מתמנגלים

כמעט בכל שבוע אנחנו מוצאים סיבה לקטר על עולם האופנה הישראלי. הדוגמניות נמוכות, הפקות האופנה משעממות, המעצבים הישראלים גובים מחירים שערורייתיים והבגדים בכל רשתות האופנה נראים אותו הדבר. רוב הדוגמניות חולמות על קריירה בינלאומית, ובכל פעם שמישהי מהן זוכה להוביל קמפיין בינלאומי, אנחנו מדווחים על כך בהתרגשות ומציינים שהיא "עשתה את זה".

לרגל יום העצמאות החלטנו להביא לכם דווקא את הסיפור ההפוך, של הדוגמנית המונגולית טויה, שלא רק שהגיעה אלינו בשמחה, אלא שהתקבלה אל עולם האופנה הישראלי בזרועות פתוחות, עד כדי כך שהיא עוברת בימים אלה תהליכי גיור. ללמדנו שאולי לא כל כך רע כאן, אחרי הכל.

טויה נולדה במונגוליה, ליד גבול רוסיה, ובגיל 16 נאלצה לעבור עם אמה לעיר הבירה של מונגוליה אולנבטור, לאחר שאביה נפטר. בעוד שאצלנו מתגאה אלכסנדרה מ"הדוגמניות" בכך שהיא עבדה בבורגראנץ' לפני התוכנית, טויה, עבדה בתור נערת הולה-הופ בקרקס. לא ממש התעכבנו על משמעות התפקיד, אבל רק המחשבה על התוספת הזו לקורות החיים: "עובדת בקרקס", מעוררת כמיהה לתפקיד בכיר ברשת מזון מהיר.

כשנה לאחרו מכן נפטרה גם אמה ממחלת הסרטן, וטויה מספרת שהיו תקופות בהן היא נאלצה לישון על ספסלים ברחוב, שכן לא היה לה כסף או מקום לישון. מצבה הכלכלי לא השתפר באופן משמעותי, גם כשזכתה בתואר 'סגנית ראשונה' בתחרות מלכת היופי של מונגוליה. רק כדי להבין את הפערים הכספיים, בעוד שדוגמניות בישראל מקבלות בין 100-200 דולר לתצוגת אופנה, במונגוליה התעריף עומד על 1-5 דולר לתצוגה. איש עסקים ישראלי בו נתקלה טויה שכנע אותה לבוא לישראל, ואחרי סיבוב סוכנויות היא נקלטה בסוכנות עלית.

העבודות הראשונות של טויה היו צילומים לדיזל ומיס סיקסטי, והשתתפות בקמפיינים של שוקי זיקרי וגדעון אוברזון. במקביל היא השתתפה בתצוגות הקיץ האחרונות של קסטרו, לי קופר, דורין פרנקפורט וגיבור סברינה. מקורות בענף מסרו שכיום היא מרוויחה כמה אלפי דולרים בחודש, מה שמאפשר לה לגור לבד בהרצליה פיתוח בפרוייקט ליד הים.

וכך, בעוד הדתיים שונאים חילוניים, האשכנזים שונאים מרוקאים, המרוקאים שונאים תימנים, אוהדי הפועל שונאים את אוהדי מכבי וכולם מתלוננים על החום בקיץ ועל הפקקים בחורף - מי שמגיע ממקומות נידחים, מגלה אסירות תודה וחיבה נטולת רסן לאוריינט הישראלי. בקושי שנתיים לקח לטויה להבין שהיא מעוניינת להפוך לבת ישראל כשרה, ובימים אלה היא לומדת עברית, מבקרת בכותל ובבית הכנסת, ועוברת תהליך גיור כהלכתו, בסיומו אנו ממליצים לה גם לעברת את שמה ל"תקווה". אחרי הכל, יש מקומות בעולם שבהם יותר גרוע.