פעם ליאור מילר היה הדבר הכי חם בסצינה. היה לו משהו ממש טוב מתחת למעיל, ויעל אבקסיס, הבחורה הכי נחשקת בישראל, ידעה מה זה. אלון ריינהורן היה החבר הכי טוב של מילר, ואחד הדוגמנים העסוקים בארץ. ליהוק של השניים לקמפיין פרסום ביחד היה שילוב מנצח. אבל מאז עברו קרוב ל-10 שנים, והדברים השתנו.
ליאור מילר נעלם מעל גבי זירת הסלבס המקומית, והוא זכור בעיקר בתור הגרוש של יעל אבקסיס, שפעם גם היה די-ג'יי. בעוד יעל ממשיכה בקריירת משחק מפוארת וחובקת מיליונר, מילר חיסל את העסקים בביצה המקומית ונטש צפונה, לעבר קריירה בלתי ברורה. גם אלון ריינהורן נעלם מהבמה ולא ברור מה הוא עושה כיום, חוץ מלהיות חבר של ליאור מילר.
דוגמנים שנבחרים בפינצטה
לכן, תמוהה ההחלטה של חברת האופנה רנגלר לגייס את השניים לקמפיין פרסום. עבור הדור הצעיר, אין כמעט למילר שום משמעות, מבחינת היותו אייקון אופנתי, תרבותי, או חברתי, או סתם בתור סלב. עבור הצעירים פחות, הרלוונטיות של מילר בעייתית אף יותר, היות שהוא בעיקר מזוהה עם הגירושים מאבקסיס, ובאחרונה עם אייטמים רכילותיים בלתי מחמיאים בעניינים שונים. לריינהורן, אין כמעט משמעות בתור פרזנטור של חברה, כי כבר הרבה שנים הוא לא מזוהה עם שום דבר משמעותי.
חברות מוציאות כיום מילוני דולרים על בניית אישיות וזהות למותג. כל דוגמן נבחר בפינצטה וכל מודעה נבחנת במיקרוסקופ, כדי לוודא שהם תואמים את מה שהמותג רוצה לשדר. וכאן נשאלת השאלה, מה ירוויחו ברנגלר מהליהוק של ריינהורן ומילר? איזו זהות הם יוצרים? איזה מסר הם מעבירים? בעיקר נוסטלגי, לא ממש רלוונטי, של חבר'ה שפעם היו כוכבים, אבל מאז נעלמו בפייד-אאוט אל האנונימיות. בתמונות, הם מביטים בחשש-מה אל המצלמה, כאילו לא ברור מה באמת מסתתר מאחוריה, או אפילו קצת כמו עוברי אורח שנתפסו בעדשה במקרה.