה.

נראה לי שאנו תמיד מחפשים להתאהב בדומה לנו, היות שחיבור כזה מקל על החיים המשותפים. סיבה נוספת היא שכיצורים אגוצנטריים, אנו פשוט מעדיפים להתחבר לזהה לנו, אבל החוכמה היא להיות מסוגלים לקבל, ואפילו לאהוב, את השוני בבני זוגנו, וזה מה שבונה את הבסיס לזוגיות פורייה. בדרך כלל, כל קשר נע מהערצה ואידיאליזציה של בן הזוג בתחילת הקשר ועד לגילוי הצדדים הפחות זוהרים שלו בהמשך. אם נהיה מסוגלים, לקבל את פגמיו של בן זוגנו, ועדיין להמשיך ולאהוב אותו, זה אומר שהצלחנו לצאת מאותו קיבעון ילדות של חיפוש אחר הפרטנר המושלם. סוף-סוף נוכל לנהל קשר בוגר והוא יהיה בעצם הקשר המושלם.

אסור לקחת את הדברים כמובנים מאליהם בזוגיות. קשר אמור להיות בבנייה מתמדת, הוא נבנה מרצון, מאותנטיות ומהיכולת לשלם על מחיר מסוים ולוותר על דברים אחרים, כדי לשמור על זוגיות טובה. חשוב לזכור שכל אדם מגיע עם מטען ומכיוון שהיום מתחתנים בגיל מבוגר יותר, משקל העבר רק הולך וגדל. על כל אחד לבדוק את עצמו ולנסות לעשות סדר בעברו. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור, אך לפעמים די במודעות עצמית גבוהה ובלשאול את עצמנו את השאלות הנכונות, כגון: מה אני באמת רוצה? מה משפיע על הבחירות שלי? על איזה חלק אני אחראי? ואיך אוכל להתקדם מאותה נקודה?

אסיים בלהגיד שזוגיות טובה היא כזו בה קיים דיאלוג אמיתי. לא "פוצי מוצי, כל מה שתרצי, תקבלי...", אלא פתיחות וכנות מוחלטת בנוגע לרצונות ולציפיות האחד של השני.

אז בנות, האביר על הסוס הלבן באמת קיים אי שם, רק צריך מוכנות להכיר אותו ולאחר מכן נכונות ורצון להשקיע בזוגיות אתו, למרות הגילוי שהוא בעצם לא מושלם.